^ 1 פסחים קט ע"א.
^ 2 'שולחן ערוך', 'אורח חיים', תקכ"ט, א.
^ 3 פסחים קיז ע"ב, רש"י ד"ה בין ג' לד' לא ישתה.
^ 4 מגילה ז ע"ב, 'שולחן ערוך', 'אורח חיים', תרצ"ה, ב.
^ 5 תענית כט ע"א.
^ 6 תענית פ"ד מ"ו.
^ 7 תהלים ע"ט, א.
^ 8 איכה רבה ד, יא.
^ 9 מגילה י ע"ב.
^ 10 הם אלו שכתבו את מגילת אסתר (בבא בתרא טו ע"א).
^ 11 אסתר א', א.
^ 12 שם י', א.
^ 13 מגילה יד ע"א.
^ 14 תהלים קי"ג, א.
^ 15 אני למד מכך, שכאשר מגיעים לעצמאות מדינית - צריך לאמר את ההלל, אך אין זה הנושא כאן.
^ 16 שלא כדעת רבינו מנחם המאירי, שכתב שמי שאין לו מגילה בפורים יאמר הלל, אבל נראה שכן היא דעת הרמב"ם שהביא את הטעם של "קרייתא זו הלילא" (הלכות מגילה, פ"ג ה"ו) ולא חידש את חידושו של המאירי (בחידושיו על אתר, ד"ה דבר ידוע).
^ 17 הובא אצל כהנא, 'הספרים החיצונים', מהדורה א', ח"ב, עמ' שנד-שעו.
^ 18 אסתר ט', כח.
^ 19 'ביאור כללי על נס פורים', מופיע בסוף 'העמק דבר' לספר שמות.
^ 20 מגילה יג ע"א.
^ 21 עיין ברכות יא ע"ב; 'יעקב - ישראל' לעומת 'שיעבוד - גאולה'.
^ 22 יומא עה ע"א.
^ 23 אגב - זה בדיוק מה שרצו עובדי עבודה זרה של בעל פעור לומר. הם אמרו: הכל קדוש! ובכדי להוכיח זאת - הם עבדו את האלוהים על ידי מעשים שפלים ביותר. על פי דברינו מובנת העובדה שעם ישראל כל כך נמשך באותו הזמן אחר עבודה זרה זו, משום, שבאופן גרעיני מבעד לטומאתה האיומה, העבודה זרה התאימה לאיזו ידיעה פנימית שלנו, שאיננו רשאים לאומרה בפה מלא במשך כל השנה.
ה'חסידים' אמנם אומרים זאת כל השנה, על פי מה שגילה הבעל שם טוב לכל ישראל: "לית אתר פנוי מיניה" (על פי במדבר רבה יב, ד; שמות רבה ב, ט; שיר השירים רבה ג, טו) - הכל מלא אלוהות. אמרו להם ה'מתנגדים': היזהרו! אל תגידו זאת בקול רם! מספרים שפעם נשאלו החסידים מדוע הם שותים יי"ש אחרי התפילה. ענו החסידים: על ידי התפילה אנחנו משיגים השגות כל כך עליונות שאנחנו מבינים ש'הכל נהיה בדברו'. שאלו אותם: נו, אז למה שלא תשתו מים? ענו החסידים: ומי שמגיע למדרגה כזו - לא מגיע לו מעט יי"ש?! ...
^ 24 דברים ו', ד.
^ 25 'נפש החיים' שער ג' פ"ח.
^ 26 מגילה ז ע"ב.
^ 27 ברכות פ"ה ה"ב.
^ 28 בראשית י"ט, לג.
^ 29 שמות ל"ד, כט.
^ 30 עמ' מט.
^ 31 מגילה ז ע"ב.
^ 32 עמ' יח-יט.
^ 33 עבודה זרה יח ע"א.
^ 34 ח"א, עמ' תלט.
^ 35 יבמות כ ע"א.
^ 36 אבות פ"ג מי"ג.
^ 37 כלומר, מי שמאמין בייחוד האל, זאת אומרת שהאל מצוי בכל, אין לו מה לפחד מאומות העולם, משום שכוחותיהם של אומות העולם נכנעים אז, תחת ייחוד ה'.
^ 38 שבת פח ע"א.
^ 39 שם.
^ 40 נאמר שם: "כל השיכור - כעובד עבודה זרה".
^ 41 עירובין סד ע"א.
^ 42 על זה הוא אומר שצריך עיון, אם מצב כזה הוא עדיין בגדרי המצווה.
^ 43 אסתר י', ג. הפניה סתמית לפסוקים מכאן ואילך מכוונת למגילת אסתר.
^ 44 ד', יד.
^ 45 שם טז.
^ 46 ה', א.
^ 47 בראשית רבה נו, א.
^ 48 מגילה י ע"ב.
^ 49 'אור חדש' עמ' סה.
^ 50 ירמיה מ"ט, לח.
^ 51 דניאל ח', ב.
^ 52 על פי מגילה טו ע"ב.
^ 53 'נר מצוה' עמ' יח.
^ 54 'נצח ישראל' פכ"א.
^ 55 'ילקוט שמעוני' על בראשית א, ב, ד"ה ריש לקיש פתר קריא במלכויות.
^ 56 איכה א', ח ו-י.
^ 57 שבועות פ"ב, משניות ג-ד, מסמיכות העניינים של ביאת המקדש ונידה.
^ 58 'מדרש זרובבל', 'אוצר המדרשים', אייזנשטיין עמ' 158-161.
^ 59 שמות ג', ג.
^ 60 'העמק דבר' על אתר.
^ 61 שמות ג', ב.
^ 62 על פי מדרש הגדול 'וישלח', לב, ג.
^ 63 בבא בתרא טו ע"ב.
^ 64 ד', יד.
^ 65 אמנם ראב"ע בהקדמתו למגילת אסתר אומר שההוכחה ש'מקום' אינו שמו של הקב"ה זהו הפסוק הזה, שהרי כתוב 'ממקום אחר'. אבל יש עליו קושיה שנאמר בספר תהלים: "ה' מעון אתה היית לנו" (צ', א) וכן "מענה אלהי קדם" (דברים ל"ג, כז). מעון זהו 'מקום' בלשון התנ"ך.
^ 66 לפי זה אין זו ישות העומדת כנגד האלוהות כדמות 'השטן' הנוצרי, חס ושלום, אלא הנהגה אלוהית מסתתרת, מקבילה להנהגה הגלויה.
^ 67 ד', טז.
^ 68 דברים כ"ה, יז.
^ 69 עמ' 611-612.
^ 70 ד', טז.