בית המדרש

  • מדורים
  • הרה"ג זלמן מלמד
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • התמודדויות וחבלי משיח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הקדושים ממרכז הרב

undefined
2 דק' קריאה
האסון אשר פקד את בית מדרשנו - ישיבת מרכז הרב והישיבה לצעירים כבד מנשוא. שמונה בחורים צדיקים וקדושים נרצחו בשעה שעסקו בלימוד התורה. מתוך דברי התורה פרחה נשמתם ונתעלו לעולם הבא כאשר תלמודם בידם ממש. זכות גדולה למות בקדושה כזו - והם זכו בזה. אך לנו החיסרון הוא נורא. הלא תלמידים אלו היו יכולים לעלות בתורה ולהיות מרביצי תורה ברבים. הם יכלו להקים משפחות ולגדל דורות לתפארת. כעת קול דמם ודמי זרעם עד סוף הדורות זועק מן האדמה, ארץ אל תכסי דמם ואל יהי כפרה לכל אויבינו הרוצחים השפלים.
הכאב הנורא ממלא את חלל הלב, הלב זועק: למה דרכם של רשעים צלחה, למה זה קרה במקום קדוש כזה, למה זה קרה לתלמידים שקדנים וצדיקים כאלה, והלא התורה מגינה ומצילה. יש שמדחיקים את השאלות ואומרים: בודאי משפטו של הקב"ה צדק, צדיק ד' בכל דרכיו, וטוב די לכול, ומקבלים את הדין בדממה.
המאמין הגדול - הופך את השאלה לתשובה. אינו מסתפק באמירה קטונתי מלהבין את דרכי ד', אלא מבין שהגדוּלה האלוקית עליונה מאוד, ולהבין שלא מבינים זו הבנה גדולה מאוד, והשאלות מביאות להבנה זו. המאמין היותר גדול מפנה את השאלות שהתעוררו לעצמו, הוא יודע שהמעשה האלוקי הנורא הזה מופנה אלינו, הזעזוע הנורא, הטלטלה האיומה, מוציאים אותנו משגרת חיינו, ותובעים מאתנו התעוררות. אנו נדרשים להיות אחרים, להוסיף נדבכים עמוקים חדשים בתוך הנפש של טוהר, של גודל, של קודש, לגלות גבורה ועוז חדשים של תורה, אמונה והנהגה. וככל שהזעזוע יביא לתוצאות גדולות יותר - כן יתבאר לנו מה אירע לנו, ומה הביאו קדושים אלו במותם. ויתבאר לנו שבהיגנזם במקור החיים, השפיעו לעולם עוצמות של חיים של תורה של קדושה.
מרן הרב מבאר את הפסוק: "צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא" - כשאדם נמצא בצרה מכאיבה וביגון קודר, הזעזוע הנפשי מוציא את האדם מסדר החיים הקבוע. המחשבות מבולבלות, הקרקע נשמטת מתחת רגליו, אז מוטל על האדם לא להסתפק בשאיפה לצאת מהצרה ולשוב אל הסדר הקודם, אלא עליו לשאוף להפוך את הצרה למנוף להתעלות. לקרוא קריאה חדשה בשם ד', לא אותה הקריאה שהיתה עד עכשיו אלא קריאה יותר גדולה. צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא, הצרה מביאה אותו לקריאה גדולה בשם ד' הגדול.
למשפחות היקרות נאמר: כולנו אתכם, חזקו ואמצו, זכיתם לקידוש ד' של בניכם בחייהם ובמותם.
בירושלים תנוחמו וירושלים תאחד את כולנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il