פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת שופטים | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
שופטים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד אלול התשפ"ו מפטיר אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא (ישעיה נא) פרשת שֹׁפְטִים עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת שֹׁפְטִים 97 פסוקים = בֶּן אָדָם , זמן מראש חודש אלול ואילך הם ימי הרחמים והסליחות וימי רצון, ויש לכל אדם לעורר לבו בתשובה ולעשות לכפר את אשר חטא על הנפש מיום היותו, ולמען יזכה בהשפטו כשבת המלך על כסא דין ביום הרת עולם. (מטה אפרים או"ח תקפט) בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. בפרשת שֹׁפְטִים 41 מצוות, מתוכן 14 מצוות עשה ו-27 מצוות לא תעשה . (ספר החינוך) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (טז יח) שאלה – למה נסמכה מצוות מינוי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים למצוות עליה לרגל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇל זְכוּרְךָ האמורה בסוף פרשת ראה. תשובה – הנה כתיב בסוף פרשת ראה יֵרָאֶה כׇל זְכוּרְךָ בלשון יחיד, ולכאורה הול"ל בלשון רבים כָּל זְכוּרְכֶם, אלא הכוונה בזה דלשון יחיד היינו שיבואו באחדות וכדי שיעלו לרגל באחדות צריך שבכל עיר ועיר יהיו שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים לפשר ולפסוק הדין, דאם ימתינו עד שישפטו להם הסנהדרין שבלשכת הגזית תהיה עלייתם לרגל במחלוקת, ולכן שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇל זְכוּרְךָ שתבואו בשלום ואחדות, ועל כן אני מצווך שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ וכל מה שיושבים הסנהדרין בלשכת הגזית הוא רק כדי שאם יפלא מהם דבר המשפט אז וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ. (משיב דברים) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ ר"ת שותל, הממנה דיינים הגונים כאילו הוא שותל ונוטע ארזים בישראל. (שפתי כהן) לִשְׁבָטֶיךָ פרש"י - מְלַמֵּד שֶׁמּוֹשִׁיבִין דַּיָּנִין לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבְכָל עִיר וָעִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: 'לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ' – מִצְוָה בַּשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ. (סנהדרין טז:) שאלה – מה הטעם שיש מצוה שכל שבט ידון את שבטו. תשובה – הנה ידוע מהאריז"ל שיש י"ב שערים בשמים למנהגי י"ב שבטי ישראל, שעולה תפילתם שם כל אחד אל שעריו, והנה כן הוא הורדת ההשפעה וְשֵׂכֶל העיוני בחלקי התורה, יש לכל שבט שערו וצינורות להורדת שפעו, וזה ע"ד 'וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ', ובגלל כן רצה הקב"ה שיהיה סנהדרי של השבט מתוכו ולא משבט אחר, דא"כ יצא המשפט מעוקל ח"ו, וזה מה שאמר הכא שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ דייקא, אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, שיש להם י"ב שערים בשמים, והכא נמי יהיו השוטרים והשופטים, וע"י זה וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק כל שבט ושבט משופט שלו, ואפילו בדיני ממונות מצינו כן, כדאמרינן (כתובות צד:) 'אַטּוּ בִּירוּשָׁלַיִם יָתְבִינַן דְּכָתְבִינַן שָׁעוֹת' פרש"י - כיון דלא הקפידו בני המקום לכתוב שעות, ש"מ סברו וקבלו שלא להקפיד בשעבוד כי אם בסוף היום, ואנשי ירושלים קפדי בהכי, וכן אנשי יהודה ואנשי גליל גבי 'אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וכו' (שם נב:) וכן הרבה, וצריך כל בית דן לשפוט לפי מנהג שבטו ואז הוא מִשְׁפַּט צֶדֶק. ('חתם סופר' עה"ת) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: 'לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ' – מִצְוָה בַּשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ. (סנהדרין טז:) שאלה – קשה דאמרינן (יומא כו.) אָמַר רָבָא: לָא מַשְׁכַּחַתְּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּמוֹרֵי אֶלָּא דְּאָתֵי מִשֵּׁבֶט לֵוִי אוֹ מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשכָר. לֵוִי, דִּכְתִיב (דברים לג, י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב. יִשָּׂשכָר, דִּכְתִיב: (דברי הימים א' יב, לג) יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. א"כ איך אפשר למנות משאר שבטים. תשובה – אפשר לומר אפילו כשאמו מהנך שבטים מורה. (קרבן העדה) א"נ דמיירי כשהוא ביחיד אבל אם רבים מסקי אליבא דהלכתא. ועוד כתבו המפרשים דה"ד בצורבא מרבנן בָּחוּר. ועוד כתבו דאם יש לו ענוה או עוסק בגמילות חסדים נמי אהניא לכוין אל האמת. (פתח עינים – מכות ז.) א"נ שיזדמן גם משאר שבטים חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא אבל לא ימצא הרבה מהם בכל דור ורק משבט לוי או יששכר ימצא הרבה בכל דור ודור ובכל אתר ואתר. רמז לדבר ראשי תיבות וסופי תיבות של יִשְׂרָאֵל הוא ל"י שהוא ראשי תיבות לֵוִי יִשָּׂשָׂכָר ונשאר באמצע רֹאשׁ כי המורה נקרא רֹאשׁ. (בן יהוידע - יומא כו.) וזה רמוז בפרשה לִשְׁבָטֶיךָ דמצוה על כל שבט שידונו כל שבט לשבטו. וכי תימא דדוקא לוי ויששכר מורי הוראות לזה אמר וְשָׁפְטוּ דכשהם רבים כל השבטים שוו בשיעוריהן לדון דין אמת וז"ש מִשְׁפַּט צֶדֶק. (נחל קדומים) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (טז כ) רמז בפרשה לחודש תשרי צֶדֶק צֶדֶק בגימטריא למשיח (388), כי בזכות הצדקה זוכה לימות המשיח שנאמר (ישעיה א כז) וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה, כלומר אע"פ ששב האדם מעבירות שבידו צריך ליתן צדקה כמו שארז"ל (ברכות ו ב) אַגְרָא דְתַעֲנִיתָא — צִדְקְתָא. ד"א זהו שאמר הכתוב (משלי י ב) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, כמו עובדא דברתיה דרבי עקיבא (שבת קנו ב) וכעובדא דשמואל ואבלט (שם) וכמעשה בנימין הצדיק (בב"ב יא.) וְיָרַשְׁתָּ אותיות ותשרי, רמז שיתן צדקה קודם תשרי כדי שיחתום אותו הקב"ה לחיים, וזהו לְמַעַן תִּחְיֶה. (רבינו אפרים) צֶדֶק צֶדֶק בגימטריא חָשַׂף דבזכות הצדקה נזכה להבטחת (ישעיה נב י) חָשַׂף יְ-הֹוָה אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף כתבו חכמי המוסר דנתינת הצדקה במהירות חשובה כשתי צדקות. וזה רמז צֶדֶק צֶדֶק יחשב לך שתי צדקות אם תִּרְדֹּף ותמהר נתינת הצדקה, דהזריזות לבד מצוה בפני עצמה היא. לְמַעַן תִּחְיֶה בעולם הזה וְיָרַשְׁתָּ לעולם הבא. (חומת אנך) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד. (יז ו) שאלה – בדיני נפשות כתיב שְׁנַיִם. מה הטעם ששינה לקמן בדיני ממונות (יט טו) דכתיב עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר. מה ההבדל בין שְׁנַיִם לבין שְׁנֵי. תשובה – כתיב (שמות כה יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים וגו'. פירש המלבי"ם - שיש הבדל בין שְׁנַיִם ובין שְׁנֵי, ששני מורה על השווי, ושנים מורה שאינם שוים. וכ"כ רבינו בחיי – ומה שהזכיר בצווי וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זהב ולא אמר שְׁנֵי, בעבור כי שְׁנֵי לשון השויה, כמו שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, שְׁנֵֽי כְבָשִׂים, שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, ולכך הוצרך לומר שְׁנַיִם כי חלוקים הם בעניינם זה זכר וזה נקבה. וכן יש לומר כאן דאם דבריהם מכוונים ביותר הוי בדיק אחריהן. (העמק דבר) הטעם דכתיב בדיני נפשות שְׁנַיִם – לפי שבדיני נפשות מפורש ביה מצוות חקירה לכך כתיב שְׁנַיִם. (העמק דבר) א"נ לפי שבדיני ממונות לא מאיימים עליהם כ"כ כמו בדיני נפשות. (בעה"ט) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. (יז יד) כתב הרמב"ם - שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר (יז טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר (כה יט) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק ולבנות בית הבחירה שנאמר (יב ה) לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. (הל' מלכים א א) שאלה – מה הטעם שלא יכלו ישראל למנות מלך קודם כניסתם לארץ. אלא רק לאחר שיילחמו עם גויי הארץ וירשו את הארץ. תשובה – תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹצְרוֹת מְלָכִים – לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר בִּיזָּה שֶׁבּוֹזְזִין – מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם. (סנהדרין כ:). אם כן אם היה מתמנה מלך על ישראל קודם שנכנסו לארץ, היה אותו מלך יוצא למלחמת כיבוש הארץ ולוקח חצי מהקרקעות שנכבשו, ונמצא שנוטל מנחלת השבטים שניתנה על פי ה' דכתיב (במדבר לו ב) וַאדֹנִי צֻוָּה בַי-הֹוָה לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלׇפְחָד וגו'. ולכן נצטוו ישראל להמליך עליהם מלך רק לאחר שיכבשו את הארץ כדי שלא תגרע הנחלה שניתנה על פי ה'. (תפארת יהונתן) אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכׇל ס"ת היכל, ג' מצוות נצטוו אחת מהם לבנות היכל בביהמ"ק. (שפתי כהן) א"נ כדי שלא יאמרו שהמלך כבשם ולא הקב"ה אלא ככל הגויים, לזה אחר שכבשום וידעו שהקב"ה כבשם כמו שנאמר (דברים ט ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ. עתידין שתאמרו כן כי כן אמרו לשמואל (ש"א ח ה) עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ כְּכׇל הַגּוֹיִם. שׂוֹם תָּשִׂים שימה לשאול ושימה לדוד. (שפתי כהן) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ. (יח ד) שאלה – מה הטעם שבמתנות עניים כמו לקט שכחה ופאה מצוותן מתוך השיריים שבשדות. פאה - יניח בסוף השדה מעט קמה לעניים, לקט - השבלים הנופלות בשעת הקציר, יניחם לעניים, שכחה - המעמר ושכח אלומה אחת בשדה הרי זה לא יקחנה. לעומת 'מתנות כהונה' הן דווקא מהמובחרים ביותר מפירות השדה המוגדרים 'ראשית', ואסופת השדה אסורה לבעלים עד שיתן לכהן את החלק המובחר והטוב. תשובה – כיון שהעני הוא טפל לעשיר, שכך טבע הקב"ה במערכת הנבראים שיהיו חלקם עשירים וחלקם עניים ואילו השפע מושפע במיוחד עבור העשירים. ומצינו אצל רבי עקיבא ורבינו הקדוש שהיו מכבדים את העשירים (עירובין פו.), מפני שהעשיר הוא הכלי המוכן לקבל אי לכך ראוי לכבדו. מאחר שכן אף מתנות העני ניתנות בהתאם למעמדו, הוא לוקח מתוך הטפל שבשדה. לעומת זאת הכהן הוא ברום המעלה, נבחר להיות שְׁלוּחָם של ישראל לעבודת המקדש. ולכן גם מתנותיו יהיו מתוך המובחר. דכתיב (יח ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ מִכׇּל שְׁבָטֶיךָ – היות והוא חשוב ממך עליך לתת לו את המובחר שבפירותיך. (אדרת אליהו) רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים. רַבִּי עֲקִיבָא מְכַבֵּד עֲשִׁירִים. (עירובין פו.) שאלה – מה הטעם שהיו מכבדים את העשירים. ועוד מה הטעם שהזכירו בגמרא את רַבִּי לפני רבי עקיבא, ורבי היה אחרי רַבִּי עֲקִיבָא. תשובה – לפי שמלבד שהיה רבי עשיר מופלג יותר מרבי עקיבא שהרי שומר הסוסים שלו היה עשיר יותר משבור מלכא. ועוד לפי שהיה נשיא שהוא כמו מלך ועם כל זה היה מכבד את העשירים. ועוד לפי שהיה רבי עשיר מקטנותו, כי עושרו היה מאבותיו ואבות אבותיו, וכפי הטבע אין העשירים נחשבים בעיניו כלום, אך רבי עקיבא נתעשר אחר שעברו רוב ימיו, ובהתחלתו היה עני מאד, כפי שמובא בגמרא שאליהו הנביא דפק על דלתם של רבי עקיבא ואשתו. ביקש מעט תבן עבור אשתו שילדה ואין לה על מה לשכב. רבי עקיבא אמר לאשתו: 'ראי אדם שאין לו אפילו תבן, ואנו יכולים לשמוח בחלקנו שיש לנו לפחות תבן לשכב עליו'. (נדרים נ.) וכפי הטבע צריך להיות העושר יקר טפי בעיניו ולהכי מכבד את בעלי העושר. ועוד מפני שרבי היה נשיא והיו מצויים ובאים לפניו עשירים הרבה בכל יום, וניכר לעיני הכל שהוא מכבד עשירים שהיה לו זה ברגילות והתמדה, מה שאין כן רבי עקיבא לפרקים פוגע בעשירים ומכבדם, ואינו בריבוי ואינו ברגילות והתמדה. הטעם שהיו מכבדים את העשירים - כדי שלא יהיו נהנים מן התורה מחמת הכבוד שלהם, דבלאו הכי יש להם כבוד מצד עשרם כי עשירים היו. ולכך הקדים את רבי לרבי עקיבא, כי רבי היה נשיא והכל חייבים לכבדו בשביל הנשיאות, ואין לו לחוש שהוא נהנה מדברי תורה מצד הכבוד שעושים לו, לפי שעשה תקנה זו לעצמו לכבד עשירים, שנראה הכבוד שעושים לו מצד העושר, דהא לגבי דידיה איכא נשיאות לתלות בה הכבוד ועם כל זה היה משתדל לכבד עשירים כדי לתלות הכבוד בעושר גם כן. (בניהו שם) כתב רבינו האר"י זצ"ל שהטעם כי זה העושר הוא שפע רב שהשפיע לו ה' וא"כ זכה לשפע קדוש ולהכי צריך לכבדו וזה טעם מ"ש צדיקים חסים על ממונם. כי הצדיקים יודעים שזה הוא שפע הנשפע מלמעלה ואין לזלזל בו. והמהרי"ל (רבי יעקב בן משה הלוי סג"ל מולין) נתן עוד טעם לשבח שרבי היה עשיר גדול ומרוב ענותנותו וקדושתו היה מכבד לעשירים וראו כל העם ובוודאי שכולם היו מכבדים את העשירים ולמדו ממנו. ואח"כ כשיכבדו את רבי שהיה עשיר גדול הכבוד הוא מידי דהוי לעשיר גדול שמכבדין אותו בשביל העושר ובזה רבי אינו נהנה כלל בכבוד תורה. (דבש לפי מערכת ע) כתב החת"ס – 'נראה, עד רבי לא היו מכבדין עשירים, פירוש, שהושיבו כל תלמיד בבית המדרש לפי חכמתו, ואם היו שוין בחכמה הלכו אחר יחוס אבותם, אבל העושר לא היה נחשב למאומה, ורבי עקיבא ורבי חידשו דבשוין בחכמה ויחוס, רק אחד עשיר מחברו יתכבד מפני עשרו, ומפיק מקרא (תהלים סא) יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱ-לֹהִים. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל עָוֺן וּלְכׇל חַטָּאת בְּכׇל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר. (יט טו) שאלה – מה הטעם דכתיב לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ ולא כתיב בסתם לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד. באיזה אופן עד אחד נאמן. תשובה – משום דיש עדות שמועיל עד אחד – כגון עדות אישה שמת בעלה, שנאמן עד אחד ומשיאין אותה על פי פיו, והטעם לפי שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלו לה בתחילתה. (יבמות פח.) פירוש כגון אם נשאת ואח"כ באו עדים שחי בעלה, תצא מזה ומזה, ולכן הקלו לה בתחילתה שתינשא בעד אחד, שמאחר שפוחדת מהרעה הזאת היא בעצמה חוקרת אם מת בעלה וא"כ מאחר ונשאת ודאי מת. (מושב זקנים) חידה בפרשה – באיזה חמשה דברים מועיל עדות על פי עד אחד. חמשה דברים מועיל עדות עד אחד – וסימן לדבר אֶפְשְׂעָה. (חֵמָה אֵין לִי מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה אֶפְשְׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד. ישעיה כז ד) א' – אישה סוטה. פ' – פרה היא עגלה ערופה. ש' – שבועה. ע' – עגונה. ה' – התראה. כי עד אחד נאמן באיסורין. (נחל קדומים בשם כף ונקי) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. (יט יט) פרש"י - וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה. מִכָּאן אָמְרוּ: הָרְגוּ, אֵין נֶהֱרָגִין. שאלה – מה הטעם שאם הרגו ע"י עדותם והתברר שהעדות שקר והעדים זוממין הם אינם נהרגים. תשובה – לפי שחטא עדים זוממין הוא כל כך גדול שגרמו הריגת נפש נקי בעדותן השקר, שלא יהא להם כפרה במיתת בית דין לכן אינם נהרגין. לאפוקי עד שלא הרגו בעדותן חס רחמנא עלייהו שיהא להם כפרה במיתת בי"ד, ולכן נהרגים שיהא להם כפרה. (טעמי המנהגים בשם מסורת הברית) א"נ סמך הכתוב על זכותן של הסנהדרין ששורה עליהם רוה"ק שלא ישפכו דם נקי, ואלמלא שכבר נתחייב הנהרג ממקום אחר לא נתגלגל עונש זה על ידיהם, ולפיכך מניחין העדים כאלו ידענו שהאמת העידו, ואם אין הנהרג מחוייב הרבה שלוחים יש למקום, אבל כשהוזמו קודם שנעשה מעשה על פיהם הרי הם נהרגין כפי מחשבתם הרעה. (רבינו בחיי) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְ-הֹוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע. (כא ה) חמשה דברים תלויים בכהן, ויכולים להיעשות רק על ידי כהן, ואלו הם: עבודה במשכן, ברכת כהנים, עגלה ערופה, השקיית סוטה וטהרת המצורע. והנה כולם נרמזו בפסוק זה. הפותח במילים: וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ. לְשָׁרְתוֹ – זו עבודה במשכן. וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְ-הֹוָה – זו ברכת כהנים. וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה – זו עריפת עגלה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תרגום כַּהֲנַיָא יֵימְרוּן. כׇּל רִיב – זו השקיית סוטה, היינו ריב בין איש לאשתו. וְכׇל נָגַע – זו טהרת מצורע מנגע הצרעת. (פניני הגר"א) מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱ-לֹהָיִךְ. (ישעיה נב ז) מפטיר פסוק זה נוהגים לומר בכל מוצ"ש 'וְקַיֶּם לָנוּ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱ-להָיִךְ. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אָמֵן סֶלָּה. לפי שהוא מדבר על אליהו הנביא. וכן בפיוט 'נָאווּ עַל הֶהָרִים. שְׁלוּחֵי יוֹצֵר הָרִים. וְרַגְלֵי הַמְבַשְּׂרִים בֶּאֱמוֹר שׁוּבִי שׁוּבִי'. ובמדרש (ויק"ר ט ט) רַבָּנָן אָמְרוּ גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. מצינו ג' דברים שאליהו הנביא יבוא בעבורם. א' – אליהו יבוא לבשר הגאולה יום לפני ביאת המשיח שלמחר תבוא הישועה וכמ"ש מלאכי ג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. (עירובין מג:) ב' – אליהו בא לעשות שלום בעולם. דתנן משנה עדויות ח' וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שעתיד לומר אליהו ברוח הקודש זה מבני בניו של זה, שיהיה לב כולן שוה ולא יפול ביניהן מחלוקת. (ברטנורא) ג' – אליהו יבוא לפשוט ולברר כל הדברים המסופקים בדברי תורה. כגון: 'לִכְשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אִי הָוֵי קְבִיעוּתָא'. (ברכות לה ב) בשתיית יין. מַהוּ לִכְתּוֹב תְּפִילִּין עַל גַּבֵּי עוֹר שֶׁל דָּג טָהוֹר? אֲמַר לֵיהּ: אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אִי פְּסַקָא זוּהֲמָא מִינֵּיהּ, אִי לָא פְּסַקָא זוּהֲמָא מִינֵּיהּ. (שבת קח.), אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר: ״חוֹלְצִין בְּמִנְעָל״ — שׁוֹמְעִין לוֹ. ״אֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל״ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּסַנְדָּל. (יבמות קב .). בפסוק זה מרומזים ג' דברים אלו - מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם הוא לעשות שלום בעולם, מְבַשֵּׂר טוֹב וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה הוא לברר ספקי התורה. וכן תיקו ר"ת תשבי יתרץ קושיות ובעיות. (השל"ה הקד' ותוס' יו"ט) וכן יהא מונח עד שיבא אליהו. מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה כפשוטו שיבשר על ביאת המשיח למחר במהרה בימינו אמן. (טעמא דקרא) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש אב תשפ"ג
אב תשפ"ג
שו"ת "במראה הבזק"
העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו
שבט תשפ"ב
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ו'
ט"ו טבת תשע"ז
ט"ו טבת תשע"ז
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

חיי שרה
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש חיי שרה
רבנים שונים | כ' חשוון תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשית
רבנים שונים | תשרי תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
רבנים שונים | אלול תשפ"ו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הלכות יום הכיפורים
חולה ביום הכיפורים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשס"ט
רביבים
מי צם ומי פטור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשע"ח
הלכות יום הכיפורים
הלכות יום כיפורים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשס"ב
רביבים
מי צם ומי פטור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשע"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
40 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד חי הכהן
הרב חגי לונדין
הרב אליקים לבנון
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב חיים כץ
הרב משה אליה
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב ינון גרוסברג
הרב ש. יוסף וייצן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
40 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז