ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- אורות ארץ ישראל
- ספריה
- שיעורים בספר אורות
- אורות ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל
בְּתוֹךְ הַלֵּב פְּנִימָה, בְּחַדְרֵי טָהֳרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, מִתְגַּבֶּרֶת הִיא הַשַּׁלְהֶבֶת הַיִּשְׂרְאֵלִית, הַדּוֹרֶשֶׁת בְּחָזְקָה אֶת הַהִתְקַשְּׁרוּת הָאַמִּיצָה וְהַתְּדִירָה שֶׁל הַחַיִּים אֶל מִצְווֹת ד' כֻּלָּן, לָצֶקֶת אֶת רוּחַ ד', רוּחַ יִשְׂרָאֵל הַמָּלֵא הַכְּלָלִי הַמְמַלֵּא אֶת כָּל חֲלָלָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, בְּתוֹךְ כָּל הַכֵּלִים הָרַבִּים הַמְיֻחָדִים לָהּ, לְהַבִּיעַ אֶת הַבִּטּוּי הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמָּלֵא בְּהַבְלָטָה גְּמוּרָה, מַעֲשִׂית וְאִידֵאָלִית. הָרְשָׁפִים מִתְגַּבְּרִים בְּלֵב הַצַּדִּיקִים, יְקוֹד אֵשׁ קֹדֶשׁ יוֹקֵד וְעוֹלֶה, וּבְלֵב כָּל הָאֻמָּה הוּא בּוֹעֵר מִיָּמִים יָמִימָה, "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", וּבְלֵב כָּל רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּבְלֵב כָּל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָאֵשׁ בּוֹעֵר וְיוֹקֵד בִּפְנִימֵי פְּנִימִיּוּת, וּבִכְלָלוּת הָאֻמָּה כֻּלָּהּ כָּל חֵפֶץ הַחֵרוּת וְכָל תְּשׁוּקַת הַחַיִּים, כָּל תְּשׁוּקַת חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט, כָּל תִּקְוָה שֶׁל גְּאֻלָּה, רַק מִמְּקוֹר מַעְיָן חַיִּים זֶה הֵם נוֹבְעִים, כְּדֵי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים בִּמְלוֹאָם בְּלֹא סְתִירָה וּבְלֹא הַגְבָּלָה. וְזֹאת הִיא תְּשׁוּקַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ ד', שֶׁבָּהּ הַמִּצְווֹת כֻּלָּן מִתְגַּלְּמוֹת וּמִתְבַּלְּטוֹת בְּכָל חֲטִיבִיּוּתָן. וְהַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת שֶׁל הוֹצָאַת צִבְיוֹן רוּחַ ד', שֶׁל נְשִׂיאַת רֹאשׁ בְּרוּחַ ד' בְּעֶצֶם גְּדֻלָּתוֹ, הִיא פּוֹעֶלֶת עַל הַלְּבָבוֹת כֻּלָּם וְהַכֹּל חֲפֵצִים לְהִתְאַחֵד עִמּוֹ, לִטְעֹם נְעִימַת חַיָּיו, "עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז". הָאֹמֶץ שֶׁבַּלֵּב, הַמַּרְאֶה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת גְּבוּרַת הָאֻמָּה בִּשְׁמִירַת צִבְיוֹנָהּ, שְׁמָהּ וְעֶרְכָּהּ, אֱמוּנָתָהּ, וּמַשְׂאַת נַפְשָׁהּ, כָּלוּל הוּא בִּתְשׁוּקַת חַיֵּי הָאֱמֶת, וְהַחַיִּים שֶׁל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁיָּהֵל עָלֶיהָ אוֹר הַתּוֹרָה בְּכָל מִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ. אִם יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כָּל הָעוֹמֵד מֵרָחוֹק: אֵיךְ אֶפְשָׁר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה גַּם מֵאֱמוּנָה הֵם רְחוֹקִים, יְפַעֵם בָּהֶם רוּחַ הַחַיִּים בְּכֹחוֹ הַפְּנִימִי לֹא לְבַד לְקִרְבַת אֱלֹהִים כְּלָלִית כִּי־אִם לְחַיֵּי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים, לְהַחְטָבָתָן שֶׁל הַמִּצְווֹת בְּצִיּוּר וּבְרַעְיוֹן, בְּשִׁירָה וּבְפֹעַל, – אַל יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כָּל הַקָּשׁוּר בְּמַעֲמַקֵּי רוּחוֹ בְּתוֹךְ עֳמָקֶיהָ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיוֹדֵעַ אֶת נִפְלְאוֹת סְגֻלּוֹתֶיהָ. זֶהוּ רַז הַגְּבוּרָה, רוֹמְמוּת הַחַיִּים אֲשֶׁר לָעַד לֹא יִתַּמּוּ. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ד'", "לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ד' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, זוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל".
בְּתוֹךְ הַלֵּב פְּנִימָה, בְּחַדְרֵי טָהֳרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, מִתְגַּבֶּרֶת הִיא הַשַּׁלְהֶבֶת הַיִּשְׂרְאֵלִית, הַדּוֹרֶשֶׁת בְּחָזְקָה אֶת הַהִתְקַשְּׁרוּת הָאַמִּיצָה וְהַתְּדִירָה שֶׁל הַחַיִּים אֶל מִצְווֹת ד' כֻּלָּן, לָצֶקֶת אֶת רוּחַ ד', רוּחַ יִשְׂרָאֵל הַמָּלֵא הַכְּלָלִי הַמְמַלֵּא אֶת כָּל חֲלָלָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, בְּתוֹךְ כָּל הַכֵּלִים הָרַבִּים הַמְיֻחָדִים לָהּ, לְהַבִּיעַ אֶת הַבִּטּוּי הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמָּלֵא בְּהַבְלָטָה גְּמוּרָה, מַעֲשִׂית וְאִידֵאָלִית.
הלב הישראלי
הרב מתאר לפנינו את המציאות. מה מתרחש בתוך הלב הישראלי? אומר הרב, שבתוך הלב יש חדרים טהורים וקדושים. בתוך החדרים הללו מתגברת בכל עת השלהבת הישראלית, כוח החיים הישראלי. יש דרישה פנימית בתוך תוכו של האדם מישראל להתקשר אל המצוות, לגלות את הרוח הפנימית, את השלהבת הזו, על ידי מעשי המצוות, שהן כלי ההופעה של רוח ה'. זהו ביטוי עצמי ישראלי. אין זו עשיית רצון ה' בלבד, אלא זהו באמת רצוננו. זו המציאות, בין שאנו מודעים לה ובין שאיננו מודעים לה.
אורות ארץ ישראל (9)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
7 - הצצה אל הנשמה
8 - הלב הישראלי
9 - סיכום פרקי אורות ארץ ישראל
טען עוד
הָרְשָׁפִים מִתְגַּבְּרִים בְּלֵב הַצַּדִּיקִים, יְקוֹד אֵשׁ קֹדֶשׁ יוֹקֵד וְעוֹלֶה, וּבְלֵב כָּל הָאֻמָּה הוּא בּוֹעֵר מִיָּמִים יָמִימָה, "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", וּבְלֵב כָּל רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּבְלֵב כָּל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָאֵשׁ בּוֹעֵר וְיוֹקֵד בִּפְנִימֵי פְּנִימִיּוּת,
כלומר, אצל הצדיקים הבעירה הזו גלויה. רואים את הדחיפה, הדרישה הפנימית להתמלא בדבר ה', ברוח ה', להוציא אל הפועל את כל הכוחות הפנימיים הרוחניים הטובים. וכן האומה כולה תמיד מחוברת לריבונו של עולם. יש לחזור ולשנן את הדברים הללו. עם ישראל תמיד נשאר עם ה'. אין עם אחר שדבוק בריבונו של עולם, ועם ישראל אף פעם לא עזב את הקשר עם ריבונו של עולם. לפעמים יש רבים הנושאים את הדגל האמוני ולפעמים מעטים, אך תמיד המייחד את עם ישראל על פני שאר העמים הוא היותו עם של דבר ה'. כך יאמרו כל העמים. אף אם יש מעטים המרימים את הדגל האמוני, הרי הם המייצגים את רצון האומה הכללי. כלל ישראל תמיד טהור. האש שעל גבי המזבח מבטאת את הדבקות של עם ישראל בריבונו של עולם ועל כן אסור לכבותה. יש אנשים ריקנים ממצוות, ואף פושעי ישראל, שעוברים עבירות. אך גם בליבם האש יוקדת בפנימי הפנימיות. החיצוניות איננה מבטאת את מה שקיים בפנימיותם. דברים אלה מבוססים על דברי חז"ל - "כפלח הרימון רקתך, אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון" 1 . ברימון יש תרי"ג גרעינים. כך העיד בפני תלמיד-חבר שהיה לו עץ רימונים, ואהב מאוד לספור את הגרעינים שלהם. מבחוץ לא רואים את האש היוקדת בתוך הפושעים, אך היא קיימת. בדור שלנו הדבר בולט באופן מיוחד. כך מופיע בתיקוני זוהר, שהדור שלנו הוא ביש מלבר וטב מלגו, רע מבחוץ וטוב מבפנים.
וּבִכְלָלוּת הָאֻמָּה כֻּלָּהּ כָּל חֵפֶץ הַחֵרוּת וְכָל תְּשׁוּקַת הַחַיִּים, כָּל תְּשׁוּקַת חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט, כָּל תִּקְוָה שֶׁל גְּאֻלָּה, רַק מִמְּקוֹר מַעְיָן חַיִּים זֶה הֵם נוֹבְעִים, כְּדֵי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים בִּמְלוֹאָם בְּלֹא סְתִירָה וּבְלֹא הַגְבָּלָה.
חיי חופש
חפץ החירות של האומה, שהוא רצון פשוט לחופש, שלא להיות תלויה בגויים וברצונם, זהו בעצם חפץ ישראלי - לחיות חיי חירות של תורה. אלו שחפצים לא מודעים לחפצם הפנימי. האדם הישראלי מחפש חיים של משמעות, של אידיאל, של תוכן הממלא אותם. זוהי תשוקת החיים האמיתית. כך הרב רואה את השאיפה של עם ישראל, אלא שהיא מתגלית לפעמים באופן חלקי ומעוות. שאיפת החירות איננה שלילית, אך היא צריכה לשאת בתוכה את התוכן הפנימי של החירות - להיות בן חורין מהיצר, מהשפעות זרות.
וְזֹאת הִיא תְּשׁוּקַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ ד', שֶׁבָּהּ הַמִּצְווֹת כֻּלָּן מִתְגַּלְּמוֹת וּמִתְבַּלְּטוֹת בְּכָל חֲטִיבִיּוּתָן. וְהַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת שֶׁל הוֹצָאַת צִבְיוֹן רוּחַ ד', שֶׁל נְשִׂיאַת רֹאשׁ בְּרוּחַ ד' בְּעֶצֶם גְּדֻלָּתוֹ, הִיא פּוֹעֶלֶת עַל הַלְּבָבוֹת כֻּלָּם וְהַכֹּל חֲפֵצִים לְהִתְאַחֵד עִמּוֹ, לִטְעֹם נְעִימַת חַיָּיו, "עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז".
החפץ לשוב לארץ ישראל נובע בעצם מהתשוקה לחיות חיים ישראליים במלואם, חיי תורה. זוהי תשוקה לקדושה שיש באדמת ארץ ישראל, אדמת הקודש, ארץ ה'. בארץ ישראל מופיעות המצוות בשלמותן, בעצמיותן. זה מה שקיים לפני ולפנים בתוך כל אחד מישראל.
הָאֹמֶץ שֶׁבַּלֵּב, הַמַּרְאֶה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת גְּבוּרַת הָאֻמָּה בִּשְׁמִירַת צִבְיוֹנָהּ, שְׁמָהּ וְעֶרְכָּהּ, אֱמוּנָתָהּ, וּמַשְׂאַת נַפְשָׁהּ, כָּלוּל הוּא בִּתְשׁוּקַת חַיֵּי הָאֱמֶת, וְהַחַיִּים שֶׁל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁיָּהֵל עָלֶיהָ אוֹר הַתּוֹרָה בְּכָל מִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ.
אנו פוגשים באומץ של תנועה ציונית שהולכת נגד הזרם ושואפת לעצמאות האומה. המגמה הזו של בניית האומה והרצון לחיות בחירות, כלולים בתשוקת חיי האמת, בשאיפה עליונה וכוללת יותר לחיות חיים יהודיים אמיתיים. לכאורה המציאות לא נראית כלל כפי שמתאר אותה הרב. הרב מתייחס לכך.
אִם יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כָּל הָעוֹמֵד מֵרָחוֹק: אֵיךְ אֶפְשָׁר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה גַּם מֵאֱמוּנָה הֵם רְחוֹקִים, יְפַעֵם בָּהֶם רוּחַ הַחַיִּים בְּכֹחוֹ הַפְּנִימִי לֹא לְבַד לְקִרְבַת אֱלֹהִים כְּלָלִית כִּי־אִם לְחַיֵּי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים, לְהַחְטָבָתָן שֶׁל הַמִּצְווֹת בְּצִיּוּר וּבְרַעְיוֹן, בְּשִׁירָה וּבְפֹעַל, – אַל יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כָּל הַקָּשׁוּר בְּמַעֲמַקֵּי רוּחוֹ בְּתוֹךְ עֳמָקֶיהָ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיוֹדֵעַ אֶת נִפְלְאוֹת סְגֻלּוֹתֶיהָ. זֶהוּ רַז הַגְּבוּרָה, רוֹמְמוּת הַחַיִּים אֲשֶׁר לָעַד לֹא יִתַּמּוּ. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ד'", "לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ד' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, זוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל".
אין חיים ללא תורה
מי שמכיר את עומק עניינה של כנסת ישראל לא מתפלא בכלל. עצם הרצון לחיות הוא השאיפה לחיי תורה "וחי בהם". ללא התורה אין חיים. על כן, "תלמיד שגלה מגלים רבו עמו" 2 . כלומר, תלמיד שהרג בשוגג וצריך לגלות לעיר מקלט, מגלים את רבו עמו, כיון שכתוב "ונס אל אחד הערים האל וחי", והרי ללא תורה אין חיים. ואם יהודי שואף לחיות הרי הוא שואף לחיות חיי תורה. המבט העמוק הזה מביא התבוננות שונה על כל המתרחש. כל מה שיכול להיות חיובי ומקרב אותנו לעוצמה ועצמאות, הרי הוא שאיפת חיים שבתוכה כנוסה כמיהה לחיי תורה ומצוות. לפעמים הדברים מסתבכים מאוד, כפי שאנו פוגשים אותם במציאות. אולם, זה מה שקורה למי שעומד מרחוק, ואינו יודע לקרוא נכון את המציאות. בהסתכלות עמוקה עלינו לדעת שכל התהליכים הללו מכוונים להביא את עם ישראל לחייו העצמיים השלמים, חיי הקודש. זה מה שרוצה ללמדנו כאן הרב.
האם הכל טוב?
לפעמים אנשים לומדים את דברי הרב וחושבים שאם כן הכל טוב. האם עלינו להסתכל רק פנימה, ולא לראות מה שקורה בחוץ? האם אין להיאבק בקשיים ולנצחם? לפי זה, כל מה שאדם עושה הוא, למעשה, חיובי ואפשר להתחבר איתו. הראיה, שהרב לא התייחס לבעיות ולשלילתן. ודאי שאין זה נכון. במבט היותר שלם יש להבין שהרב בא ללמד מה שלא יודעים. הרב לא הדגיש את הבעיות. אותן כולם רואים. הרב בא להוסיף את הצד השני של המטבע. זהו חידוש גדול מאוד, שיש להסתכל תמיד משני צידי המטבע ולא רק על החיצוניות. אבל בשום פנים ואופן אין הרב מתכוון שלא נראה מה שקורה בחוץ, ולא ניאבק ונתקן את החיצוניות. הרב עוסק תמיד בהדגשת ההתבוננות הפנימית, מפני שתחום ההסתכלות הזה לא היה מוכר. אדרבה, ככל שאנו מבינים, על פי התורה הפנימית, את גדלות עם ישראל וגדלות התורה והמצוות, המצב של השבר, של אנשים רחוקים מתורה ומצוות, מכאיב יותר. ככל שאדם אוהב תורה ומצוות ומכיר בעומק את ערכן, כואב לו יותר לראות את המציאות החיצונית של הנשמה הכלואה שאיננה מצליחה להוציא את כוחותיה לפועל, ומוציאה כוחות מנוגדים למה שהיא רוצה באמת. הדברים צריכים להיות מחוברים זה לזה. "אוהבי ה' שנאו רע" 3 . אוהב ה' מוכרח לסבול מהדברים המנוגדים לריבונו של עולם ומוכרח לכאוב זאת מאוד. כשאנו מסתכלים במבט של הרב, אנו מתמלאים תקוה וכוחות לעסוק בתיקון המעוות, כיון שאנו מודעים לכך שמה שקורה הוא שטחי וחולף, ובעומק הפנימי בכל אחד בוערת נקודת אמונה שאינה צריכה אלא להתגלות. אך כשאיננה מתגלה, זו טרגדיה, צרה נוראה לאותו אדם. אף מי שהוא בעל מום באונס הוא מִסכן, וחייו אינם חיים.
^ 1.ברכות נז, א. ועיין לקוטי אמרים פרק לב.
^ 2.מכות י, א.
^ 3.תהילים צז, י.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
למה לשמור על הקדושה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך נראית נקמה יהודית?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
