ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- מידת הענווה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
א. התועלת לגוף. הרודף אחר הכבוד, בלי משים הורס את בריאות גופו ומכלה אותו וסופו יצא מן העולם לפני זמנו, מפני שכל חייו צער ומרורים, כעס והקפדה, חיי מתח ועצבנות בלתי פוסקים. ובכלל חייו אינם חיים, כי לפי דעתו הנבערה רואה, בכל דבר קטן וקל ערך, פגיעה בכבודו. ולעולם לא יגיע לתכלית שאיפתו, כי אוהב כבוד לא ישבע כבוד, ואפילו בתוך ביתו ובחוג משפחתו, לא ימצא מנוחה ומרגוע לנפשו הסוערת והצמאה לכבוד ולתהלה. וכאמרם ז"ל במתק לשונם, כל המחזיר על הגדולה, גדולה בורחת ממנו (עירובין י"ג ע"ב). ומכאן הפתגם הידוע, כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו.
לעומת זה, האיש העניו השלם במדותיו ובדיעותיו, לא רק שאינו רודף כבוד, אלא גם אם אחרים חולקים לו כבוד בגלל מעשיו הטובים, וידיעותיו הרבות, ויראתו הקודמת לחכמתו, מצטער בתוך תוכו צער נפשי עמוק, ביודעו חסרונותיו ומגרעותיו, ואומר לעצמו כדברי המשורר "חטאי לו יריחון בם שכני, אזי ברחו ורחקו מגבולי". ולכן חייו מתנהלים על מי מנוחות שלוים וצנועים ללא מתיחות עצבים, וללא שאיפה לגדולות. וכמ"ש רז"ל מה יעביד איניש ויחיה? ימית עצמו (תמיד ל"ב ע"ב), דהיינו ישפיל עצמו. וכן אמרו הוי קבל וקיים (סנהדרין י"ד ע"א), כלומר היה עניו ושפל ותחיה. הרי מבואר שהעניו מאריך ימים, והכונה פשוטה כמ"ש.
ב. התועלת לנשמה. אין ספק שבלי מדת הענוה, א"א לקיים שום מצוה ממצוות התוה"ק כהלכתה ללא כל פניה זרה ופסולה במחשבה בדיבור ובמעשה. כי העניו רואה את עצמו כעבד נאמן העומד הכן למלאות את תפקידו ולעשות רצון אדונו, ותמיד מודה ומשבח לשמו יתברך, שבחר בו לשרתו ולקיים מצוותיו, וכל חפצו ותשוקתו רק לעשות רצונו יתב"ש שלא על מנת לקבל פרס.
והנה, שני דברים מסוגלים לנטוע ולהחדיר בלב האדם את המדה היקרה של הענוה שהיא ראש לכל המצוות, כמ"ש רז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, בחכמה נאמר ראשית חכמה יראת ה', ובענוה נאמר עקב ענוה יראת ה' (ירושלמי שבת פ"א ה"ג, תוספות יבמות ק"ג ע"ב ד"ה המסוליים). ורצונם ז"ל בזה להורות לנו, שמי שזכה להגיע למדה זו של ענוה, הוא יר"ש אמיתי צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואלה הם שני דברים הקשורים זה בזה, והשני תוצאה מהראשון.
א. ידיעת המצווה. אם המלך צוה למי שהוא לעשות איזה פעולה, כמה ישמח אותו אדם וירוץ כצבי וכאיל למלאות אותה פעולה במסירות ובשלימות, למען יפיק רצון מהמלך. ואם במלך בו"ד כך, במלך מלכי המלכים יתב"ש על אחת כמה וכמה. ואמנם כאשר יתבונן האדם בדעתו וישים אל לבו, כי המלך העליון אשר לו דומיה תהלה, צוה לעשות או להמנע מלעשות, מחשבה טהורה ונכונה זו היא בלבד תביא אותו לידי מדת הענוה, והיא ידיעת המצווה יתב"ש.
ב. הכרת ערך המצוה. כאשר יכיר האדם בחולשותיו ומגבלותיו, בשפלותו ואי יכולתו להגשים כל שאיפותיו ומאוויו שזה מראה על כחו המוגבל, ועכ"ז בחר בו השי"ת לשרתו ולברך בשמו, בהכרח שיגיע למדת הענוה האמיתית. כידוע יש ענוה אמיתית, וענוה מזוייפת. הענוה האמיתית, היא זאת הנובעת מפחד ה' ומהדר גאונו יתב"ש, עד כדי ביטול היש שבאדם, והכרת אפסותו המוחלטת לעומת הנבראים הנכבדים והשכלים הנבדלים שהם כאין מול גדולתו ורוממותו יתב"ש, והוא האדם כאין וכאפס לעומתם, ושאינו אלא כגרגיר של חול תוך הים הגדול. הענוה המזוייפת מראה תומה, ותחתיה ערמה, כלפי חוץ מראה שהוא עניו ושפל ברך, ובקרבו בוערת אש התאוה והתשוקה לכבוד המדומה ולהדר הבלי העולם, וכל כונתו לגנוב דעת הבריות ולהשלותם בכדי לקנות לו שם של עניו (ראה תוספות ערכין ט"ז ע"ב ד"ה וענוה שלא לשמה).
והמבחן לזה בין לעצמו בין לאחרים, לדעת אם היא ענוה אמיתית או מזוייפת, אם אינו נמשך אחר הבלי העולם תאותיו ומותרותיו, ואין להם כל ערך בעיניו, ואינו מגיב על שום פגיעה או עלבון בכבודו. וכמ"ש רז"ל הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שבת פ"ח). וזה מתוך מצפון שקט ורוגע ולב טהור ונקי, זאת היא ענוה אמיתית. אבל אם רודף אחר תענוגות בני אדם ונפשו משתוקקת להשיגם, ודמו מתרתח בקרבו למשמע כל פגיעה קלה בכבודו, זאת היא ענוה מזוייפת.
ולכן רבותינו הקדושים היודעים היטב את טבע האדם ונטייתו לכבוד, הזהירונו באמרם, מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם, שתקות אנוש רמה (אבות פ"ד מ"ד). וכונתם ז"ל בזה, שאעפ"י שבכל המדות יש להתנהג בדרך האמצעית, במדת הענוה יש לאחוז בקצה האחרון, לפי שכל שאיפותיו הגשמיים של האדם הבל ורעות רוח.
וברור הדבר, שדברי רז"ל במאמריהם הנ"ל, המרימים על נס את מדת הענוה ושפלות רוח, מיועדים בראש וראשונה לנושאי דגל התורה ולומדיה, שלא להקפיד על שום פגיעה או עלבון בכבודם האישי, ובענותם יהיו סמל ודוגמא לאחרים, וכדברי רבינו הקדוש הרמב"ם זיע"א, וז"ל: ואם הכריחו הזמן והענין והצריכו לדבר ולומר שאיני בעל דת ולא בעל מעשים טובים יאמר זה. וכל זה כולו בעיני, חי השי"ת, לא יזיקני ולא יכעיסני, ואפילו ראיתיו בעיני ושמעתיו באזני או עשה לפני, לא הייתי חושש, אלא אדרבה הייתי נכנע אליו ומשיבו דברים טובים נאים ורכים, או אשתוק, או אשיב לפי הענין דברים נאים ודברי ענוה כפי הצורך והשעה, עכלה"ק (אגרות הרמב"ם, י"ב ע"א ד"ה ואני מאמת). וזהו עומק מאמרם ז"ל קדושה מביאה לידי ענוה, וענוה מביאה לידי יראת חטא (ע"ז כ' ע"ב, סוף סוטה).
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה מברכים על פיצה?
אי אפשר לבד!
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
