שאלה:
עברתי ב"ה כבר כמה לידות, אבל כעת אני בתקופה שיש לי ממש פחדים מהריון ולידה נוספים. אני מדמיינת את הגרוע מכל ונתקפת בחרדה שמא יארע לי משהו, חלילה. זה משפיע מאוד על חיי המשפחה שלנו וגורם לרצון להתרחק מבעלי. הוא מצידו ממש עושה מאמץ אמיתי אבל זה לא כל כך משפיע.
תשובה:
אחת מהצורות בהם אנו נפגשים ב"יצר הרע" היא הפחד. הוא משתק את פעולותינו, וגורם לנו רפיון ידיים בכל אשר נפנה. חכמים (ברכות ס') מביאים שני פסוקים סותרים: "פחדו בציון חטאים", ו"אשרי אדם מפחד תמיד", ומפרשים: "ההוא בדברי תורה", כלומר, מותר לפחד כאשר אדם דואג שמא יישַכחו ממנו דברי תורה או בהרחבת העניין, שמא לא יצליח לעמוד במשימות שנטל על עצמו. הפחד לפי זה, הוא כוח מדרבן הדוחף אדם לעשייה חיובית ונותן לו משנה מרץ לבצע את המשימות הטובות אשר באחריותו. לעומת זאת פחד הגורם להתכנסות ולמעצורים, הוא פחד שלילי שיש להתגבר עליו ולסלק אותו. במשפחתכם, הפחד הוא גורם מפריע לחיי המשפחה, אבל הוא יכול להופיע גם בצורות שונות ובנושאים אחרים. אנשים סובלים במקום עבודה ואינם מעיזים לעשות הסבה מקצועית בגלל פחד. ראשי ממשלה ושרים מקבלים החלטות שגויות בגלל פחד. לכן, ברור שיש ללמוד כיצד להתייחס להרגשה זו ולהתמודד איתה.
הרמב"ם בשמונה פרקים, פרק שביעי, עוסק בקבלת נבואה. הוא קובע שמדרגת הנביא נקבעת, עפ"י רמת תכונותיו במידות (בנוסף לתכונות השכליות שלו). כדוגמא לכך הוא מביא את יעקב אבינו ואת שמואל הנביא, שלא הגיעו לדרגת נבואתו של משה רבנו, באספקלריה המאירה, מפני שלשניהם היה פגם במידות, והוא הפחד. על יעקב נאמר: "וירא יעקב מאוד" מפני עשו אחיו, ובשמואל נאמר שפחד מפני שאול "ושמע שאול והרגני". דברי הרמב"ם טעונים הסבר, שהרי חכמים מסבירים, שלשניהם הייתה סיבה טובה לפחד. על יעקב נאמר שפחד מפני עשו "שמא יגרום החטא" (ברכות ד') ועל שמואל נאמר שפחד משאול, למרות שהלך בשליחות מצווה, מפני "ששכיח היזיקא" (פסחים ח') כלומר, כשהנזק מצוי ורגיל צריך לחשוש לו. אם כן, מדוע כותב הרמב"ם שזה היה אצלם פגם במידות. אלא, שמדבריו נלמד כלל גדול: גם במקום שיכול לבוא נזק על אדם, אסור לו לפחוד. הסיבה היא, מידת האמונה. אם אדם מאמין שכל מה שהוא עושה מעשה נכון וטוב, זה אכן הדבר שהוא מחויב לו. אין לו סיבה לפחוד. מפני שהאמונה מתנה לנו דרך, ואנו יודעים שאם יקרה לנו חלילה נזק זה רצונו של מקום. שהרי כאשר אנו פועלים לטובה, אנו שליחים של הקב"ה, ואם הוא רוצה שייגרם לנו נזק, אין לשאול את עצמך, מהו הדבר הנכון לעשותו, על פי דרכה של תורה. אם המשך גידול המשפחה הוא המעשה הנכון, ודאי שיש בו גם סיכונים. אולם, למרות הסיכונים, יש להמשיך בדרך, ולא לתת לפחד לכוון את חיינו. כאשר את חושבת על הריון נוסף, אל תנסי לשכנע את עצמך שאין בכך קושי, ואף סכנה מסוימת. יש ויש. אך כך מתנהלים החיים בצורה נכונה. יש חששות אך הן לא ישתלטו על חיינו ולא על פיהן ייקבע מה לעשות ומה לא לעשות. שוחחי על כך עם בעלך ויחד צאו לדרך וקבלו באומץ את ההחלטות הנכונות.
עברתי ב"ה כבר כמה לידות, אבל כעת אני בתקופה שיש לי ממש פחדים מהריון ולידה נוספים. אני מדמיינת את הגרוע מכל ונתקפת בחרדה שמא יארע לי משהו, חלילה. זה משפיע מאוד על חיי המשפחה שלנו וגורם לרצון להתרחק מבעלי. הוא מצידו ממש עושה מאמץ אמיתי אבל זה לא כל כך משפיע.
תשובה:
אחת מהצורות בהם אנו נפגשים ב"יצר הרע" היא הפחד. הוא משתק את פעולותינו, וגורם לנו רפיון ידיים בכל אשר נפנה. חכמים (ברכות ס') מביאים שני פסוקים סותרים: "פחדו בציון חטאים", ו"אשרי אדם מפחד תמיד", ומפרשים: "ההוא בדברי תורה", כלומר, מותר לפחד כאשר אדם דואג שמא יישַכחו ממנו דברי תורה או בהרחבת העניין, שמא לא יצליח לעמוד במשימות שנטל על עצמו. הפחד לפי זה, הוא כוח מדרבן הדוחף אדם לעשייה חיובית ונותן לו משנה מרץ לבצע את המשימות הטובות אשר באחריותו. לעומת זאת פחד הגורם להתכנסות ולמעצורים, הוא פחד שלילי שיש להתגבר עליו ולסלק אותו. במשפחתכם, הפחד הוא גורם מפריע לחיי המשפחה, אבל הוא יכול להופיע גם בצורות שונות ובנושאים אחרים. אנשים סובלים במקום עבודה ואינם מעיזים לעשות הסבה מקצועית בגלל פחד. ראשי ממשלה ושרים מקבלים החלטות שגויות בגלל פחד. לכן, ברור שיש ללמוד כיצד להתייחס להרגשה זו ולהתמודד איתה.
הרמב"ם בשמונה פרקים, פרק שביעי, עוסק בקבלת נבואה. הוא קובע שמדרגת הנביא נקבעת, עפ"י רמת תכונותיו במידות (בנוסף לתכונות השכליות שלו). כדוגמא לכך הוא מביא את יעקב אבינו ואת שמואל הנביא, שלא הגיעו לדרגת נבואתו של משה רבנו, באספקלריה המאירה, מפני שלשניהם היה פגם במידות, והוא הפחד. על יעקב נאמר: "וירא יעקב מאוד" מפני עשו אחיו, ובשמואל נאמר שפחד מפני שאול "ושמע שאול והרגני". דברי הרמב"ם טעונים הסבר, שהרי חכמים מסבירים, שלשניהם הייתה סיבה טובה לפחד. על יעקב נאמר שפחד מפני עשו "שמא יגרום החטא" (ברכות ד') ועל שמואל נאמר שפחד משאול, למרות שהלך בשליחות מצווה, מפני "ששכיח היזיקא" (פסחים ח') כלומר, כשהנזק מצוי ורגיל צריך לחשוש לו. אם כן, מדוע כותב הרמב"ם שזה היה אצלם פגם במידות. אלא, שמדבריו נלמד כלל גדול: גם במקום שיכול לבוא נזק על אדם, אסור לו לפחוד. הסיבה היא, מידת האמונה. אם אדם מאמין שכל מה שהוא עושה מעשה נכון וטוב, זה אכן הדבר שהוא מחויב לו. אין לו סיבה לפחוד. מפני שהאמונה מתנה לנו דרך, ואנו יודעים שאם יקרה לנו חלילה נזק זה רצונו של מקום. שהרי כאשר אנו פועלים לטובה, אנו שליחים של הקב"ה, ואם הוא רוצה שייגרם לנו נזק, אין לשאול את עצמך, מהו הדבר הנכון לעשותו, על פי דרכה של תורה. אם המשך גידול המשפחה הוא המעשה הנכון, ודאי שיש בו גם סיכונים. אולם, למרות הסיכונים, יש להמשיך בדרך, ולא לתת לפחד לכוון את חיינו. כאשר את חושבת על הריון נוסף, אל תנסי לשכנע את עצמך שאין בכך קושי, ואף סכנה מסוימת. יש ויש. אך כך מתנהלים החיים בצורה נכונה. יש חששות אך הן לא ישתלטו על חיינו ולא על פיהן ייקבע מה לעשות ומה לא לעשות. שוחחי על כך עם בעלך ויחד צאו לדרך וקבלו באומץ את ההחלטות הנכונות.
