ותרנות

יפת המדות וכלילת המעלות היא המדה היקרה של ותרנות, כלפי כל אדם בכלל, וכלפי עובדיו ומשרתיו בפרט, ובמיוחד כלפי בני ביתו. כי על ידה יחשוך מעצמו רוגז, כעס, הקפדה ומרירות, המפריעים לאדם בעבודתו יתב"ש שהיא התכלית האמיתית במשך חייו עלי אדמות, ויוכל לחיות חיי אושר ונעימות ללא מתיחות וללא עצבים. וכדברי רבותינו הקדושים באמרם כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו (אבות פ"ג מ"י). וברור הדבר שהמדה הזאת כוללת בתוכה שני דברים. א. בגוף, דהיינו שהוא מוותר לכל מי שפגע בגופו או בכבודו, ואין הויתור נובע מרפיון כח וחוסר אונים, אלא מהתגברות נפשית, שזה מראה על שלימות מעלתה. ב. בממון, דהיינו שהוא מוותר לאחרים שפגעו בממונו, ואין זה נובע מפאת שאין ערך לכסף בעיניו, שאם כן הרי הוא בזבזן ולא ותרן, אלא מחמת נדיבות לבו ויציבות דעתו.
והנה אמת נכון הדבר, שמדה זו תלויה הרבה בטבע האדם ותכונתו. כי יש אדם שחננו יתב"ש בנדיבות הלב וחפצו להיטיב לאחרים, ומזגו טוב, והיא מעצם טבעו. ויש שטבעו להפך, אמנם ע"י התבוננות שכלית בשני דברים הבאים, יוכל לשנות את טבעו ולהיות ותרן, והם: א. התעמקות מחשבתית ביתרונותיה ומגרעותיה כאמור. ב. התעמקות שכלית באפסיות קניני העולם והשיגיו הגשמיים, שסופם אבדן וחדלון, וכולם הבל, ואז יבין שלא כדאי לבזבז הזמן היקר הנועד לעבודתו יתב"ש על השגת אותם הקניינים או על העדרם. ועיון זה הוא הנקרא בפי חכמי המוסר "ביטול היש".
סוף דבר. האיש החפץ חיים בזה ובבא, ירגיל עצמו להיות ותרן, ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.