ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מי שזכה לשהות במחיצתו של מורנו ורבנו הרב משה צבי נֵרִי'ה זצ"ל הכ"מ, יודע לספר על הקשר החם שהיה לו לרבנו עם עולמה של חסידות חב"ד. אותם לא מעטים ולא רבים, שאכן זכו לכך, נפעמו ביום פטירתו מהעיתוי המיוחד בו נתבקש לישיבה של מעלה.
חג הגאולה, יום בשורה הוא אצל חסידות חב"ד, החַל ביום י"ט בכסלו, תופס מקום מרכזי בעבודת ד' של חסידי חב"ד לדורותיה. ביום זה, לפני מאתיים שנה בדיוק, נגאל האדמו"ר הזקן "בעל התניא", מן הכלא הרוסי, לאחר תקופה ממושכת, נ"ג יום, במאסר קשה, שנגזר עליו בשל עלילות שווא שטפלו עליו, ועמו נגאלה גם תורת תנועת החסידות. (אדמו"ר מוהרש"ב ז"ל מכנה את י"ט בכסלו "ראש השנה לחסידות".) מאז ועד ימינו רגילים חסידי חב"ד בהתוועדויות ובשירת קודש והודיה להשם ית', ומציינים את הקדושה המתגלה ביום זה.
מרן הראי"ה קוק וחב"ד
רבנו כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ"ל, לחסידות חב"ד. ובספר שיחות הראי"ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא "בעולמה של חב"ד".
אִמו של מרן הראי"ה, פערל-ז'אלאטה - מספר הרב נֵרִי'ה - היתה בִּתו של ר רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר ר' מנחם-מענדל בעל ה"צמח-צדק". ר' רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה"שטיבעל" החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ"ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. ר' רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער זצ"ל "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ"ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה
תולדותיו של רבו מרן הראי"ה זצ"ל רצופים קשר הדוק עם חסידות חב"ד, והרב נֵרִי'ה ינק את משנת חב"ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב זצ"ל. את אותו הפרק מסכם הרב נֵרִי'ה במילים שרק מעֵטו שלו יכולות לנבוע: "הסעודה השלישית רווּיית מנגינות-חב"ד, בה השמיע ה'משפיע' רבי יחזקאל יאנובר ז"ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות, מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות, זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז"ל על יד השולחן הטהור, ושר 'בני היכלא' בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'' נ"ע. אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה".
אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נֵרִי'ה זצ"ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה.
"אי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך"
בשיחה לי"ט כסלו ה'תשכ"ג, בדיוק לפני ל"ו שנים, מספר האדמו"ר מליובביץ' האחרון, ר' מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בשם חמיו ר' יוסף יצחק, על האדמו"ר הזקן בעל התניא, ובנו האדמו"ר האמצעי ר' דובער (ליקוטי-שיחות ח"ג, עמודים 55-56):
"היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן - התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם, בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל הילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו, עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן, אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו. אחר-כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך. כ"ק מורי-חותני אדמו"ר הסביר זאת, שכל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות."
שיחה זו של האדמו"ר מליובביץ', פגשתי לראשונה, כשובי למקומי, לאחר ההלוויה של רבנו זצוק"ל. תחת ההשראה של י"ט בכסלו, חיפשתי איזו שיחה של הרבי לי"ט כסלו, שאוכל למצוא בה איזה דברים שאוכל להתבשם בהם ביום זה, שהיה כה עצוב לכולנו. ובראותי את הדברים הללו התרגשתי התרגשות גדולה, ואמרתי, כי אין משל טוב יותר מאשר זה, לדרכו של רבנו זצ"ל. כיון שהאדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" לא העיר לבנו על אודות הילד הבוכה כפרט, אלא כמשל לכלל ישראל.
והנה כך היתה דרכו של רבנו זצ"ל. הרי כשהגיע הבחור משה צבי מנקין לפרקו, כבוגר ישיבת "מרכז הרב", פתוחות היו לפניו כל דרכי ההוראה והלימוד. "נתוני הפתיחה" והכישורים שלו, והסיפורים שיודעים לספר היום על ילדותו, מבטיחים ותואמים להפליא לביוגרפיה של הגדולים שבין גדולי הדורות. להיכן שהיה רוצה, היה הרב נֵרִי'ה מתקבל. היינו שומעים עליו היום כעל אחד מגדולי התורה של הציבור החרדי, ואם יורשה אף להרחיק עוד, ולומר, על-פי הכרות עמוקה עם רבנו, שגם היה הופך - לפי כישוריו ואופיו המיוחד - לפוסק הדור.
אולם הוא ראה בבכי הדור, הוא השקיף על פני האודים המוצלים מאש, שהנה זה מתרפקים על שערי ארץ-ישראל, ומבקשים מקלט ומקום להתחיל חיים חדשים בארץ-ישראל. הוא ראה את הצורך להקים דור חדש מתוך הכוחות הצעירים הללו, שהיו מלאי שאיפות ליישוב הארץ ובנינה. אמנם ידע הרב נֵרִי'ה, לפי אשר למד אצל רבו, מרן הרב זצ"ל, כי הלאומיות מבלי מקורהּ, מבלי יסודהּ, קרי: התורה - לימודה והליכותיה, לא תחזיק מעמד, ועוד - תתפורר ותיהפך היא עד מהרה לרועץ. הוא שתלמיד-חכם היה, ירד אל הנוער הצעיר, הלהיב אותו בשירת קודש והרים את גאוותו, באותם ימים שלנער ציוני, לא היתה גאווה גדולה בלב - בלשון המעטה - בשל היותו ירא-שמים ושומר מצוות. הוא ויבלחטו"א מו"ר הרב אברהם צוקרמן, בעזרת מעטים כמותם, הקימו מתוך תנועת "בני-עקיבא" את ישיבות "בני-עקיבא" בעת ששני מושגים אלו - "ישיבה" ו"בני-עקיבא" היו תרתי דסתרי. רק מתוך כך ביסס את לימודו הפרטי שלו, עד שהיה גדול הוראה בהלכות ציבור, בד בבד עם היותו גדול תורה בכל מרחביה.
ה"בעל-שם-טוב": על מצות אהבת ישראל צריכים מסירות-נפש!
בספר "חג הגאולה - י"ט כסלו", הוצאת חב"ד, ה'תשכ"ב, מסופר אודות חגיגת י"ט בכסלו הראשונה, איך שהאדמו"ר הזקן חגג את סעודת ההודאה הראשונה של י"ט בכסלו בשנת ה'תקס"ב: בשמיני עצרת ובשמחת-תורה היה הרבי בחדוה גדולה. בשיחותיו הקצרות שאמרן לפני בניו ויחידי סגולה, אמר: לרגל טעמים רוחניים מסוימים לא קבלתי הצעת החסידים לקבוע את יום הגאולה י"ט כסלו ליום משתה ושמחה ברבים. (הוא בעצמו לא עשה עדיין סעודת הודאה שעל פי דיני התורה צריכים לעשותה, כי סעודת מצוה היא). המצוה של סעודה זו היא אהבת ישראל, ועל מצות אהבת ישראל הרי אמר ה"בעל-שם-טוב" - צריכים מסירות נפש!
אהבת ישראל של הרב נריה פרצה כל גבולות. הוא אהב את ישראל במובנים העמוקים ביותר של מושג זה. הכי שורשיים. את כל דרכו חישב רבנו לפי צרכי הדור והדורות, ולא לפי כישוריו וההזדמנויות שניתנו לו שבהן היה בודאי כדי לפתותו למצותן להתגדלות עצמית גרידא. את כל יישותו הקדיש לדור שכה אהב, רומם אותו משפלות השפעות הגלות שזה עתה ממנה קם והתנער לתחיה רוחנית שעליה נשענת הגאולה דהאידנא.
לא יפלא אם-כן, שכאשר שאל האדמו"ר מליובביץ' זצ"ל את רבנו זצ"ל: "מה אפשר לעשות בכדי לשפר את המצב הדתי ב'בני-עקיבא'?" ענה הרב נֵרִי'ה: "להוסיף עוד ועוד ישיבות!" (השאלה והתשובה, במאמרו של הרב נֵרִי'ה זצ"ל "על סף שלושים - לכח", בתוך "ספר בני-עקיבא", ההנהלה הארצית של בני-עקיבא בישראל, תל-אביב ה'תשי"ח).
בעל התניא והגאון מווילנא
על הקפדתו של הרב נֵרִי'ה על כבוד תלמידי-חכמים כבר הארכנו במאמר קודם, שנתפרסם ב"הצֹפה" , ומתוך כך אנו נזכרים במה שהיה מורגל בפיו של רבנו זצ"ל, כאשר בהתרגשות מיוחדת היה מדבר על כך שהגר"ז מלאדי, האדמו"ר בעל התניא, והגר"א מוילנא, שדורות שלמים בישראל חלקו את מחלוקתם הגדולה לשם שמים על הדרך בעבודת ד', בדרך החסידות, או בדרך הפרושים. והנה בספר ההלכה בחלק אורח-חיים שבשולחן-ערוך, שהתקבל בישראל - אמר - הלא הוא ה"משנה-ברורה" לרבנו "החפץ-חיים", מתאגדים כוחות התורה בישראל, שכן ב"שער-הציון", המסמן את מראי-המקומות לדברי ה"משנה-ברורה", ניכרים שמותיהם של הגר"א ושל הגר"ז ברציפות, ולעיתים תכופות אף בהסכמה לאותה הלכה. זוכרני באיזה עונג אמר את הדברים, ובאיזו שמחה, תוך שהוא באופן סימולטני מצביע באצבעו על פני שולחן אקראי שנזדמן לנו בדרכנו, כאילו עלֵי-ספר, בשורות הקטנות של "שער הציון".
הגר"ז מלאדי והגאון מוילנא
הוא הדגיש בפני: הידעת שימים לא מועטים המתין הגר"ז לגר"א בווילנא על-מנת שיאות לקבל אותו לשיחה? ומה עשה הגאון? כשראה הגאון כי הגר"ז מתעקש להשאר בעיר, יצא הגר"א את וילנא ונטל את מקל הנדודים עד שישוב הגר"ז למקומו ולארצו, רק כדי שלא יתבזה כבודו של הגר"ז. מאידך, לקבלו לא רצה, כדי שלא יתפרש כאילו הגר"א מתפשר במחלוקתו עם החסידות. והנה עתה הם נפגשים ב"שער הציון"...
מחלק "שיחת השבוע"
חיבתו של הרב נֵרִי'ה לחסידות חב"ד, השתקפה אפילו דרך המחזה הנפלא של הרב נֵרִי'ה עובר בין התלמידים המתפללים בישיבה, בזמן ההפסקות שבין העולים בקריאת התורה ומחלק בכל טור או שניים של מושבי בית-המדרש, גליון של "שיחת השבוע", פעמים תוך שהוא מצביע על מאמר זה או אחר שכדאי לדעתו לעיין בו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
