ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רבקה בת צילה
ויש לשאול, אם צדיק זה הוא כה משובח, מדוע משה רבנו לא מינה אותו להיות מנהיג ישראל אחריו? מדוע המינוי הזה הגיע ליהושע? בהמשך הפרשה מובא כי משה ביקש מאת ה': "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה וכו' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" וענהו ה' "קח לך את יהושע" (במדבר כז, טז-יח).
עונה על כך אדמו"ר ר' מנחם מנדל מקאצק (בספר "עמוד האמת", עמ' מב) שהתורה רמזה התשובה. "אלוקי הרוחות" למה נאמר? כתב רש"י: "אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינם דומים זה לזה. תמנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו"? עכ"ל רש"י. כלומר לא די במינוי לתפקיד של קדוש עליון המשליך נפשו מנגד. אלא כדי להיות מנהיג ישראל צריכים להביא אדם בעל סובלנות, אדם המסוגל לראות בשגיונותיהם של ישראל ושובבותם. אמת כי פנחס היה בעל מעלה, אבל לא היה ראוי להנהיג את ישראל.
חז"ל הניחו לנו עקרונות יסוד, כיצד בוחרים מנהיג ישראל. "אזהרה לדיין שיסבול את הציבור. ועד כמה? עד דרגת 'כאשר ישא האומן את היונק' (סנהדרין ח.). אהבה ללא ליאות וללא רפיון, כאילו ישראל הם תינוקות גמולי מחלב. כך סגנן הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ה"ו) את התכונה הזאת: "ויסבול טרחם ומשאם ותלונתם וקצפם, כאשר ישא האומן את היונק. 'רועה' קראו הכתוב: 'לרעות ביעקב עמו' (תהלים עח, עא) עכ"ל. ודרכו של רועה "בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא" (ישעיה מ, יא) כמסופר במדרש (שמות רבה, ב) איך משה נשא כבש צעיר על כתפו, כדי להחזיר אותו לעדר. ענה לו הקב"ה: "חייך! שאתה תרעה את עמי". וכך כתב רש"י במפורש, כאשר ה' פקד על משה למנות את יהושע לתפקיד: "וציויתה אותו לעיניהם" (במדבר כז, יט) פירש רש"י: "דע שישראל הם טרחנים והם סרבנים. על מנת שתקבל עליך לדעת כן!".
לעומת זאת, עם כל מעלותיו הנשגבות של פנחס (הוא אליהו) לא מילא את התנאים הללו. כך כותב הפוסק הגדול, המקובל הגדול, רבי דוד בן זימרא (רדב"ז) מלפני כחמש מאות שנה (בשו"ת רדב"ז, מספר ב' אלפים רצ"ד): "שאלת ממני אם יש טעם למה ה' הטריח את אליהו מהלך ארבעים יום כאשר ברח מאיזבל בהר הכרמל, עד אשר בא אל הר האלהים בחורב, והראהו כל אותו המראה? והרי בא"י אשר שם עיקר הנבואה וכו' אבל הר חורב, אחרי שנסתלקה משם שכינה אחרי מתן תורה, אין בו שום קדושה?" עד כאן השאלה. וענה: "כבר ידעת שאין הקב"ה חפץ שילמדו קטיגוריא על בניו, רק סנגוריא, ה' רוצה שהצדיק יתפלל על הדור, כמו שעשה אברהם. אבל אליהו היה לעולם מקנא, כך כתוב במדרש. א"ל ה': אליהו, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גילוי עריות (הרי אמרו כי פנחס הוא אליהו), עכשיו קנאת על הברית, שאמרת "כי עזבו בריתך בני ישראל" (מל"א יט, י). וכשראה הקב"ה שלעולם היה מקנא, ולא היה מלמד זכות על ישראל ולא התפלל עליהם, אלא אדרבה אליהו נשבע לאחאב 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי' (מל"א יז, א), וראה בצערם של ישראל שהיו מתים ברעב, ולא התפלל עליהם עד שריחם הקב"ה בשנה השלישית ואמר 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה' (מל"א יח, א). והיה הקב"ה מתאוה שיתפלל על בניו. אמר ה': וכי לא למד זה ממשה רבו? שהתפלל לפני כמה פעמים על ישראל, ומסר נפשו עליהם. אמר ה': אעשה לו רמזים ודברים אשר נעשו למשה רבו, ויזכור מעשיו וילמד לבטל קטגוריא וילמד עליהם זכות כאשר עשה משה. וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום (מל"א יט, ח), כמו שעמד משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל. ה' הביא את אליהו אל הר האלהים, מקום המעמד הגדול, והלינו במערה הנקראת 'צור' אשר נתיישב שם משה. ואמר לו: "מה לך פה אליהו?" כלומר, מי הביאך הלום? אולי יזכור וישוב לבקש רחמים. ואדרבה הוסיף לומר דלטוריא "עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב" (מל"א יט, י), א"ל הקב"ה, עדיין אתה מקנא!? צא ועמדת בהר לפני ה', כאשר אמר למשה "הנה מקום אתי ונצבת על הצור ושמתיך בנקרת הצור" היא המערה, והראה למשה י"ג מדות של רחמים, ואמר לו: אם יעשו בניך לפני כסדר הזה, מיד אני מרחם עליהם (ר"ה דף יז:). כל זה כדי שאליהו יתן אל לבו, וה' העביר לפניו רוח גדולה. אמרו במדרש: בשעה שהרוח יוצאת לעולם, הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בסלעים, ואומר לו הזהר שלא תזיק לבריותי ע"כ (ויק"ר טו, א). ועל דרך זה ה' הראה לאליהו את הרעש והאש. המתרגם ביאר: מלאכי רוחא ומלאכי זיע. אח"כ קול דממה דקה, כלומר שה' רמז לו שאע"פ שיש לו שלוחים הרבה של זעם, אבל חביב לפניו קול של תפלה הנאמרת בלחש, בקול דממה דקה. אמרו חז"ל במדרש שה' המתין לאליהו שלוש שעות , ועדיין אליהו היה תקיף במדתו, ואמר קנוא קנאתי".
ממשיך רדב"ז שם: "כיון שראה הקב"ה שעדיין הוא מקנא, אמר אין זה ראוי לעמוד בעולם, אמר לו: 'ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך'. לקחת נפשו של אליהו, זהו אי אפשר שכבר נתתי לו את בריתי שלום. להניח אותו בעולם, גם כן אי אפשר, שלעולם יהיה מקנא ולא ילמד סנגיריא על ישראל. הלכך יסתלק לעליונים".
"ואם תשאל למה באמת אליהו לא התפלל על הדור? אלא זה בגלל שראה בהם שלוש עבירות החמורות, ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים, וחשב שלא תועיל תפילה. אבל מכל מקום היה לו לעשות מה שעליו, שכבר היו שם צדיקים הרבה, "שבעת אלפים ברכיים אשר לא כרעו לבעל" (מל"א יט, יח). ואפילו חרב חדה מונחת על צארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י.). (עכ"ל רדב"ז בתשובה ההיא).
מהדברים הנ"ל של גדול עולם הרדב"ז למדנו כי אמנם פנחס היה חסיד עליון, אבל אינו מתאים להיות מנהיג ישראל. שרש לגישה זו מצאנו אצל ר' יצחק עראמה, מחבר "עקידת יצחק" (דור אחד לפני רדב"ז) הכותב בפרשתנו (עמ' קיח) "אמנם בא לו הלימוד באומרו "לא ברוח ה', ולא ברעש ה' ולא באש ה'. כלומר שה' אינו מסכים בכל מה שיעלה על הרוח לעשות, ולא במה שיעשה ברעש ובחרדת המהירות, גם לא באש רתיחת הכעס והקפדנות. אמנם אחרי כל זה בא 'קול דממה דקה' לומר כי אשר יבחר ה' הוא המעשה אשר יעשה בנחת וביישוב הדעת". וכן רמז לזה המלבי"ם (מלכים א, יט, יא).
אנו כעת בעיצומה של מלחמה רוחנית עם המתנגדים לשלטון התורה בארצנו. יש לנו משימה קשה מאד להנהיג סדרי קיום תורה ומצוות, מול הכוחות השוללים האמונה בה', והעושים ככל אשר ביכולתם לעקור את היהדות מארצנו. ידענו בבטחון גמור שנצליח להביא את עם ישראל חזרה לחיק התורה, כי ה' הוא העומד לצידנו, והוא הפוקד על כל מאמצינו. אבל להצליח בשכנוע עמנו צריכים אנו לדבר בנחת ובשלווה, ולא בלהט של קרב.
כך ענה מרן הרב קוק למי שתבע ממנו להלחם בתקיפות יתרה נגד פורעי התורה: "וב"ה אני עושה קולות ורעשים על הטומאה במקום הנצרך. אלא שאני מדבר את דברי בסדר ובנחת, כאשר נצטוינו מעצת הלך החכם [העיר רצי"ה קוק כי כוונתו לפסוק: "דברי חכמים בנחת נשמעים, מזעקת מושל בכסילים" (קהלת ט, יז)]. ואין ספק אם הדר"ג ועוד גדולי הדור היו מחזקים את ידי, נלוים עמדי ונוהגים מנהגי כמה דאפשר לפי מדתם, היה שם שמים מתקדש, ורב שלום וברכה היה נשפע על ישראל ועל ארץ ישראל, ורבים רבים מאד היו שבים בתשובה שלימה" (אגרות הראי"ה, ח"ב עמ' קפט).
ודאי כי פנחס היה צדיק עליון. רואים זאת מהכבוד הגדול שכיבדו הקב"ה על קנאותו. אבל אין זאת ההנהגה הראויה למנהיגי ישראל. "דברי חכמים בנחת נשמעים". כשהם בנחת ושלווה, הם "נשמעים" לאוזן והאנשים יצייתו לדברי החכם.
כלי יקר על הפרשה ציווי נתינת נחלת צלפחד לבנותיו וסמיכת פרשת עליית משה להר נבו
כלי יקר פרשת פנחס חלק ב'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
