ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
השמחה - מגונה היא בספר קהלת. וכך הוא אומר (פרק ז, ב-ה):
"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב. לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים. כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל, וגם זה הבל".
לכאורה, אין נכון לו לאדם אלא להשקיע את עצמו בתוגה. הן כל כך רע יש בעולם. כה גדול הרוע המונח בלבו של האדם עצמו פנימה. ועל מה יש לשמוח? אין השמחה כי אם עצימת העיניים מלראות את המציאות נכוחה. ואכן כך כותב קהלת (פרק ב, א-ב):
"אמרתי אני בלבי: לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם זה הבל. לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה - מה זו עושה?".
אולם, כדרכו של קהלת, המציג את המתח שבין הקצוות השונים בכל עוצמתו, יש בו גם דברים אחרים, באומרו (פרק ח פס' טו):
"ושיבחתי אני את השמחה; אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח, והוא ילוונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלוקים תחת השמש".
מתח זה מתקיים עד שבא הכתוב השלישי ומכריע ביניהם (שבת דף ל):
"ושיבחתי אני את השמחה" - זו שמחה של מצוה. "ולשמחה מה זו עושה" - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה, לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק (רש"י: שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת) ולא מתוך קלות ראש (רש"י: לצון)... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב פרק ג): "ועתה קחו לי מנגן... והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'".
יש שמחה ויש שמחה. יש שמחה של התעלמות מן המציאות על כל סיבוכיה, כדברי המשורר: "תן כתף, עצום את העיניים, פורים לנו שכח את הכל". ויש שמחה של אמונה בטוב ה' הממלא את כל חלל העולם, ומלווה את האדם גם בתוך הסיבוכים, שכולם מובילים לטובה. אמונה זו, בה' א-להינו המלווה אותנו בכל צעד בחיינו, ומתבטאת בקיום מצוותיו, היא המביאה לשמחה אחרת, שמחה רצינית ועמוקה. זוהי שמחתנו, שמחת התורה, כדברי ר' יהודה הלוי (כוזרי מאמר ב סימן נ):
"...כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כך גם השמחה בדבר הא-לוה ובמצוותו צריכה מחשבה וכוונה, למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למצווה עליה ותכיר מה מאד היטיב לך בה... ותן שבח על כך בפיך ובלבך. ואם תעלה עליזותך במצוות למדריגת הזמר והריקוד, יהיו לך גם אלה עבודת הא-להים, ואף על ידם תדבק בענין האלוקי".
על הפרים
חלפו שבעת ימי חג הסוכות. שבעים פרים הוקרבו בו, כנגד שבעים אומות העולם. היה זה חג משותף לעם ישראל ולעולם כולו. לעתיד לבוא, כך קראנו בהפטרת היום הראשון, יעלו כל הגויים לירושלים לחוג את חג הסוכות.
ניתן היה לחשוב שחג הסוכות מטשטש את ההבדל אשר בין ישראל לעמים. הרי לעתיד לבוא, כאשר תהיה כל הארץ מלאה דעה את ה' כמים לים מכסים, כל העולם כולו יבוא לעבוד את ה' בבית המקדש אשר בירושלים. איזה ייחוד יישאר א"כ לעם ישראל?
על כן, מיד עם תום חג הסוכות, באים אנו אל חג אחר, יום שמיני עצרת. רק פר אחד מוקרב ביום זה בבית המקדש, כנגד העם האחד, עם ישראל. גם כאשר יבוא כל העולם על תיקונו, יהיה עם ישראל ממלכת הכוהנים של האנושות כולה.
תמיד יהיה הוא החוליה המקשרת בין השמים ובין הארץ, בין ריבונו של עולם לבין האדם אשר על פני האדמה. "ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
מורשה קהילת יעקב
"תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". מילים רבות יש בלשון העברית לתיאור של קניין. המילה "מורשה" - היא נדירה מאד. רק פעמיים היא מופיעה בתורה. ועל כן יש לעמוד על המשמעות המיוחדת שלה. יש הבדל בין ירושה לבין כל קניין אחר. כל קניין הוא תוצאה של רצון. הנותן רוצה לתת, והמקבל רוצה לקבל. אם אחד התנאים חסר - אין קניין כלל ועיקר. הירושה - יוצאת מכלל זה. המוריש - אין בכוחו להימנע מלהוריש לאחר שירד לקבר. היורש - אף אם יצעק וימחה בכל כוחו - אינו יכול להימנע מלירש. אין זה קניין מלאכותי. זהו קניין טבעי, שאינו תלוי בבחירה של בן אדם.
זהו היחס שבין עם ישראל לבין התורה. זהו קשר טבעי שאינו תלוי בבחירתנו וברצוננו, מאז שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית במעמד הר-סיני, ומאז הכריזו אבותינו "נעשה ונשמע".
אך נראה שהתורה איננה סתם ירושה. "מורשה" היא נקראת. הירושה נקראת על שמו של היורש; המורשה - על שמו של המוריש. הקב"ה בעצמו נותן לנו את התורה מחדש מידי יום ביומו. על כן מברכים אנו בכל יום "נותן התורה" בלשון הווה, כי בכל יום הקב"ה חוזר ו"מלמד תורה לעמו ישראל".
לאור זאת, נוכל להבין ביתר עומק גם את הפעם השנייה שבה מופיעה מילה זו בתורה. ולא במקרה היא אמורה ביחס לארץ ישראל: "ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'"! כי גם ארץ ישראל קשורה אלינו בקשר טבעי אלוקי ולא בקשר מלאכותי ואנושי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
