ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
המקור בגמרא
בגמרא בשני מקומות (הוריות יב. כריתות ה (:מבאר אביי שמכיוון שלסימנים יש
משמעות:
"יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא(דלעת), ורוביא (תלתן) כרתי סילקא(סלק) ותמרי (תמרים)".
הסיבה שאוכלים מאכלים אלו הם כדי לרמוז על כך שבשנה הבאה עלינו לטובה יקרו לנו דברים הרמוזים בירקות אלו:
שאוכלים קרא מבקשים שיקראו לפני ה' זכיותינו ושה' הטוב יקרע את רוע גזר דיננו.
כשאוכלים רוביא רומזים שירבו זכויותינו.
כשאוכלים כרתי אנו רומזים שיכרתו אויבנו.
ושאכולים סלק אנו רומזים שיסתלקו אויבנו.
כשאוכלים תמרים אנו רומזים שיתמו אויבנו.
מנהגים נוספים
מלבד הסימנים המובאים בגמרא, מביא הטור עוד מספר מנהגים שונים בעניין זה:
א. באשכנז ישנו מנהג לאכול בתחילת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר שתתחדש
עלינו שנה מתוקה, ובט"ז ביאר כי אוכלים דווקא תפוח לרמוז לחקל תפוחין קדישין המובא בזוהר .
ב. בפרובינציא נהגו להביא לשולחן כל מיני חידוש ואוכלים ראש כבש לומר שנהיה לראש ולא לזנב וריאה לפי שהיא קלה.
ג. מהר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל לזכר אילו של יצחק.
מהי משמעות הסימנים?
יש לבאר לעומק מהו עניין הסמנים הנ"ל מה מועיל בהם אכילתם או שמותם?
במאור ושמש מביא מקור מהתורה כי לסימנים יש משמעות:
בתורה נאמר כי לפני שיצחק רצה לברך את בניו, יעקב ועשיו, ביקש מהם שיכינו לו מאכל "כאשר אהבתי". ולכאורה יש לשאול, מה הקשר בין עניין הברכה לעניין המאכלים שיצחק אוהב? מבאר המאור ושמש:
"כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים, ודברים מתוקים - הם ממדת חסד, והחמוצים - הם ממדת גבורה, לזה אוכלים בראש השנה דברים מתוקים ודבש".
כלומר המאכל הוא מעין כלי מחזיק ברכה ולכן כל מאכל ממשיך ברכה אחרת. מאכל חמוץ ממשיך דינים וגבורות:
"ויצחק אבינו היה מדתו מדת גבורה, אהב גם כן מאכלים עזים וחריפים, המעוררין מדתו, ולכן צוה לו להביא לו מטעמים 'כאשר אהב' היינו הרומזים למדתו, כדי לעורר סטרא דגבורה".
מאכל מתוק לעומתו ממשיך חסדים.
והמאור ושמש מבאר על פי הנחות אלו את כל פרשיית ברכות יעקב ועשיו, ולעניינו למדנו כי לסימנים שאוכלים יש משמעות והם ממשיכים ברכה לפי טעמם.
הפרי צדיק מבאר כי עיקר עניין הסימנים הוא השמות שלהם, המעידים על מהותם הפנימים וזה לשון קודשו:
"הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם. ...והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש וכן רוביא שירבו זכויותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
פסק מר"ן והרמ"א:
מר"ן פסק שצריך לאכול את הסימנים המובאים בגמרא (רובייא כרתי סילקא צמרי וקרא) ושאכולים ראש כבש לומר ב דברים: שנהיה לראש ולא לזנב ולזכר אילו של יצחק.
והרמ"א הביא את המנהג לאכול רימונים ולומר נרבה זכויות כרימון ואת המנהג לאכול בשר שמן ומיני מתיקה ובמשנה ברורה (תקפג,ס"ה) הביא מנהג לאכול דגים לסימן שיפרו וירבו כדגים.
ובבן איש חי (ש"ר ניצבים) הדגיש שאין לאכול דברים חמוצים: " לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו".
לא לכעוס
הפוסקים השונים הביאו על פי האריז"ל שהסימן הכי שלילי לקראת השנה החדשה הוא הכעס.
המשנה ברורה כתב:
"והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשוט שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור (הכללי שאסור לכעוס, צריך להשתדל לא לכעוס) כדי שיהיה לסימן טוב"
ובבן איש חי הרחיב וכתב:
"אם נזדמן שבא ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב".
מדוע לא אומרים את ה 'יהי רצון' לפני הברכה על הסימן?
מנהג ישראל הוא לא לומר את ה 'יהי רצון' ואז לברך ולאכול, אלא מברכים על הסימן טועמים ממנו ואז אומרים את ה 'יהי רצון' ואוכלים שוב. ולכאורה היה יותר פשוט לומר את ה 'יהי רצון' לפני הברכה ואז לברך ולאכול.
הסיבה שלא אומרים את ה'יהי רצון' לפני הברכה, מובאת בזוהר הקדוש (ח"א רכח.) "בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין"
תרגום: בכל מקום שצריך ברכה צריך לברך את הקב"ה קודם ואחר כך לברך דבר אחר.
ואם לא עשה כן, והקדים ברכת חבירו לברכת המקום, לא תתקיים אותה ברכה, וגם כאן לפני שאנו רוצים להמשיך ברכה עלינו באמירת ה 'יהי רצון' עלינו להקדים לברך את הקב"ה.
והזוהר הקדוש מביא מקור לדבר זה מדברי התורה עצמה: יצחק ברך את ה' לפני שברך את עשו באומרו "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'".
יעקב אף הוא הקדים את ברכת ה' לברכת בניו, ולכן כשבא יעקב לברך את בני יוסף הקדים שבחו של הקב"ה תחלה, כמו שנאמר: "האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה", ואח"כ סיים: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וכו', וידגו לרוב בקרב הארץ".
ובגמרא בנדרים לב: מבואר כי מכיוון שמלכי צדק הקדים את ברכת אברהם לברכת ה', באומרו : "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון" עברה הכהונה ממנו לאברהם שנאמר "והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן".
ומכל הדוגמאות הללו אנו למדים כי אין להקדים את ה 'יהי רצון' לאכילה.
מתי אוכלים את הסימנים?
ישנם מספר מנהגים מתי אוכלים את הסימנים. יש שאוכלים את הסימנים לאחר הקידוש לפני נטילת הידיים. הבעיה במנהג זה הוא שנכנסים לספק ברכות לגבי ברכה אחרונה על סימנים אלו.
ויש שאוכלים אותם לאחר ברכת המוציא, ובכך יוצאים מהספק של הברכה האחרונה שברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרת סימנים אלו.
המנהג השני הוא המומלץ יותר על ידי הפוסקים, דהיינו לברך המוציא ולאחר מכן לאכול את הסימנים.
ומכיוון שמר"ן בסימן קעז כתב שדברים שבאים בתוך הסעודה שרגילים ללפת בהם את הפת, כגון בשר דגים ירקות גבינה, לא מברכים עליהם - לכן לא צריך לברך על הירקות (כרתי סלק דלעת וכו'). והגרמ"א הביא מנהג: לקחת פרי האדמה שאינו חלק מהארוחה כגון אבטיח מלון בננה או בוטנים ולברך עליו. ויש שלא נוהגים כך.
לאכול בתחילה את התמר
כתב הגרע"י בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן נא):
"הואיל ומכלל הפירות המובאים על השלחן בלילי ראש השנה, תמרים, שנשתבחה בהם הארץ, והם קודמים לברכה לרמונים ולשאר פירות, לכן להם משפט הבכורה, ויברך בורא פרי העץ על תמרה ויאכל, ואח"כ יאמר יהי רצון על תמרה אחרת ויאכל. ובברכת בורא פרי העץ שאמר על התמרים, פטר כל פירות העץ שעל השלחן, וכן בברכת שהחיינו שבירך על התמרים (אם אוכל מהם בפעם ראשונה), פוטר כל מיני פירות חדשים שלפניו מברכת שהחיינו".
פרטים נוספים
ישנם עוד מספר פרטים בעניין אכילת הסימנים המובאים בהלכות חגים לגרמ"א:
א. כשאוכלים את התפוח לא יאמרו "שתהיה לנו שנה מתוקה כדבש" מפני שנאמר "דבש מצאת אכול דייך", ואנו רוצים ברכה בלי די.
ב. אם אין המאכלים ערבים לו יבקש את הבקשה בראייה בלבד.
ג. זוג שמתחתן ינהיג לאכול את הסימנים שמביתו ומביתה.
ד. יש הנוהגים להתחיל בתפוח בדבש, אך המנהג הנכון לאכול מהתמר שהוא ממין שבעה.
ה. נוהגים לעשות סדר זה בשני הלילות. ובכל מקרה לא יכינו מיום טוב אחד לשני כלום.
ו. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת שהחיינו של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
תורה מן השמים
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
