- שבת ומועדים
- שיעורים נוספים
- ספריה
- מצה, ערב פסח וליל הסדר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן מצה, שנאמר (שמות יב, יח): "בערב תאכלו מצות". ומצה זו צריכה להיות שמורה, שנאמר (שמות יב, יז): "ושמרתם את המצות", ויש אומרים שצריכה להעשות דווקא ביד לשם מצת מצווה (עיין בהלכות מצה 4). והאוכל מצה גזולה לא יצא ידי חובה (שו"ע תנד, ד). ולכן טוב לשלם עבור המצות לפני הפסח, או לפחות להסכים במפורש עם המוכר שהוא מקנה לו את המצות למרות שעדיין לא שילם עבורן, שאם המוכר לא הסכים לתת לו בהקפה אינו יכול לצאת בהן ידי חובה (מ"ב תנד, טו). 1 וכיוון שאכל כזית מצה שמורה קיים המצווה מהתורה, שכל שיעורי אכילה שבתורה שיעורם בכזית.
ומדברי חכמים מוסיפים ואוכלים עוד כשיעור שלושה זיתים מצה. באכילה הראשונה שאחר ברכות "המוציא" "ועל אכילת מצה" אוכלים לכתחילה שיעור כשני זיתים, כזית אחד מהמצה העליונה לברכת "המוציא" וכזית אחד מהמצה האמצעית החצויה לברכת "אכילת מצה". אח"כ אוכלים עוד כזית בכורך עם המרור, ובסוף הסעודה אוכלים כזית נוסף ל'אפיקומן' (ויש אומרים שטוב לאכול ל'אפיקומן' כשיעור שני זיתים).
לפני שנבאר בפירוט מהו שיעור כזית, נסכם את ההלכה למעשה: מוסכם ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצת יד. אם כן מיד לאחר ברכות "המוציא" ו"על אכילת מצה" אוכלים כשני שליש מצת מכונה. ולאכילת כורך אוכלים כשליש מצת מכונה, וכן לאכילת ה'אפיקומן' אוכלים כשליש מצת מכונה.
ואוכלים את הכזית מצה ברציפות, ואם הפסיק באכילתו עד שאכילת הכזית ארכה יותר מזמן "אכילת פרס" לא יצא. בהמשך נבאר מהו בדיוק זמן "אכילת פרס", ועתה נציין שכל מי שיאכל את המצה ברציפות, בודאי קיים את המצווה, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון. שרק אם שהה כמה דקות באמצע אכילתו יתכן שמשך אכילתו ארך יותר משיעור "אכילת פרס".
ב - חשבון שיעור כזית לקיום המצווה מהתורה
בעקבות הגלויות נתעורר ספק מהו שיעור כזית, לדעת הרמב"ם הוא מעט פחות מנפח שליש ביצה, ולדעת בעלי התוספות הוא כשיעור נפח מחצית הביצה. וכיוון שאיננו יכולים להכריע בין הדעות, נוהגים להחמיר כשיטת התוספות ששיעור כזית הוא כנפח מחצית הביצה. וחישבו נפח מחצית הביצה ויצא שהוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה גם במצות יד קשות, שעוביין דומה לעובי מצת מכונה.
וכל זה לפי החשבון המקובל על כל חכמי הספרדים ורוב חכמי אשכנז. אולם אחד מגדולי האחרונים האשכנזים, בעל ה"נודע-ביהודה", מתוך חשבונות שחישב, הסיק שהביצים שלנו נתקטנו מאוד וכיום נפחם כמחצית מנפח הביצים שהיו בזמן חז"ל, וממילא שיעור כזית אינו מחצית ביצה שלנו אלא כשיעור ביצה שלמה שלנו. והסכים לחשבונו בעל "חזון-איש". יוצא אם כן שלשיעור "חזון איש", כדי לקיים המצווה מהתורה צריך לאכול מצה בשיעור נפח ביצה. ואף שבדרך כלל נוהגים לפסוק כשיעור המקובל ולא להתחשב בשיעור "חזון-איש", מכל מקום לגבי מצוות אכילת מצה, שהיא מצווה מהתורה, ראוי לכתחילה לצאת ידי כל השיטות ולאכול בתחילה כזית מצה לפי שיעור "חזון-איש", וזה יוצא כשיעור שני שליש מצה.
אלא שאין בזה כל כך חומרה, הואיל וממילא מנהגנו לאכול מיד בתחילה שיעור שני זיתים, אחד בשביל ברכת "המוציא" ואחד בשביל ברכת "אכילת מצה" (שו"ע תעה, א), יוצא אם כן שבאותה אכילה של שני זיתים יש שיעור כזית לשיעור הגדול של "חזון איש", וקיימנו המצווה מהתורה לכל הדעות.
ומי שקשה לו לאכול שני שליש מצת מכונה, יכול לאכול שליש מצה, שכן לפי השיעור המקובל יש בשליש מצה שיעור כזית, ואף יברך לפני אכילתו "על אכילת מצה". שכל כך חזק ומבוסס המנהג כשיעור המקובל עד שאין זה נחשב ספק הגורם לביטול הברכה. 2
ג - מנהג הספרדים בשיעור כזית
מנהג הספרדים שלא לחשוש כלל לשיטת הנודע ביהודה והחזון איש, מפני שמסורת השיעורים עברה באופן מסודר מדור לדור בלא שינויים, ואף במצוות מהתורה אין חוששים לשיטת החזון איש. לפי זה שיעור נפח כזית לכל היותר כשליש מצת מכונה (לפי החישוב שכזית מחצית ביצה, כתוס').
אלא שכל זה נכון אם הולכים אחר הנפח, אבל למעשה מנהג רוב הספרדים למדוד את השיעורים לפי משקל, מפני שקשה בכל מאכל ומאכל לחשב את נפחו כדי לדעת אם צריך לברך אחריו ברכה אחרונה, שיש מאכלים ארוכים וצרים, ויש עגולים, ויש מרובעים, ויש מאכלים שיש בתוכם חללים שאינם נחשבים לשיעור נפח, וכדי לחשב השיעורים בקלות נהגו למדוד השיעורים על פי משקל מים, ויצא שמשקל כזית (היינו מחצית ביצה) כעשרים ותשעה גרם. וכדי לאכול מצה במשקל זה צריכים לאכול קרוב למצת מכונה שלמה. כלומר אם מחשבים שיעור כזית מצה לפי משקל, יוצא שיעורו קרוב לפי שלוש משיעורו לפי נפח.
ואם כן, בליל הסדר צריכים לאכול ארבע מצות מכונה, שתיים אחרי הברכות, ואחת לכורך, ועוד אחת ל'אפיקומן' (ויש מחמירים לאכול ל'אפיקומן' שתי מצות).
אולם מעיקר הדין ברור שכל השיעורים עוסקים בנפח ולא במשקל, ולכן גם ספרדים המתקשים לאכול שיעור גדול כל כך, יכולים לאכול שיעור כזית על פי נפח, שהוא כשליש מצת מכונה. וכן הורו למעשה כמה מגדולי הרבנים, הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, והרב משאש שליט"א. וכיוון שחומרת המצה לפי משקל מעוררת בצדק קושי ותמיהה גדולה בקרב רבים מהמסובים, אפשר להורות לכל ישראל, ספרדים ואשכנזים, ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה. 3
ד - שיעור אכילת פרס
אחר שלמדנו שלכל מצוות אכילה שבתורה יש שיעור - כזית, שאם לא אכלו לא קיים המצווה, צריך להוסיף שהאכילה נחשבת לאכילה אחת בתנאי שנעשתה תוך פרק זמן של "אכילת פרס", אבל אם אכל כשיעור חצי זית ולאחר עשר דקות אכל עוד חצי זית, נחשב כאילו אכל חצי זית בלבד, ולא קיים את המצווה (שו"ע תעה, ו).
פרס הוא חצי בלשון ארמית, והכוונה כאן לחצי ככר. בעבר היו רגילים לאפות ככר לחם שהספיק לאדם אחד ליום, וכיוון שהיו רגילים לאכול בכל יום שתי ארוחות, נמצא שיעור הלחם שהיו אוכלים בארוחה אחת הוא פרס, היינו חצי ככר.
ושוב בעקבות הגלויות נחלקו הפוסקים בשיעורו: לדעת הרמב"ם נפח פרס הוא שלוש ביצים, ולדעת רש"י ארבע ביצים. וכמה מגדולי האחרונים ניסו לשער כמה דקות אורכת אכילת שיעור פרס, ונאמרו בזה דעות רבות. יש אומרים תשע דקות (חתם סופר), ויש אומרים שבע דקות וחצי (ערוך לנר), יש אומרים שבע דקות, ויש אומרים שש דקות, ויש אומרים חמש דקות, ויש אומרים ארבע דקות (ר' חיים נאה וכה"ח).
אלא שכל זה חשוב רק לעניין מצב של בדיעבד, כי לכתחילה צריך לאכול את המצה ברציפות, וכל שאכל את המצה ברציפות בודאי יצא ידי חובתו. ואין שום צורך להסתכל על השעון בעת אכילת המצה כדי לחשב אם הספיק לאכול כזית בתוך שיעור אכילת פרס, כי כל אדם רגיל שאכל בנחת בלא להפסיק בדברים אחרים ודאי הספיק. ואפילו מי שרגיל לאכול לאט, ברור שאם לא הפסיק בדברים אחרים, אכל כזית בתוך שיעור אכילת פרס. שהרי שיעור אכילת פרס גדול בערך פי שמונה או פי תשעה משיעור כזית, ולא יתכן שמי שאכל כזית ברציפות לא הספיק לאוכלו בתוך זמן שהיה יכול לאכול שיעור שכפול ממנו פי שמונה או תשעה. 4
וכשיש שם הרבה מוזמנים, טוב לצרף למצה התחתונה עוד מצות כדי שיוכל לחלק מהן לכל המסובים. ואחר שגמר לחלק מהמצה האמצעית החצויה, שוב אינו צריך לתת לשאר המסובים שני זיתים, אלא זית אחד בלבד. שרק כאשר הוא מחלק מהמצה האמצעית צריך לתת כזית מהמצה החצויה וכזית מהשלמה, אבל כשגמר את המצה החצויה, יתן לכל אחד כזית אחד בלבד. אלא שכבר למדנו, שכדי לצאת ידי הדעה הסוברת שנתקטנו השיעורים טוב שיתן לכל אחד מצה בגודל של שני שליש מצת מכונה, ואין הבדל אם יתן אותו ממצה אחת או מצירוף של שתי מצות.
ה - המתקשים לאכול שיעורי המצות
כפי שלמדנו שיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה, ובליל הסדר צריכים לאכול ארבעה או חמישה זיתים. אחר ברכת "המוציא" וברכת "על אכילת מצה" אוכלים שיעור שני זיתים, האחד לברכת "המוציא" והשני לברכת "אכילת מצה", וגם כדי לצאת ידי השיעור המחמיר (חזון איש) הסובר שכזית הוא כפול מהשיעור המקובל. ול'כורך' אוכל עוד כזית, ול'אפיקומן' צריך לאכול עוד כזית, ויש מהדרים לאכול שני זיתים, אחד זכר לקרבן הפסח ואחד זכר למצה שהיתה נאכלת עימו. נמצא שיש לאכול בפסח בין חמשה זיתים (כמצה ושני שליש) או ארבעה זיתים (מצה ושליש).
ומי שמתקשה לאכול כמויות אלו של מצה, באכילת מצת מצווה שאוכלים בתחילה יאכל כרגיל כדי לקיים המצווה לפי שיטות כל הפוסקים, אבל אח"כ יכול להסתפק בחמישית מצה לאכילת ה'כורך' וחמישית מצה לאכילת ה'אפיקומן'. ואם גם זה קשה לו, יוכל להקל לאכול לשם מצוות מצה כשיעור שליש מצה, שהוא כזית על פי השיעור המקובל. נמצא שבכל ליל הסדר יאכל שליש מצה ועוד שתי חמישיות.
ומי שקשה לו ללעוס את המצה, כגון שנשרו שיניו, יכול לפורר את המצה ולאוכלה פירורים (באו"ה תסא, ד). ואם גם באופן זה לא יוכל לאכול, אפשר להשרותה במים ולאוכלה. אבל אם בישלו את המצה, או ששרו אותה זמן רב עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם המצה - אין יוצאים בה ידי מצווה (שו"ע תסא, ד; מ"ב יט-כ).
אין להשרות את המצה ביין או במשקים אחרים שיש להם טעם או במרק, מפני שיש סוברים שהם מפיגים את טעם המצה. ויש אומרים שאפילו לטבול את המצה במשקים אלו אין נכון. אבל חולה או זקן שאינו יכול לאכול את המצה בלא שישרו אותה במשקים, יכול להשרותה במשקים ולברך עליה ולאוכלה. ואדם רגיל שאכל מצה שהושרתה במשקים - יחזור לאכול שוב כזית מצה (מ"ב תסא, יח; שעה"צ לב; כה"ח מז-מח). 5
ו - איזה חולה פטור מאכילת מצה ומרור
אדם שאינו יכול לאכול שיעור כזית (שליש מצה) בשום דרך, ישתדל לאכול מצה בשיעור זית של ימינו, שיש סוברים שזהו שיעור זית. אבל לא יברך עליו "על אכילת מצה", משום שלרוב הפוסקים אינו יוצא בזה ידי מצוות אכילת מצה. ואם גם כשיעור זית של ימינו אינו יכול לאכול, טוב שבכל זאת יאכל מעט מצה כפי יכולתו. 6
מי שיודע שאכילת המצה תגרום לו שיפול למשכב, או חולה שאכילת המצה תכביד חוליו, אבל ברור שאין בזה סכנה נפשות, נחלקו הפוסקים אם חייב לאכול מצה. לדעת ר' שלמה מווילנא (בניין שלמה מז), הוא פטור מאכילת מצה בפסח. ולדעת מהר"ם שיק (או"ח רס), רק כאשר יש סכנת נפשות פטור החולה ממצוות אכילת מצה. והמנהג להורות כדעה המקילה. וכן הדין לגבי מרור, וכן הדין לגבי יין לארבע כוסות (כפי שהתבאר בהלכה 7).
לפי זה רוב חולי צלייק חייבים לאכול כזית מצה בליל הסדר, מפני שאכילת כזית מצה לא תגרום להם לחלות, ואף אם יגרם להם עקב כך סבל מסוים, אין זה נחשב כמחלה. אבל חולי צלייק קשים, היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות - פטורים ממצוות אכילת מצה. וכיום יש מצות משיבולת שועל או כוסמין, שטובים יותר לחולי צלייק. 7
ויהי רצון שכשם שזכינו ללמוד הלכות ליל הסדר כן נזכה לעשות אותו בשלימות.
^ 1. ויש מהדרים שבעל הבית יקנה המצות עבור האורחים ובני ביתו הגדולים, כדי שהמצות תהיינה שלהם. עיין בסידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ג. מ"מ למעשה כל שאוכל ברשותו של בעל הבית יצא ידי חובתו, ואף שלא עשה פעולת קנייה, אין צורך בזה, שגם במצה שאולה יוצאים כמבואר במ"ב תנד, טו.
^ 2. סוגיה זו ארוכה וזו תמציתה: בשו"ע תפו, א, כתב לעניין אכילת מצה כדעת התוס' שכזית הוא כחצי ביצה. ובשו"ע הרב תפו, א, כתב שלעניין מצוות דאוריתא צריך להחמיר כתוס', ובמצוות דרבנן, כעירוב, מקילים כרמב"ם שכזית הוא מעט פחות משליש ביצה. וכן בכל מקום שצריך לברך, כגון בברכה אחרונה על אכילת כזית, יש להחמיר כתוס', שספק ברכות להקל. ולכתחילה אין להכנס לספק, ויאכל או פחות משליש ביצה ואז לכו"ע לא יתחייב בברכה אחרונה, או יותר מחצי ביצה ואז לכו"ע יתחייב בברכה אחרונה. ואם כן לגבי הכזית מצה, צריך להחמיר כתוס', וכן לגבי אכילת מרור, הואיל ומברכים עליו. ואילו לגבי הכזית כורך והכזית לאפיקומן אפשר להקל כרמב"ם. וכ"כ במ"ב תפו, א. ועוד עיין ביחו"ד א, טז, שסיכם השיטות.
ושיטת הנודע ביהודה נתבארה בבאור הלכה לסי' רעא, יג. וכתב במ"ב תפו, א, עפ"י השערי תשובה, שבמצוות דאורייתא ראוי להחמיר כנודע ביהודה, וכן במצוות שיסודם מדאורייתא כקידוש. אבל במצוות דרבנן כארבע כוסות אין להחמיר כנודע ביהודה. ואף לעניין ברכה אחרונה כתב במ"ב שם שאין צריך לחשוש לדעת הנודע ביהודה אלא יברך אחר שאכל שיעור חצי ביצה, כתוס'. ומנהג הספרדים שלא לחוש כלל לשיטת הנודע ביהודה, מפני שמסורת השיעורים נמשכה בארצות הסמוכות לארץ ישראל בלא הפסקה, ובכל עת שחישבו את השיעורים יצאה אותה תוצאה.
עוד צריך לדעת שיש שתי דעות בשיטת הנודע ביהודה הסובר ששיעור כזית לפי התוס' הוא כשיעור ביצה שלנו, לדעת המ"ב הכוונה ביצה עם קליפתה וחלל האויר שבה, ולחזו"א בלי קליפתה, וההפרש כעשרה אחוזים.
וצריך לדעת שכל השיעורים הללו נמדדים בנפח, ורק כאשר יש חללים גדולים צריך למעכם, אבל את המרקם הטבעי של המאכל אין צריכים למעך. ולכן פעמים ששיעור כזית שוקל יותר ופעמים פחות, הכל תלוי בדחיסות המאכל, וכ"כ במ"ב תפו, ג.
ולפי המדידות, (על פי המובא בס' סידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד), יצא ששיעור כזית לפי התוס' שהוא כחצי ביצה שלנו לכל היותר כשליש מצת מכונה. ואם כן, אם נכפיל השיעורים לפי שיטת הנודע ביהודה לפי הסברו המחמיר של המ"ב, שזה צריך לצאת ביצה שלמה עם קליפתה, יצא שיעורו קרוב לשני שליש מצת מכונה. ובאמת לשיטת החזון איש יתכן שמספיק לאכול כחצי מצת מכונה, ויש שמדדו לפי שיטתו וצריך לאכול מעט יותר מחצי מצת מכונה. מכל מקום האוכל כשני שלישי מצת מכונה לכל החשבונות יצא על פי השיעור המחמיר ביותר (משקל מצת מכונה כשלושים ושלושה גרם). ועיין בזה בספר סידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד, שפרט החישובים למעשה.
ואוכלים שיעור שני זיתים אחר הברכות, כפי שכתב בשו"ע תעה, א, עפ"י הרא"ש והמרדכי, כזית אחד מהמצה העליונה השלמה לברכת המוציא, ואחד מהמצה האמצעית החצויה לברכה "על אכילת מצה". ואמנם בבאו"ה תמה על כך, ששאר הראשונים לא הזכירו הדין שצריך לאכול אחר הברכות שני זיתים. מ"מ כך נוהגים עפ"י מה שנפסק בשו"ע, אלא שודאי אין צריך להחמיר בשיעור שני זיתים אלו, ולכן אם אכל שיעור כזית לפי הנודע ביהודה כבר יש שם שני זיתים לפי השיעור המקובל לתוס', ויותר משלושה זיתים לרמב"ם.
ומי שקשה לו לאכול שיעור שני שליש מצת מכונה יכול לאכול כשליש מצת מכונה, ואף לברך עליה "על אכילת מצה", שכבר למדנו שהעיקר כשיעור המקובל, ואפילו לעניין ברכה אחרונה אין חוששים לשיעור "חזון איש" (זולת תלמידי החזון איש). ולעניין שצריך לאכול שני זיתים אחר הברכות, כבר למדנו שאין הדין מוסכם על כל הראשונים, וגם בשליש מצת מכונה יש כפי הנראה שני זיתים לפי הרמב"ם. ואם כן יקח כשליש מצה - חלק מהמצה השלמה העליונה וחלק מהמצה האמצעית החצויה.
^ 3. דעת הראשונים רובם ככולם שכתבו למדוד השיעורים בנפח, וכן פסק למעשה ביחו"ד ד, נה, לעניין שיעור חלה. וכן מוסכם על הראשונים רובם ככולם, ועיין בקונטרס 'שיעור כזית' שבסוף ספר מקראי קודש לרב הררי, חלק ד', וחלק ו, ג, ושם הרחיב בהבאת המקורות שעיקר השיעורים נאמרו בנפח, אלא שנהגו אחרוני הספרדים לחשבו במשקל, וכ"כ החיד"א במחב"ר קסח, ו, ועוד אחרונים, והביאם בכה"ח קסח, מה-מו, ובסי' תפו, א' וג'. וכן הורו הגרע"י והגר"מ אליהו. ויש שהעלה סברה שמן הדין צריך למדוד במשקל, כי אולי הכוונה בנפח של מאכל דחוס, וכל מאכל שידחסו לגמרי, שיעור כזית שלו יהיה כמשקל מים. אמנם למעשה ברור שהטעם לחישוב על פי משקל, כי כך קל יותר לחשב בלא ספקות. ולכן לכל הדעות, מי שקשה לו לאכול כמנהג שיעור כזית לפי משקל יכול לצאת בשיעור כזית לפי נפח. ודעת הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל והרב משאש שליט"א שלכתחילה מחשבים לפי נפח.
עוד נוסיף, שכיוון שנוהגים לאכול בתחילה שני זיתים, ממילא יוצא שאוכלים כשני שליש מצת מכונה, ואף אם מחשבים לפי משקל יש בזה שיעור כזית לשיטת הרמב"ם.
עוד אציין שגם בשיעור כזית המדויק לפי משקל יש אומרים שהוא 27 גרם, וי"א 28, וי"א 29. ואין צורך להכנס לזה, שהעיקר כנפח, ובחשבון שליש מצה נלקחו כל הספקות. ועיין בסידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד, שחישב גם ההבדלים בין מצת מכונה למצת יד במשקל, שמצת יד בדרך כלל דחוסה מעט יותר. ולא נכנסתי לזה כי השיעור לפי נפח, ועובי מצת יד קשה כעובי מצת מכונה, ולכן כגודל שליש מצת מכונה הוא שיעור כזית לשיעור המקובל. ושני שליש מצה הם כשיעור הנודע ביהודה עפ"י הדעה המחמירה ביותר, שהיא אף יותר משיעור "חזון איש".
^ 4. כפי שלמדנו לרש"י שיעור פרס ארבע ביצים, ועל פי תוס' שיעור כזית מחצית ביצה, נמצא שבפרס יש שיעור שמונה זיתים. ולרמב"ם שיעור פרס שלוש ביצים, ובכל ביצה יותר משלושה זיתים, נמצא שבפרס יותר מתשעה זיתים. (ואם נצרף שיטת רש"י ורמב"ם יצא בפרס יותר משנים עשר זיתים. ואם נצרף שיטת תוס' ורמב"ם יצא בפרס ששה זיתים).
ואמנם יש שמדדו ומצאו שלא הצליחו לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אלא שכך יצא להם מפני שצרפו שני חשבונות שסותרים זה את זה, שאת הכזית החשיבו לפי החשבון הגדול ביותר, היינו לפי משקל על פי שיעור חזו"א, ומנגד במדידת אכילת פרס הלכו לפי השיעור הקטן ביותר, היינו בנפח לפי שיטת הרמב"ם שהוא שלוש ביצים. ואלו חשבונות שסותרים זה את זה, שהכזית לפי זה כ- 50 גרם, ושלוש ביצים כ- 54 גרם. וכיוון שהמצה קשה ללעיסה ושיעור אכילת פרס נמדד לפי משך זמן אכילת לחם שקל ללועסו ולבולעו לא הצליחו להספיק לגמור את אותו 'כזית'. ולמנהג הספרדים שאוכלים שני זיתים בתחילה על פי משקל, צריך לאכול כ- 58 גרם לכזית, בתוך זמן אכילת שלוש ביצים, שמשקלם כאמור כ- 50 גרם, וזה ודאי בלתי אפשרי באכילה רגילה.
אלא שאם מחמירים בגודל הכזית לפי משקל צריך להגדיל גם את הביצים, וממילא משך זמן אכילת פרס צריך להיות כרבע שעה. ולכן בכל מצב שאכל בנחת בלא להפסיק או להתעצל באכילתו, ודאי הספיק לאכול כזית בכדי שיעור אכילת פרס.
ומכל מקום אם אכל והפסיק בתוך אכילתו, ולא גמר שליש מצה בתוך שיעור ארבע דקות, ראוי להחמיר ולחזור לאוכלו. ואף שלפי הסברה, כיוון ששיעור אכילת פרס נקבע על פי ממוצע האנשים, כיוון שמצינו שיעורים שונים, היה מקום לומר ששיעור אכילת פרס הוא כשיעור הממוצע שבשיעורי האחרונים, כשש עד שבע דקות. אולם כיוון שמדובר במצווה דאורייתא, ראוי להחמיר ככל השיטות.
עוד נציין, כי לדעת המנחת חינוך, ושו"ת תורת חסד או"ח לב, מודדים אכילת פרס בכל מאכל ומאכל לפי קלות או קושי אכילתו, לפי זה שיעור אכילת פרס במצה צריך להיות ארוך יותר שקשה ללועסה ולבולעה. אולם רוב הפוסקים שקבעו שיעור באכילת פרס הבינו שהוא שיעור קבוע הנמדד לפי אכילת לחם רגיל.
^ 5. עיין בהערה 20, שם למדנו כי זית לדעת הרמב"ם מעט פחות משליש ביצה, ולתוס' כחצי ביצה, ובמצוות דאוריתא מחמירים כתוס', ולכן אוכלים לכל כזית שליש מצה. אבל לגבי 'כורך' ו'אפיקומן' שהם מדרבנן, למי שקשה לאכול כזית, יכול להקל כרמב"ם ולאכול כחמישית מצה, שהוא כשליש ביצה. ואף הרוצים לאכול ל'אפיקומן' שיעור שני זיתים, יכולים להסתפק באכילת שתי חמישיות מצה, שכן לגבי ההידור לאכול מה'אפיקומן' כשיעור שני זיתים אין צורך להחמיר כשיעור הגדול שהוא השיעור על פי בעלי התוספות.
לעניין מי שאינו יכול לאכול בלא שרייה במשקים, שיברך, עיין עו במקראי קודש לרב הררי פ"ז מ', הערה קג, שזו המסקנה גם למחמירים.
^ 6. ידועה שיטתו של ר' חיים מוולוזין, שסובר ששיעור זית הוא כשיעור של ימינו. ויתכן שהוא כשיטת הרמב"ם הסובר שכזית הוא פחות משליש ביצה. ועיין בקונטרס על שיעור כזית שבסו"ס מקראי קודש (הררי) ה, שהביא דבריו, ושכן סבר האבני נזר. אלא שההוראה הרגילה להחמיר כדעת התוס' שכזית הוא כחצי ביצה. כפי שנתבאר בהערה 20 ואף כשאינו יכול לאכול כזית לפי שום שיטה, מוטב שיטעם טעם מצה, כפי שכתבו במחזיק ברכה תעה; ערוה"ש תעז, ג, וכ"ב במ"ב תעג, מג, לעניין מרור.
^ 7. ולעניין גדר חולה הפטור, עיין במקראי קודש לרב פרנק ח"ב לב, שהזכיר שתי הדעות. ובחזו"ע א, לג, וציץ אליעזר יד, כז, שהקלו. וכ"כ במקראי קודש (הררי) פ"ז הערה קי, בשם הרב אליהו.
^ 2. סוגיה זו ארוכה וזו תמציתה: בשו"ע תפו, א, כתב לעניין אכילת מצה כדעת התוס' שכזית הוא כחצי ביצה. ובשו"ע הרב תפו, א, כתב שלעניין מצוות דאוריתא צריך להחמיר כתוס', ובמצוות דרבנן, כעירוב, מקילים כרמב"ם שכזית הוא מעט פחות משליש ביצה. וכן בכל מקום שצריך לברך, כגון בברכה אחרונה על אכילת כזית, יש להחמיר כתוס', שספק ברכות להקל. ולכתחילה אין להכנס לספק, ויאכל או פחות משליש ביצה ואז לכו"ע לא יתחייב בברכה אחרונה, או יותר מחצי ביצה ואז לכו"ע יתחייב בברכה אחרונה. ואם כן לגבי הכזית מצה, צריך להחמיר כתוס', וכן לגבי אכילת מרור, הואיל ומברכים עליו. ואילו לגבי הכזית כורך והכזית לאפיקומן אפשר להקל כרמב"ם. וכ"כ במ"ב תפו, א. ועוד עיין ביחו"ד א, טז, שסיכם השיטות.
ושיטת הנודע ביהודה נתבארה בבאור הלכה לסי' רעא, יג. וכתב במ"ב תפו, א, עפ"י השערי תשובה, שבמצוות דאורייתא ראוי להחמיר כנודע ביהודה, וכן במצוות שיסודם מדאורייתא כקידוש. אבל במצוות דרבנן כארבע כוסות אין להחמיר כנודע ביהודה. ואף לעניין ברכה אחרונה כתב במ"ב שם שאין צריך לחשוש לדעת הנודע ביהודה אלא יברך אחר שאכל שיעור חצי ביצה, כתוס'. ומנהג הספרדים שלא לחוש כלל לשיטת הנודע ביהודה, מפני שמסורת השיעורים נמשכה בארצות הסמוכות לארץ ישראל בלא הפסקה, ובכל עת שחישבו את השיעורים יצאה אותה תוצאה.
עוד צריך לדעת שיש שתי דעות בשיטת הנודע ביהודה הסובר ששיעור כזית לפי התוס' הוא כשיעור ביצה שלנו, לדעת המ"ב הכוונה ביצה עם קליפתה וחלל האויר שבה, ולחזו"א בלי קליפתה, וההפרש כעשרה אחוזים.
וצריך לדעת שכל השיעורים הללו נמדדים בנפח, ורק כאשר יש חללים גדולים צריך למעכם, אבל את המרקם הטבעי של המאכל אין צריכים למעך. ולכן פעמים ששיעור כזית שוקל יותר ופעמים פחות, הכל תלוי בדחיסות המאכל, וכ"כ במ"ב תפו, ג.
ולפי המדידות, (על פי המובא בס' סידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד), יצא ששיעור כזית לפי התוס' שהוא כחצי ביצה שלנו לכל היותר כשליש מצת מכונה. ואם כן, אם נכפיל השיעורים לפי שיטת הנודע ביהודה לפי הסברו המחמיר של המ"ב, שזה צריך לצאת ביצה שלמה עם קליפתה, יצא שיעורו קרוב לשני שליש מצת מכונה. ובאמת לשיטת החזון איש יתכן שמספיק לאכול כחצי מצת מכונה, ויש שמדדו לפי שיטתו וצריך לאכול מעט יותר מחצי מצת מכונה. מכל מקום האוכל כשני שלישי מצת מכונה לכל החשבונות יצא על פי השיעור המחמיר ביותר (משקל מצת מכונה כשלושים ושלושה גרם). ועיין בזה בספר סידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד, שפרט החישובים למעשה.
ואוכלים שיעור שני זיתים אחר הברכות, כפי שכתב בשו"ע תעה, א, עפ"י הרא"ש והמרדכי, כזית אחד מהמצה העליונה השלמה לברכת המוציא, ואחד מהמצה האמצעית החצויה לברכה "על אכילת מצה". ואמנם בבאו"ה תמה על כך, ששאר הראשונים לא הזכירו הדין שצריך לאכול אחר הברכות שני זיתים. מ"מ כך נוהגים עפ"י מה שנפסק בשו"ע, אלא שודאי אין צריך להחמיר בשיעור שני זיתים אלו, ולכן אם אכל שיעור כזית לפי הנודע ביהודה כבר יש שם שני זיתים לפי השיעור המקובל לתוס', ויותר משלושה זיתים לרמב"ם.
ומי שקשה לו לאכול שיעור שני שליש מצת מכונה יכול לאכול כשליש מצת מכונה, ואף לברך עליה "על אכילת מצה", שכבר למדנו שהעיקר כשיעור המקובל, ואפילו לעניין ברכה אחרונה אין חוששים לשיעור "חזון איש" (זולת תלמידי החזון איש). ולעניין שצריך לאכול שני זיתים אחר הברכות, כבר למדנו שאין הדין מוסכם על כל הראשונים, וגם בשליש מצת מכונה יש כפי הנראה שני זיתים לפי הרמב"ם. ואם כן יקח כשליש מצה - חלק מהמצה השלמה העליונה וחלק מהמצה האמצעית החצויה.
^ 3. דעת הראשונים רובם ככולם שכתבו למדוד השיעורים בנפח, וכן פסק למעשה ביחו"ד ד, נה, לעניין שיעור חלה. וכן מוסכם על הראשונים רובם ככולם, ועיין בקונטרס 'שיעור כזית' שבסוף ספר מקראי קודש לרב הררי, חלק ד', וחלק ו, ג, ושם הרחיב בהבאת המקורות שעיקר השיעורים נאמרו בנפח, אלא שנהגו אחרוני הספרדים לחשבו במשקל, וכ"כ החיד"א במחב"ר קסח, ו, ועוד אחרונים, והביאם בכה"ח קסח, מה-מו, ובסי' תפו, א' וג'. וכן הורו הגרע"י והגר"מ אליהו. ויש שהעלה סברה שמן הדין צריך למדוד במשקל, כי אולי הכוונה בנפח של מאכל דחוס, וכל מאכל שידחסו לגמרי, שיעור כזית שלו יהיה כמשקל מים. אמנם למעשה ברור שהטעם לחישוב על פי משקל, כי כך קל יותר לחשב בלא ספקות. ולכן לכל הדעות, מי שקשה לו לאכול כמנהג שיעור כזית לפי משקל יכול לצאת בשיעור כזית לפי נפח. ודעת הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל והרב משאש שליט"א שלכתחילה מחשבים לפי נפח.
עוד נוסיף, שכיוון שנוהגים לאכול בתחילה שני זיתים, ממילא יוצא שאוכלים כשני שליש מצת מכונה, ואף אם מחשבים לפי משקל יש בזה שיעור כזית לשיטת הרמב"ם.
עוד אציין שגם בשיעור כזית המדויק לפי משקל יש אומרים שהוא 27 גרם, וי"א 28, וי"א 29. ואין צורך להכנס לזה, שהעיקר כנפח, ובחשבון שליש מצה נלקחו כל הספקות. ועיין בסידור פסח כהלכתו ח"ב ח, ד, שחישב גם ההבדלים בין מצת מכונה למצת יד במשקל, שמצת יד בדרך כלל דחוסה מעט יותר. ולא נכנסתי לזה כי השיעור לפי נפח, ועובי מצת יד קשה כעובי מצת מכונה, ולכן כגודל שליש מצת מכונה הוא שיעור כזית לשיעור המקובל. ושני שליש מצה הם כשיעור הנודע ביהודה עפ"י הדעה המחמירה ביותר, שהיא אף יותר משיעור "חזון איש".
^ 4. כפי שלמדנו לרש"י שיעור פרס ארבע ביצים, ועל פי תוס' שיעור כזית מחצית ביצה, נמצא שבפרס יש שיעור שמונה זיתים. ולרמב"ם שיעור פרס שלוש ביצים, ובכל ביצה יותר משלושה זיתים, נמצא שבפרס יותר מתשעה זיתים. (ואם נצרף שיטת רש"י ורמב"ם יצא בפרס יותר משנים עשר זיתים. ואם נצרף שיטת תוס' ורמב"ם יצא בפרס ששה זיתים).
ואמנם יש שמדדו ומצאו שלא הצליחו לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אלא שכך יצא להם מפני שצרפו שני חשבונות שסותרים זה את זה, שאת הכזית החשיבו לפי החשבון הגדול ביותר, היינו לפי משקל על פי שיעור חזו"א, ומנגד במדידת אכילת פרס הלכו לפי השיעור הקטן ביותר, היינו בנפח לפי שיטת הרמב"ם שהוא שלוש ביצים. ואלו חשבונות שסותרים זה את זה, שהכזית לפי זה כ- 50 גרם, ושלוש ביצים כ- 54 גרם. וכיוון שהמצה קשה ללעיסה ושיעור אכילת פרס נמדד לפי משך זמן אכילת לחם שקל ללועסו ולבולעו לא הצליחו להספיק לגמור את אותו 'כזית'. ולמנהג הספרדים שאוכלים שני זיתים בתחילה על פי משקל, צריך לאכול כ- 58 גרם לכזית, בתוך זמן אכילת שלוש ביצים, שמשקלם כאמור כ- 50 גרם, וזה ודאי בלתי אפשרי באכילה רגילה.
אלא שאם מחמירים בגודל הכזית לפי משקל צריך להגדיל גם את הביצים, וממילא משך זמן אכילת פרס צריך להיות כרבע שעה. ולכן בכל מצב שאכל בנחת בלא להפסיק או להתעצל באכילתו, ודאי הספיק לאכול כזית בכדי שיעור אכילת פרס.
ומכל מקום אם אכל והפסיק בתוך אכילתו, ולא גמר שליש מצה בתוך שיעור ארבע דקות, ראוי להחמיר ולחזור לאוכלו. ואף שלפי הסברה, כיוון ששיעור אכילת פרס נקבע על פי ממוצע האנשים, כיוון שמצינו שיעורים שונים, היה מקום לומר ששיעור אכילת פרס הוא כשיעור הממוצע שבשיעורי האחרונים, כשש עד שבע דקות. אולם כיוון שמדובר במצווה דאורייתא, ראוי להחמיר ככל השיטות.
עוד נציין, כי לדעת המנחת חינוך, ושו"ת תורת חסד או"ח לב, מודדים אכילת פרס בכל מאכל ומאכל לפי קלות או קושי אכילתו, לפי זה שיעור אכילת פרס במצה צריך להיות ארוך יותר שקשה ללועסה ולבולעה. אולם רוב הפוסקים שקבעו שיעור באכילת פרס הבינו שהוא שיעור קבוע הנמדד לפי אכילת לחם רגיל.
^ 5. עיין בהערה 20, שם למדנו כי זית לדעת הרמב"ם מעט פחות משליש ביצה, ולתוס' כחצי ביצה, ובמצוות דאוריתא מחמירים כתוס', ולכן אוכלים לכל כזית שליש מצה. אבל לגבי 'כורך' ו'אפיקומן' שהם מדרבנן, למי שקשה לאכול כזית, יכול להקל כרמב"ם ולאכול כחמישית מצה, שהוא כשליש ביצה. ואף הרוצים לאכול ל'אפיקומן' שיעור שני זיתים, יכולים להסתפק באכילת שתי חמישיות מצה, שכן לגבי ההידור לאכול מה'אפיקומן' כשיעור שני זיתים אין צורך להחמיר כשיעור הגדול שהוא השיעור על פי בעלי התוספות.
לעניין מי שאינו יכול לאכול בלא שרייה במשקים, שיברך, עיין עו במקראי קודש לרב הררי פ"ז מ', הערה קג, שזו המסקנה גם למחמירים.
^ 6. ידועה שיטתו של ר' חיים מוולוזין, שסובר ששיעור זית הוא כשיעור של ימינו. ויתכן שהוא כשיטת הרמב"ם הסובר שכזית הוא פחות משליש ביצה. ועיין בקונטרס על שיעור כזית שבסו"ס מקראי קודש (הררי) ה, שהביא דבריו, ושכן סבר האבני נזר. אלא שההוראה הרגילה להחמיר כדעת התוס' שכזית הוא כחצי ביצה. כפי שנתבאר בהערה 20 ואף כשאינו יכול לאכול כזית לפי שום שיטה, מוטב שיטעם טעם מצה, כפי שכתבו במחזיק ברכה תעה; ערוה"ש תעז, ג, וכ"ב במ"ב תעג, מג, לעניין מרור.
^ 7. ולעניין גדר חולה הפטור, עיין במקראי קודש לרב פרנק ח"ב לב, שהזכיר שתי הדעות. ובחזו"ע א, לג, וציץ אליעזר יד, כז, שהקלו. וכ"כ במקראי קודש (הררי) פ"ז הערה קי, בשם הרב אליהו.
ראיית המבט השלם
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
איך ללמוד גמרא?
הקשבה בזמן של פילוג
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד אמונה?
שופר
בריאת העולם בפרשת לך לך