בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליו מס' 434

הלכות תלמוד תורה

לא בא לבית הכנסת, ילמד בביתו, קריאת התורה ברבים בשבת, מניין הקרואים בשני וחמישי, מניין הקרואים בשבת, חובת לימוד תורה, לימוד תורה בעת שיכול להרויח, החומר שעבד רק אצל חכם שמעון אגסי זצ"ל, מעלת הקביעות ללימודו, לימוד בעיון ועם חברים, לימוד תורה בלילה, החזקת ידי לומדי תורה.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

י שבט תשס"ח
7 דק' קריאה
לא בא לבית הכנסת, ילמד בביתו
במקור הדין של קריאת התורה בשני וחמישי כתוב בגמרא (ב"ק פ"ב ע"א):"עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי", עכ"ל. ושואלת שם הגמרא: "ושיהו קוראין בשני ובחמישי, עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא! דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין", עכ"ל. לכאורה משמע, שאם אדם לא בא לבית הכנסת בגלל שהוא חולה או זקן, חייב לקרוא בביתו את הפרשה ולפחות שילמד משנה או גמרא או הלכות, שלא יישאר שלושה ימים בלי תורה.

קריאת התורה ברבים בשבת
מצוה גדולה ועצומה להתפלל בציבור, שבציבור התפילה מתקבלת יותר, וביחיד צריך להקפיד ולדקדק בכל מילה ומילה. ועל אחת כמה וכמה שבשבת צריך להתפלל בציבור, ולשמוע קריאת התורה ברבים, שמעלתה גדולה לאין ערוך. וכך כותב הרמב"ם (פרק יב מהל' תפילה ה"א) "משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים", עכ"ל.

מניין הקרואים בשני וחמישי
אחת מתקנות עזרא היתה לקרוא בתורה בשבת במנחה ובשני וחמישי כדי שלא יהיו שלושה ימים ללא לימוד תורה. מרן בשו"ע סי' קל"ה ס"א כותב על מניין הקרואים שעולים לתורה בימים אלו, וז"ל: "בשני ובחמישי, ובשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתים מהם ואין מוסיפין עליהם", כלומר שאין להעלות לתורה יותר משלשה עולים. אמנם, הרמ"א הוסיף שאם יש חתנים או בעלי ברית שחשוב אצלם אותו היום כיום טוב, יכולים להעלות ארבעה עולים, וז"ל: "הגה - ואם היו ב' חתנים בבהכ"נ והם ישראלים, מותר להוסיף לקרות ד', דלדידהו הוי כיו"ט שמותר להוסיף. ונראה דה"ה לשני בעלי ברית, דיו"ט שלהם הוא", עכ"ל. וכתב על זה המשנ"ב (שם, סק"ד) וז"ל: "כדי שיוכלו שניהם לעלות לתורה. ולדינא כתבו האחרונים דאין נוהגין כן וכ"ש דלענין בעלי ברית בודאי אין לנהוג כן", עכ"ל. ולמעשה, כך אנו נוהגים שלא מעלים לתורה בשבת במנחה ובשני וחמישי אלא שלושה עולים בלבד, אפילו אם יש בעלי שמחה.

מניין הקרואים בשבת
מעיקר הדין תקנו להעלות לתורה שבעה עולים כנגד שבעה ימי השבוע, ומכל מקום נהוג היכא שיש בעלי שמחה שמעלים לתורה "מוסיפים". ויש מקומות שנוהגים שלא להעלות אלא שבעה עולים בלבד, ורק בשמחת תורה מוסיפים הרבה לכבודה של תורה. והנוהגים להוסיף עולים על השבעה, רצוי שיקראו לכל עולה דבר חדש. כמו כן, ידאג החזן להפסיק בסוף עניין לפני העולה הבא. והיכא שלא מתאפשר הדבר, יחזור החזן לעולה הבא על הקריאה של העולה הקודם.

חובת לימוד תורה
למרות שתקנת עזרא היתה לקרוא בתורה בשני וחמישי כדי לזכות את עם ישראל בלימוד תורה אחת לשלושה ימים, אין זה פוטר את האדם מלקבוע עתים ללימוד תורה גם בימים בהם קוראים בתורה. וכך כותב מרן בשו"ע (סימן קנ"ה), וז"ל: "אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד. וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה - ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ ושכר הליכה בידו , או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים", עכ"ל. וכותב ה"משנה ברורה" (שם, סק"ד), וז"ל: " דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין צ"ט] על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל [ירושלמי סוף פ"ט דברכות] ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים [ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר] הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך [ועי"ש בפירוש הפני משה] אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם. ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ פסוק אחד או הלכה אחת", עכ"ל. דברים אלה יהיו לעיני כל אחד ואחד וישים אל לבו עד כמה חשוב הוא קביעת עתים לתורה, וכמה חמור מי שמפר עניין חשוב זה.

לימוד תורה בעת שיכול להרויח
ישנם הטועים ואומרים שלימוד תורה הוא רק אחרי שיגמור את כל עסקיו, ובשעה שעסוק לפרנסתו ולהגדלת רווחיו הרי שהוא פטור מלימוד תורה. דבר זה נשלל בדברי הרמ"א שהובא לעיל, שגם בשעה שחושב להרויח הרבה לא יבטל מלימוד תורה. וכך כותב ה"משנה ברורה" (שם, סק"ה), וז"ל: "להרויח הרבה - ואיש כזה הוא מבעלי אמנה שמאמין ובוטח בה' שלא יחסר לו מזונותיו עי"ז, וכדאיתא בירושלמי [סוטה פ"ט] מאי אנשי אמנה כהדא דהוו צוחין ליה בפרגמטיא [פי' שהיו צועקים הקונים שיבא עם סחורתו למכור] והוי אמר לית אנא מבטל ענתי מה דחמי למיתי מיתי וז"ל הקרבן עדה שם הוי אמר אין אני מבטל השעה שקבעתי ללמוד התורה בשביל הרווחת ממון אם ראוי שיבוא לי ריוח יבוא הוא מעצמו מהקב"ה אף לאחר שאגמור קביעות למודי ".

החומר שעבד רק אצל חכם שמעון אגסי זצ"ל
ומעשה נורא היה עם הרה"ג חכם שמעון אגסי זצוק"ל, שהיה לומד כל שעות היממה, ורק שעתיים ביום היה פותח את חנותו למכירת "נירלה" - זהו חומר מלבין לכביסה - אותו היה מזמין מלונדון. היה ערבי אחד שהתקנא ממנו, וזמם לגזול ממנו את פרנסתו. מה עשה? קנה ממנו חבילה גדולה של "נירלה" וראה על החבילה את שם היצרן ואת כתובתו בלונדון, והזמין ממנו כמות גדולה של אותו חומר, והחל למוכרו הרבה יותר זול מהמחיר שביקש חכם שמעון אגסי, והלקוחות הדירו רגליהם מחנותו של חכם שמעון זצ"ל והלכו לקנות מאותו ערבי. משראה חכם שמעון כך אמר שמה שראוי לבוא לו מאתו יתברך, יכול לבוא גם אחרי לימודו, וחזר ללימודו. והנה למחרת שמע המולה גדולה ומשטרה, שבאה לקחת את אותו ערבי לבית המשפט. התברר שאותו החומר שמכר הערבי קלקל את חולצות הלקוחות, ומחציתם לא הולבנה כלל. הערבי טען בפני השופט שהזמין את החומר מאותו יצרן שמזמין חכם שמעון זצ"ל. הזמין השופט את חכם שמעון, וסיפר לו חכם שמעון דברים כהווייתם, ואמר לו שחזר ללימודו כשראה שאין לו לקוחות. הבין השופט שחכם שמעון איש יהודי קדוש, והורה מייד לערבי למסור לידי חכם שמעון את כל החומר שקנה, ולשלם לכל הלקוחות את החולצות שהתקלקלו.

מעלת הקביעות ללימודו
וכך כותב בעל ה"כף החיים" (שם, סק"ט) וז"ל: "וגם צריך ליזהר שלא לבטל בכל יום הקביעות של מקרא ומשנה ותלמוד וקבלה עם הכוונה שלהם. וצריך להזהר בזה מאוד, שה"מ פ' ואתחנן. ואם נאנס באיזה יום שלא השלים קביעתו, ישלים בלילה כמ"ש במס' עירובין דס"ה ע"א רב אחא בר יעקב יזיף ופרע, וה"ד תורה שבע"פ משלים בלילה אבל לא תורה שבכתב לפי שאין קוראין מקרא בלילה כמו שכתב לעיל סימן קל"ד אות ב"ן, ועוד עיין בסי' קל"ב אות ו', ד"ה "ודע".

לימוד בעיון ועם חברים
עוד כתב (שם, סק"י) וז"ל: "בעניין עסק ההלכה בעיון עם החרבים ראיתי למורי זלה"ה מתגבר כארי בכח כעת שהיה עוסק בהלכה עד שהיה נלאה ומזיע זיע גדולה ושאלתי את פיו מדוע טורח כל כך והשיב לי כי הנה העיון משבר הקליפות שהם השביות שיש בהלכה ההיא, שאין מניחין לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתאים כוחו אז, כי לכן נקראת התורה תושיה, שמתשת כחו של העוסק בה, ולכן ראוי לטרוח ולהתאים כחו בהיותו עוסק בהלכה שה"ם שם.

לימוד תורה בלילה
עוד כתב (שם, סקי"ג) וז"ל: "ויקבע עת ללמוד וכו', וכן בלילה גם כן חייב לקבוע לו זמן לת"ת כמו שכתוב ביו"ד סי' רמ"ו ס"א, ואמרו שמעלת הקביעות על פי מה דקי"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי, וה"נ מי שקובע עת ללמוד ביום ובלילה לא יחליפנו ולא ימיר אותו חשוב כאילו לומד חצי היום וחצי הלילה ורב חסד מטה כלפי חסד, חס"ל אות א' וכתב הרמ"ע שיקבע עת קבוע ולא יחליף היום בשעה אחת ולמחר בשעה אחרת, אבל אי קביע ליה עידניה ולומד אח"כ עתים עתים הרי זה משובח והביאו החיד"א בספר דבש לפי מע' ק' אות כ"ג ובמחב"ר סי' קנ"ו אות א' ועיין לקמן סי' קנ"ו אות ח'.

החזקת ידי לומדי תורה
אם אדם יכול ללמוד תורה, זה הדבר והמעלה החשובה ביותר. ואם לא יכול ללמוד תורה מכל סיבה, או שיש לו זמן מצומצם, אז חייב לתמוך בלומדי תורה בבחינת "עץ חיים היא למחזיקים בה". וזה נרמז בפסוק: "ויורהו ה' עץ", היינו עץ החיים, מכאן להיות מתומכי התורה. וכלשון הזוה"ק "תמכין דאורייתא", ועם כל זה אין זה פוטר את האדם מלקבוע עתים לתורה. אחד הדרכים הנפלאים ביותר שמועילים לזכות את הציבור בלימוד התורה הוא על ידי לימוד בספר "חוק לישראל", ומומלץ לכל אדם ללמוד בו, שיש בו גם חלוקה של שנים מקרא ואחד תרגום שחובתו על כלל ישראל כולו, ובלול בו דברי תורה רבים. וכתב ה"כף החיים" בענין זה (שם, סקי"ד), וז"ל: "שם, ויקבע עת ללמוד וכו', ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים ויחשב לו כאילו למד בעצמו. יו"ד שם. ואם סיפק בידו להחזיק ביד ת"ח, אפי' אם הוא לומד צריך להחזיק, כמו שכתוב לעיל סי' ס' אות ג' עיי"ש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il