^ 1 סנהדרין דף צח ע"ב.
^ 2 ויקרא פרק כו פסוק לב:" וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ."
^ 3 לו, ח.
^ 4 כמובן שיש להילחם בכל כח בתופעה זו. כל יהודי שמתבולל מפסיד לעם ישראל את כל צאצאיו, שנחשבים לפי ההלכה גוים. וגם אם יהודיה מתבוללת וילדיה יהודים, מרבית הסיכויים שלא ינשאו ליהודים.
^ 5 יש שאומרים שאינם יודעים אם אנחנו בתהליך גאולה כי לא למדו את הנושא, אך כמובן שאינם נחשבים דעה, וכשם שדעתו של מי שיאמר שלא למד האם מותר לעשות מלאכה בשבת, אינה נחשבת דעה.
^ 6 מגילה יז ע"ב.
^ 7 מסכת סנהדרין דף צט עמוד א.
^ 8 רמב"ם הלכות מלכים פרק יב.
^ 9 אמנם היה אפשר לומר שבאמת פסק הרמב"ם אינו מתאים לסדר שתיקנו מתקני התפילה, והסיבה שאנו ממשיכים להתפלל בנוסח זה היא לא לשנות מהנוסח המקורי, אך כמובן שזהו דוחק.
^ 10 ישעיה פרק יא, פסוק ו.
^ 11 ערכין יב ע"א.
^ 12 הלכות מלכים יא, ד.
^ 13 אגב, יש שרצו להוכיח מדברי הרמב"ם הללו שהתהליך שאנו מצויים בו כיום אינו תהליך קיבוץ הגלויות המתואר בנביאים, שהרי הרמב"ם כותב שמלך המשיח הוא זה שיקבץ נדחי ישראל. אולם באמת כשנתבונן נמצא שהרמב"ם לא כתב שלפני שיבוא המשיח לא יתחיל קיבוץ הגלויות, אלא שהמשיח יקבץ נדחי ישראל, ואכן עשרת השבטים שהם רובם של עם ישראל עדיין נידחים. גם בתנ"ך מופיע הביטוי "נדחי ישראל" ביחס לעשרת השבטים, בניגוד ל"נפוצות יהודה" (ישעיה יא, יב). וכך גם אומרת התורה "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך" – הביטוי 'קצה השמים' מתאר התרחקות של עם ישראל למקומות נידחים מאוד, שכלל אי אפשר להגיע אליהם, וכידוע כך הוא המצב ביחס לעשרת השבטים, שעדיין לא הגיעו לארץ. ואם נפרש שהביטוי 'נדחי ישראל' מכוון לכל עם ישראל שהיה בגלות יקשה מאוד, כיצד יתכן שיש מלך אם עדיין אין עם? על שאלה זו יש שכתבו שהרמב"ם אינו מתכוון למלך ממש אלא ל"מלכים בעצם מצד עצם נשמתם, וזהו שקורא הרמב"ם למשיח בשם "מלך מבית דוד", כי גם לפני התגלותו ומלכותו בפועל הרי הוא מלך מצד עצמיותו, שיש בו את המשיחה של דוד אביו". אך נראה שהסבר זה הינו דוחק גדול, שהרי הרמב"ם כותב כאן הלכה מעשית, וכיצד יתכן שהוא קורא למלך בשם זה על שם 'עצמיותו' ו'עצם נשמתו'? ויש מקום להאריך עוד, וקיצרתי.
^ 14 הלכות מלכים ד, י.
^ 15 ראה למשל שמואל א, יח, יז "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". ועיין גם במדבר פרק כא, יד "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" וברמב"ן שם "ודרך הפשט בספר מלחמות ה', שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת..."
^ 16 רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג .
^ 17 במאמר 'גאולת ישראל לאור ההלכה', ובמיוחד עמוד 587 ואילך.
^ 18 על פי הדיון במסכת שבת דף סג עמוד א.
^ 19 פרק ל, פסוקים ג והלאה. וראה גם בספר ישעיה פרק סו, פסוקים ז והלאה, ועוד רבים.
^ 20 קול התור פ"א אות יב
^ 21 ישנם ודאי עוד דברים חיוביים שקורים בעם ישראל, שאמנם הם לא מהווים הוכחה, אבל הם מצטרפים לתמונה הכללית של ההשתלמות הרוחנית, ולא נכון לראות רק את הקשיים, ולהתעלם מכל הדברים הטובים. כיום אנו זוכים לריבוי תורה שלא היה כמותו בחוץ לארץ במשך הרבה שנים, ואף שמעתי מתלמיד חכם אחד, שבפינה אחת בבני ברק יש יותר תורה ממה שהיה בכל אירופה לפני השואה, שמעטים בה היו הישיבות. ובכלל יש התחזקות בשמירת תורה ומצוות, לדוגמא כיסוי ראש לנשים. דוגמא קטנה למצוה שתוקנה בדורות האחרונים היא ציציות בחוץ, כפי שפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ח, סעיף יא): " עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות", וכתב המשנה ברורה במקום שהיהודים שלעת קץ יהיו מצוינים במצווה זו (יש לסייג שיש מאלו ההולכים לפי תורת הסוד שהולכים עם הציצית דוקא בפנים).