ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא? מנלן? דכתיב: אחרי רבים להטות! רובא דאיתא קמן, כגון ט' חנויות וסנהדרין - לא קא מיבעיא לן, כי קא מיבעיא לן - רובא דליתיה קמן, כגון קטן וקטנה, מנלן? וכו'.
אם כן, דין הליכה אחרי רובא דאיתא קמן, בפשטות רוב מדיד, נלמד מהכרעה בין דעות בבית הדין, שהתורה אומרת ללכת לפי רוב הדיינים. אך יש לעיין כיצד אפשר ללמוד זאת, הרי כאשר מדובר על דעות שונות, הגיוני להכריע על פי רוב דיינים, שכנראה אם דעת הרוב מכריעה כך אזי כך ראוי. אך במקרים של הסתברויות איזה טעם יש ללכת אחרי הרוב? ועוד יותר מזה, כיצד לומדים רובא דליתא קמן שזהו בכלל דבר שאינו מדיד בצורה מדוייקת?
ביחס לרובא דליתא קמן הגמרא לא מגיעה למקור מפורש ומוגדר, אלא מסיימת כך:
פסח וקדשים מאי איכא למימר? אלא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר, ה"נ היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר.
ולחשיבות העניין נביא את דברי רש"י על הגמרא שם במלואם:
פסח - דאמר רחמנא ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא ואכלו אותם אשר כופר בהם, מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה - מאי איכא למימר? אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר. ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי ילפינן מיניה? אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר.
רש"י מביא שתי אפשרויות למקור הדין ברובא דליתא קמן, הראשונה היא הלכה למשה מסיני. השניה, אין הבדל משמעותי בין רוב דאיתא לרוב דליתא, וממילא המקור הוא אחד – אחרי רבים להטות. אך עדיין צריך הסבר הכיצד הוא משמש מקור.
שני דינים ברוב
בכדי לענות נפתח בכמה הנחות על יסוד ביאורו של גר"ח מבריסק (חידושי גר"ח, בדין אין הולכין בממון אחר הרוב) – יש שני דינים הנוגעים למושג רוב: א. הכלל כל דפריש מרובא פריש, ועניינו הכרעת מצב מסופק באמצעות השימוש ברוב. כגון הדוגמא בגמ' אודות בשר שלא ידוע מקורו ונמצא בשוק, מכריעים את הכשרו לפי רוב חנויות משם יכול להגיע. ב. רובו ככולו, לא שייך כלל לספקות שהרי ידוע שנפל מעט איסור להרבה היתר, אלא עניינו הוא ביטול המיעוט והחשבתו כמי שאינו. דוגמא לדין זה נביא מדברי הרא"ש המבין את הדין באופן החד ביותר (חולין ז, לז):
אבל חד בתרי בדבר יבש דאפילו מדרבנן בטל דלא משום ספיקא שרינן ליה דאפילו אי אכיל ליה חדא חדא ליכא אלא חדא ספיקא וספיקא דאורייתא לחומרא. אלא משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב אחרי רבים להטות הלכך חד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאוכלן אפילו כולן כאחת.
בדיינים יש את שני סוגי הרוב: א. כאשר יש מחלוקת בדין, הרי זה מצב של ספק, ואמרה התורה שרוב הדיינים יכריעו את המצב המסופק. ב. בשביל לפסוק דין נפשות צריך כ"ג דיינים, ולכאורה המיעוט שלא פסק כרוב, טועה בהלכה, שהרי הכרענו כרוב. ואם כן מניין הדיינים הנדרש חסר?! אלא מלמדת התורה שרובו ככולו, והמיעוט שאינו מסכים נחשב לחלק מכלל המניין.
וממילא ניתן ללמוד מדין הכרעה בדיינים הן לביטול ברוב והן לכל דפריש, והדברים נוגעים הן לאיתא והן לליתא קמן.
בטעם הליכה אחר הרוב
וצריך עוד לעיין בשאלה היסודית, מדוע הולכים אחר הרוב? הרי תמיד אפשר לתלות במיעוט. ונחלקו האחרונים ביחס לשני סוגי הרוב, איתא וליתא, האם דין זה הוא בירור המציאות או שהוא הנהגה.
קו"ש (ח"ב סימן מה, יא-יב) דן בשאלה זו על יסוד דברי הש"ש :
וכונתו לומר דרובא דליתא קמן הוא בתורת בירור כמו אנן סהדי וזה נקרא ודאי אבל כל דפריש מרובא אינו בתורת בירור אלא דגזיה"כ לילך אחריו אבל במקום דבעינן ודאי ולא ספק לא מהני הך רובא.
אמנם יש הסוברים שגם ברובא דאיתא קמן אין בירור ממשי אלא הוא הנהגה.
חוזק איתא וליתא
איזה מבין שני סוגי הרוב חזק ומשקף יותר נכונה את המציאות? לכאורה נראה פשוט שרובא דאיתא קמן חזק יותר, שכן הוא לפנינו ממש כמו הדוגמא של החנויות, ואין כאן הסתמכות על מציאות כללית-רחוקה. וכך משמע מהגמרא, שאומרים הניחא רובא דאיתא קמן מבינים שיש להסתמך עליו, אלא מחפשים מקור דווקא לרובא דליתא קמן. וכך מבין ר' מאיר שמחה (חידושים סנהדרין סט, א ד"ה שם מסתפינא):
דמה דאמרינן בחולין דרובא דאיתא קמן חשובה יותר, טעמו משום דאנו דנין כאילו המיעוט והריבוי שניהן הן מעורבבין לפנינו, כיון שאינו מבורר מהיכן הדבר אשר בו אנו מסופקין מהיכן הוא בא ותו הוי בגדר בטול..
אך רעק"א אומר שבאמת רובא דליתא קמן חזק יותר (כתובות יג, ב):
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









