פרשני:בבלי:עבודה זרה יח א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה יח א

חברותא[עריכה]

הגמרא מבארת למה נגזר עליו כן בדין שמים.
עליו לשריפה: על שהיה  הוגה את השם (שם השם) באותיותיו דורשו בארבעים ושתים אותיות, ועושה בו מה שהוא חפץ  1 . לכן נגזרה עליו שריפה בדין שמים.

 1.  כן פירש רש"י. והתוס' מפרשים בשם "רוב העולם" שהיה קורא בפירוש אותיות של שם המיוחד כאותיות של שאר התיבות. והתפארת ישראל (מסכת סנהדרין פרק חלק) מקשה לפי תוס', מה שייך לומר שעשה כן "להתלמד", הרי דבר ידוע הוא, אלא שיש איסור לאומרו.
ומקשינן: והיכי עביד הכי? כיצד עשה כן, והרי אסור לעשות כך?
והא תנן שנינו במשנתינו: אלו הם שאין להם חלק לעולם הבא: האומר "אין תורה מן השמים". וכן האומר "אין תחיית המתים מן התורה", כלומר, הוא מודה באמונת תחיית המתים, אלא שכופר בדרשות שדרשו חכמים והוכיחו על כך מן הכתובים.
אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו.
הרי שאסור לעשות כן!
ומתרצינן: להתלמד עבד. עשה כן במטרה של לימוד, ובאופן זה - מותר. ובכל זאת נענש, מפני שלפי גודל מדרגתו, נחשב לחטא שהיה לו לחוש לכבוד שמים  2 . והקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה.

 2.  כן כתב רש"י. וכתבו התוס' שכנראה לא גרס רש"י את קושית ותירוץ הגמרא לקמן: אלא מאי טעמא איענש? בפרהסיא הוה. לכן מבאר רש"י טעם אחר, שהיה לו לחוש לכבוד שמים.
כדתניא: הגמרא מביאה ברייתא שנאמר בה שבאופן זה מותר, והברייתא ההיא נשנתה לגבי הלאו של חוקות הגוים וכישוף.
נאמר בתורה (דברים יח) "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם". ודרשינן "לעשות"
- אבל אתה למד להבין ולהורות את בניכם להימנע מכך, או כדי לבדוק נביא שקר ומכשף.
וכמו כן סבר רבי חנינא בן תרדיון, שמותר להגות את השם כדי להבין ולהורות.
ומקשינן: אלא אם כן, שעשה בהיתר - מאי טעמא איענש? למה נענש?
ומתרצינן: משום הוגה את השם בפרהסיא הוה.
שנינו: ועל אשתו נגזר הגזירה מן השמים להריגה, משום דלא מיחתה ביה.  3 

 3.  כתב החתם סופר (דרשות חקת תקע"ח) וזה לשונו "קשה מאוד להסביר, שנתפסה האשה על שלא מיחתה בבעלה רבי חנינא בן תרדיון בהזכרת השם. וכי בידה למחות בבעלה?! וכי תחלוק עליו בהלכה אי מותר להתלמד בפרהסיא או לא?! וכי מחויב לשמוע אליה?! אבל נראה לומר, דקאי אדלקמן, שעל בתו נגזר להושיבה בקובה של זונות, על שפעם אחת שמעה הבת וכו', דהאב לא השגיח על זה, כי בגירסתיה טריד, אך האם היה בידה למחות בהבת ולא מיחתה, ועל כן נענשה".
מכאן אמרו חכמים: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו.
ונגזר על בתו לישב בקובה של זונות.
דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי. אמרו "כמה נאות פסיעותיה של ריבה נערה זו". וכששמעה שמשבחים אותה, מיד דקדקדה בפסיעותיה לפסוע פסיעות נאות. ואין זה מדרכי בנות ישראל, בנות מלכים, כמו שנאמר (תהלים מה) "כל כבודה בת מלך - פנימה"  4 .

 4.  כתב בהגהות יעב"ץ: העונש היה מדה כנגד מדה. ועוד כתב, עונש זה אינו מן המדה (כוונתו: שאף אם הקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, מכל מקום, למה נתנו לה עונש של עשיית עבירה?). ומבאר, שאין מכריחים שם את הזונות לעבור עבירה, אלא מניחין אותה חופשיה לבחירתה. וממילא, לא היה כאן "עונש", אלא "נסיון" אם תחזור בה ממעשיה. ואכן צדיקה זו עמדה יפה בנסיון, כמו שמבואר לקמן, וקידשה מעשיה ונשארה נקיה וטהורה, והיה שכרה כפול לעולם הבא.
והיינו וזה מתאים עם מה דאמר ריש לקיש: מאי פירוש דכתיב (תהלים מט) "עון עקבי יסובני". ודרשינן, עוונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה, דורך ברגליו, כגון דקדוק פסיעות של בת רבי חנינא בן תרדיון מסבבין לו ליום הדין. (פירוש אחר: דש בעקביו: אדם דורסן ברגליו, כלומר, שאינן חשובין בעיניו לעבירה).
וממשיכה הגמרא לספר: בשעה שיצאו שלשתן זה לשריפה וזו להריגה וזו לקובה של זונות, הצדיקו עליהם את הדין, לקבל עליהם גזירת שמים באהבה וברצון. הוא רבי חנינא בן תרדיון אמר מקרא זה (דברים לב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". ואשתו אמרה סיום הפסוק "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". בתו אמרה (ירמיה לב) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", והתכוונה לומר "על כל דרכי", על דקדוק פסיעותיה.  5 

 5.  רש"י מבאר שפסוק זה שייך לצידוק הדין על דקדוק פסיעותיה. וכתב בתוס' רבינו אלחנן: ובשאר מקראות נמי יכולים למצוא טעם דשייכי לצידוק הדין שלהם. ועיין מהרש"א ועיון יעקב.
כששמע רבי סיפור זה, אמר רבי: כמה גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין - בשעת צדוק הדין!
והגמרא ממשיכה לספר על שריפת רבי חנינא בן תרדיון.
תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קסמא - הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו.
אמר לו רבי יוסי בן קסמא: חנינא אחי! אי אתה יודע שאומה זו הרומאים מן השמים המליכוה? וההוכחה על כך היא: שהרי החריבה את ביתו של הקב"ה, ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו, ואיבדה את טוביו - ועדיין היא קיימת -
ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה נגד גזירת המלכות, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בחיקך?!
אמר לו רבי חנינא: מן השמים ירחמו! אמר לו רבי יוסי בן קיסמא: אני אומר לך דברים של טעם שאומה זו מן השמים המליכוה - ואתה אומר לי: מן השמים ירחמו?! תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!
אמר לו רבי חנינא רבי! מה אני לחיי העולם הבא?  6 

 6.  ומבאר המהרש"א: הסתפק בעצמו, אם לא איבד את חלקו לעולם הבא, מפני שאמרו לעיל: כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. וענה לו רבי יוסי, האם בנוסף לכך יש לך מעשים טובים? וכשענה לו: מעות של פורים נתחלפו לי וחילקתים לעניים, אמר: מחלקך יהי חלקי - דאין מעשה גדול מזה.
אמר לו רבי יוסי בן קיסמא: כלום מעשה בא לידך? כלומר, ברצוני לשמוע איך היית נוהג.
אמר לו רבי חנינא בן תרדיון: מעות של פורים שהנחתים לצורך סעודת פורים נתחלפו לי במעות של צדקה - וחילקתים לעניים בחושבי שהם מעות של צדקה, ולא נפרעתי לעצמי ממעות של צדקה.
אמר לו רבי יוסי בן קיסמא: אם כן! הואיל ואתה ויתרת על ממונך, מעשה גדול הוא - הלואי שמחלקך לעולם הבא יהי חלקי עמך, ומגורלך יהי גורלי! ובודאי שאתה מזומן לעולם הבא.
אמרו סיפרו חכמים: לא היו לא עברו אפילו ימים מועטים - עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא. והלכו כל גדולי רומי לקברו, והספידוהו הספד גדול.
ובחזרתן של הרומאים מן ההספד, מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו.
הביאוהו אליהם, וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בחבילי זמורות של גפנים, והציתו בהן בזמורות את האור אש. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה!
אמרה לו בתו אבא! אראך בכך? כלומר, זו היא שכרה של תורה?!
אמר לה רבי חנינא בן תרדיון: אילמלי אני נשרפתי לבדי - היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה - הוא יבקש עלבוני!
אמרו לו תלמידיו רבי! מה אתה רואה?  7 

 7.  כתבו התוס': היה נראה בעיני התלמידים שיש לו לראות דבר מיוחד או מלאכים או משהו אחר. ועוד כתבו: שמעו קול האותיות הפורחות, ולא ידעו מהו, לכן שאלוהו.
אמר להן רבי חנינא: גוילין נשרפין ואותיות פורחות!
אמרו לו תלמידיו: אף אתה פתח פיך, ותכנס בך האש. כדי שימות מהר, ולא יתיסר ביסורים.
אמר להן רבי חנינא: מוטב שיטלנה את נשמתי - מי שנתנה, הקב"ה שנתן לי אותה, ואל יחבל הוא (אני) בעצמו! אמר לו קלצטונירי, הממונה מטעם הרומאים לשורפו: רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך - האם אתה מביאני לחיי עולם הבא?
אמר לו רבי חנינא לממונה: הן!
אמר לו הממונה: השבע לי!
נשבע לו.
מיד הרבה בשלהבת. ונטל ספוגין של צמר מעל לבו. ויצאה נשמתו במהרה.
אף הוא הממונה, קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא!
כששמע רבי סיפור זה - בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת כגון הממונה. ויש קונה עולמו בכמה שנים!
והגמרא ממשיכה לספר מה אירע לבתו של רבי חנינא בן תרדיון.
ברוריא, דביתהו אשתו דרבי מאיר, ברתיה בתו דרבי חנינא בן תרדיון הואי, היתה.
אמרה לו ברוריה לרבי מאיר: זילא בי מלתא, זול הוא הדבר, כלומר, פחיתות כבוד היא לי, דיתבא אחתאה, שאחותי יושבת בקובה של זונות, וצריכים אנו לטכס עצה כיצד להוציאה משם.
שקל, לקח עמו רבי מאיר תרקבא דדינרי, שלשה קבים של דינרים, ואזל והלך לשם.
אמר חשב לעצמו: אי לא איתעביד בה איסורא, אם לא נעשה בה עד עתה מעשה איסור של זנות, מיתעביד ניסא, יקרה נס ואוכל להצילה. אבל אי כבר עבדא איסורא - לא איתעביד לה ניסא.
אזל, הלך רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא, התקין עצמו שיהיה נראה כפרש, ובא אל המקום שהיתה יושבת בה.
אמר לה רבי מאיר: השמיעני לי, לזנות.
אמרה ליה בתו של רבי חנינא בן תרדיון: דשתנא אנא! דרך נשים לי.
אמר לה: מתרחנא מתרח! אמתין לך עד שיפסק.
אמרה לו: נפישין טובא, (ואיכא טובא הכא). יש כאן הרבה זונות דשפירין מינאי  8  יפות ממני, ולא כדאי לך להמתין.

 8.  יש כאן כמה גירסאות. ולפי פירוש רבינו חננאל אמרה לו: נפישין טובא הדם מרובה מאד, ואין כדאי לך להמתין. ואיכא טובא דשפירין מינאי יש כאן נשים יפות ממני.
אמר רבי מאיר לעצמו: שמע מינה: לא עבדה איסורא!
כל דאתי, כל הבא אליה, אמרה ליה הכי. אמרה לו דברים אלו.
אזל הלך רבי מאיר לגבי שומר דידה, ששמר עליה.
אמר ליה לשומר: הבה ניהלה, הבא אותה אלי.
אמר ליה השומר: מיסתפינא ממלכותא, אני מפחד מהמלכות!
אמר ליה רבי מאיר: שקול קח תרקבא דדינרא, פלגא חציים פלח שחד את השלטון בכל עת שיעליל עליך,  9  ופלגא להוי לך, חצי השני יישאר אצלך.

 9.  כן פירש רש"י. והתוס' מפרשים, שהשומר נתן מס לפי הגולגולת, לכן שאל מה יעשה אם יחסר אחת מן המנין.
אמר ליה השומר: וכי שלמי, כשייגמרו הדינרין, מאי איעביד, ממה אשחד את השלטון?
אמר ליה רבי מאיר: כשתקלע למצב זה, אימא אמור: אלהא דמאיר, ענני! ומתצלת, ותנצל.  10 

 10.  ומבאר המהרש"א: אלהי המאיר לארץ ולדרים עליה. או אלהי המאיר בחשכת יון הוא יענני בגלות רומי. והכריח לבאר כן, משום דאין הקב"ה מייחד שמו על החיים.


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת עבודה זרה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב |