ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיך לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אלוקיך כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבותֵינוּ לָתֶת לָנוּ." (דברים כו, א-ג)
על המלים "ואמרת אליו" כותב רש"י בקצרה: "שאינך כפוי טובה". מה הקשר? מדוע יש צורך להגיד הודאה זו דוקא בעת שמביאים הביכורים למקדש ה'? מפרש מהר"ל: "אף על גב שאין צורך לומר 'כי באתי אל הארץ' (פסוק ג) שהרי אני רואה שבא אל הארץ, ומה צריך לומר 'כי באתי אל הארץ'? [אלא] לומר שאינך כפוי טובה כאילו אינה חשובה הטובה לכלום. לפיכך אמר 'הגדתי כי באתי אל הארץ' והיא טובה אצלי, ואני מודה עליה" (גור אריה).
זאת אומרת אדם שיש לו שמחה בלב על שזכה לאשה טובה, ושה' העניק לו ילדים חמודים, ושה' חנן אותו בריאות טובה, ושה' זיכה אותו לפרנסה טובה, עליו לבטא זאת בדיבורו. אם איננו מזכיר את הענין בשפתותיו, אפשר לסבור שגם בלבו איננו ער להכרת מצבו. דוקא מי שעברה אצלו תקופה של חוסר, של דוחק וצער, הוא היודע להעריך את מצבו הטוב. אדם שבקש להתחתן שנים רבות, טרח ולא הצליח למצוא בת זוגו עד גיל מבוגר; אדם שלא נפקד בצאצאים עד שעברו שנים מספר ואחרי טיפולים רפואיים ממושכים, השיג; אדם שהיה חולה בליווי סבל וכאב, והבריא; אדם שהיה מחוסר עבודה והסתבך בחובות מעיקים, ונפתחו לו שערי שפע - כל אחד מהללו הוא היכול לשמוח על שיפור מצבו בהכרה מלאה. רק אדם שהיה בתחילה רעב, הוא השמח במזונותיו. רק אדם שהיה עייף ויגע, הוא הנהנה משינתו המרגיעה. רעיון זה מובא בזוהר (ח"ב עמ' קפד. שעבודת ה' ניכרת מתוך החושך, והטוב ניכר מתוך מצב הרע).
מקולקלים בממשלותינו מנסים לנשל ארצנו מידינו. לא די שנתקו מנחלתנו את חצי האי סיני (שלפי מקורותינו היא ממש חלק מארץ ישראל); לא די שנתקו מאתנו גוש קטיף כדי למסור לאויבינו הנוראים; אלא היום עולה בדעת "מנהיגינו" למסור תשעים ושלשה אחוז משטחי יהודה ושומרון לידי ההורגים בנו והשואפים לשלוט על כל מרחבי א"י. וגם לוטשים עינא בישא על הגולן. כלל הנאמנים לארץ ישראל השלימה סובלים מזה מצוקה נפשית איומה. מה יהיה איתנו? ושמא עונש כלל-ארצי זה בא מפני שאנו קצת כפויי טובה, או במלים אחרות אין לנו מספיק הכרת טובה להרגיש ולחוש: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". זאת אומרת צריכים אנו לדעת כי ה' יתברך הוא שנותן לנו את הארץ; הוא שעשה לנו את כל הנסים והנפלאות שמאז מלחמת הקוממיות ועד היום הזה. אמנם שמחנו עם ישיבתנו בארצנו, אבל שמא לא הגדרנו יפה לעצמנו מי הוא זה הנותן לנו את הארץ, ולא קשרנו היטב בין המתנה לנותן המתנה?
מתי יש לנו הזדמנות להודות לה' על הארץ? הרי בימינו אין אנו מביאים ביכורים למקדש, וכיצד נבטא בפינו הודאה על "ארץ חמדה טובה ורחבה"? הציע לנו הרב יונה עמנואל (הכותב מאמר על כך בכתב-עת "המעיין", ניסן, תשמ"ג) שבברכת המזון, ב-"נודה לך" אז הוא הזמן לתת תודה לה' "על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". הרי ברכה זו נתקנה ע"י יהושע בו ביום שהעביר אותנו את הירדן (ברכות מח ע"ב וסוטה לו ע"א ע"פ גירסת הגר"א, אדרת אליהו, דברים יא, כט. עיין בספרנו "דרישת ציון", עמ' 232). זאת אומרת כאשר התורה מצוה לנו "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י) יש לברך את ה' לא רק על המזון, אלא גם על מתנת הארץ הטובה אשר נתן לנו. ופלא הוא, גם יהודי הנמצא בלוס אנג'לס או ניו יורק, ומעולם לא ביקר בארץ, חובה עליו להודות לה' על שנתן לנו את ארצנו. ואם לא הודה, לא יצא ידי חובת ברכת המזון!
חז"ל אמרו (ברכות מח ע"ב) שצריכים להודות לה' בברכת המזון "נודה לך" על ארץ ישראל, על ברית מילה, ועל התורה. ואם השמיט ולא הזכיר, מה דינו? אמר ר' אליעזר (וכך פסק הרמב"ם, הלכות ברכות פ"ב ה"ג) "כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו. וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה". משמע מדיוק דבריו שאפילו על דברים חשובים ביותר כמו ברית ולימוד תורה, אם שכח ולא אמר אינו צריך לחזור ולברך עוד פעם. אבל אם שכח ענין ארץ ישראל, הרי כל ד' ברכות שלו בברכת המזון היו לבטלה, ואדם זה חייב לברך פעם שניה. והדבר פלא. עיין דברי מהר"ל (נתיבות עולם, ח"ב עמ' קמא) שע"י מתן א"י זכינו לברית ותורה. וכן ר' יעקב עמדין, בסידורו, בביאורו לברכת "נודה לך" הסיבה הרעיונית לכך. (ולפי שאר פוסקים מלבד רמב"ם, גם אם שכח ברית ותורה, חוזר ומברך. אבל עיין דברי הגר"י קאפח בסיס מהגמרא לפסק של רמב"ם).
וכאן באה פנינה יקרה. מה דינו של אדם שבירך ברכת המזון, אמר כל מלה, אבל לבו לא היה עמו ולא כיוון בעת אמירת המלים? נדפסו דברי בני הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך, שנאמרו בהספד שערכו עליו אחרי מותו, כי הרבה פעמים שאכלו איתו שמו לב שהוא חוזר שתי פעמים על ברכת "נודה לך" בברכת המזון. שאלו אותו בניו מדוע חזר? ענה להם כי הוא חושש שבפעם הראשונה אמר הברכה כמס שפתיים ולבו לא היה מרוכז. מה שחייבים "להודות" זו היא עבודה שבלב, ולא בפה לבד. ושמא לא יצא ידי חובה? (מקור לרעיון זה יש בספרו "מנחת שלמה", ח"א סי' א ס"ק ב).
לכן אנו הכואבים את כאבה של ארצנו, ורואים מאמצים בלתי נלאים לחטוף אותה מידינו, עלינו לחשוב מה חלקנו (אפילו בעקיפין) בבגידה איומה זו? שמא לא הכרנו טובה להקב"ה שנתן לנו את הארץ? שמא בכל יום ויום שאכלנו ארוחותינו לא התרגשנו די הצורך על מתנת הארץ? והרי בפרשיות תפילין שאנו מניחים על ראשנו וזרועינו יום יום, כתוב "והיה כי יביאך ה' אל הארץ וכו' כאשר נשבע לך ולאבותיך, ונתנה לך" (שמות יג, יא) והביא רש"י דברי חז"ל: "תהיה בעיניך כאילו ניתנה לך בו ביום, ואל תהיה בעיניך כירושת אבות [בלבד]". מי מאיתנו שלא נולד בארץ, אלא עלה ארצה ממרחקים (ובמיוחד אם היו עיכובים והפרעות לעלייתו ארצה) כמה גדלה שמחתו ועליצות לבו באותו היום ששם רגל על אדמתנו הקדושה? ואותה ההתלהבות צריכה להיות איתנו בכל יום ויום שאנו ממשיכים להימצא כאן. הלא זה מה שאומרים בהבאת הביכורים "הגדתי היום וכו' כי באתי אל הארץ" (דברים כו, ג). מה תפקיד המלה "היום". אם היא קשורה למלת "הגדתי" הרי היא שפת יתר. אלא ודאי היא שייכת גם אל המלים "כי באתי אל הארץ". וזה ברור, כי הרי מצות בכורים היא לכל הדורות. ומה יעשה יהודי שנולד בארץ, מאה או מאתיים שנה אחרי ביאת יהושע, גם הוא יאמר "כי באתי אל הארץ?. כן, כי חובה עליו לראות את השלילה, שכאילו הוא בא מבין הגויים, ממאפל הגלות, וזכה "היום" לבוא ארצה.
הבה נתחזק ונברך ברכת המזון בהידור. ובמיוחד כאשר נגיע למלים "על ארץ חמדה טובה ורחבה" נביע זאת בהתרגשות של הכרת טובה. ובזה נהווה משקל נגדי הולם מול אותם הבוגדים המעוניינים לקצץ בארץ חמדה. ונטעים יפה את המלים "ארץ חמדה טובה ורחבה". כל רוחב ארצנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
כי תבוא שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
אורות ישראל ותחייתו יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
סליחות שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
עין אי"ה - הרב משה גנץ טהרת הדעת וביטול היראה
שבת א, קנ"ח, קנ"ט
השיעור עוסק במהות המושג "דעת" כסדר טהרות וככלי מעשי לניהול החיים החומריים בתוך גבולות הקודש. מעבר להבנות ולהרגשות האישיות של האדם, מודגש כי היסוד המוחלט והעמוק ביותר בעבודת ה' הוא הביטול וההכרה שביראת שמיים.
שמונה פרקים לרמב"ם נפש אחת, עולם אחד: משנת הרמב"ם
שיעור 2
השיעור עוסק בתפיסת הרמב"ם שלפיה נפש האדם היא יחידה הוליסטית אחת המנהיגה את כלל כוחותיו, ולא אוסף של נפשות נפרדות. מתוך כך מוסבר כי כשם שהנפש מחיה ומאחדת את האדם, כך הנוכחות האלוקית מהווה את "חי העולמים" המניע, מחיה ומחזיק את הבריאה כולה כיחידה אורגנית אחת.
אור החיים על הפרשה סוד המאבק ביצר הרע
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק ב'
השיעור מבאר את מקרא ביכורים כרמז למאבקו המתמיד של האדם ביצר הרע ולחשיבות העמל בעבודת השם על פי האור החיים הקדוש. דרך פנימיות הפסוקים מוסבר כיצד התורה, התפילה והמצוות כמו תפילין, ציצית ומזוזה מעניקות לאדם סיעתא דשמיא להינצל מהחטא.
אור החיים על הפרשה סוד השמחה והביכורים בארץ
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק א'
השיעור מבאר את תחילת פרשת כי תבוא ואת מצוות הביכורים לאור פירוש האור החיים הקדוש, המלמד כי שמחה אמיתית קיימת רק בישיבת הארץ. דרך פנימיות ורמזי הפסוקים מוסבר כיצד המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה הם הפירות שאיתם זוכה האדם להגיע לעולם העליון.
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
כי תבוא פרשת כי תבוא– להתאהב מחדש
התורה נוקטת בלשון 'את השם האמרת' מה פשר הביטוי הזה? אנו בתקופה של אורות גדולים שיש להבינם ולהתחבר אליהם בהקדם
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
