שלושת הקניינים בארץ ישראל | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
חיי שרה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
התבוננות אמונית
שיעורים נוספים

13789

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' בן ציון בן זהבה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

"ויהיו חיי שרה", ומה מסופר בפרשה על חיי שרה? לכאורה לא כלום, מסופר בה על מיתתה וקבורתה, ומשא ומתן ארוך ומיגע שהיה לאברהם עם בני חת ועפרון החתי על קניתה של מערת המכפלה לצורך קבורתה של שרה. ואם כן מדוע נקראת הפרשה "חיי שרה"? אלא שהשם הזה בא ללמדנו שצדיקים אף במיתתם קרואים חיים. וכך אנו מוצאים גם שפרשת "ויחי יעקב" אינה עוסקת בחיי יעקב אלא בצוואתו לפני מותו, ובפטירתו והבאתו לקבורה במערת המכפלה, וגם כאן עלינו לומר שבאה ללמד שצדיקים אף במיתתם קרואים חיים.

ונראה שיש לרעיון הנ"ל, שצדיקים במתתן קרואים "חיים", עומק נוסף אותו אפשר ללמוד אותו מפרשתנו. המפרשים (ראב"ע, רמב"ן, מלבי"ם) עמדו על השאלה למה האריכה התורה בכל הספור הזה? " מה יושיענו ספור זה לתורה ולתעודה? " (לשון מלבי"ם).

חז"ל התיחסו לשאלה זו, ולמדו מכאן כמה חשוב היה מקחו של צדיק בארץ ישראל, וכך אמרו במדרש (בראשית רבה, נח, יב):

"אמר רבי אליעזר: כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדברות".

היינו, הדיו שנשפך והקולמוסים המשתברין לכתוב "בני חת" - אלו אותם אנשי כנען, שמתגלים כאן בתכונתם כרעי עין, 1 - שאברהם מתעסק עמם, כל זה כדאי הוא לברר את צדקת הקניין של אבותינו בארץ ישראל, וכיון שקבורתה של שרה הפכה למקור לאחיזתינו בארץ ישראל, נמצא שלא מתה אלא ממשיכה להשפיע עלינו גם לאחר מותה, והיא חיה בתוכנו אף יותר מבחייה.

קניין בארץ ישראל שווה לתורה
למדנו שקניין אברהם שקול כתורה, וכך מצאנו בעליית עזרא לארץ ישראל, שהכתוב השווה זאת למתן תורה, וכן אמרו בגמרא (סנהדרין כא):

"תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלוקים, בעזרא הוא אומר (עזרא ז') הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר (דברים ד') ואתי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, בעזרא הוא אומר (עזרא ז') כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת ה' (אלהיו) ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט. ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב".

ואכן עזרא גילה "פנים חדשות בתורה" את "משנה התורה הזאת" - "כתב העשוי להשתנות" בימי עזרא, וחשוב כקבלת התורה, וזכה לכל זה בגלל עלייתו ארצה.
וכן מצאנו שחז"ל הקישו את כבושה של חברון בזמן כלב ויהושע לגלוי של חידושי תורה נשגבים. וכך מובא בגמרא (תמורה טז):

"במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - (יהושע ט"ו) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה]. ולמה נקרא שמה עכסה - שכל הרואה אותה כועס על אשתו. (יהושע ט"ו) ויהי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור, מאי ותצנח? אמר רבא אמר רב יצחק, אמרה לו: מה חמור זה, כיון שאין לו מאכל באבוסו - מיד צועק; כך אשה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה - מיד צועקת. (יהושע ט"ו) ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני - בית שמנוגב מכל טובה. ונתתה לי גולות מים - אדם שאין בו אלא תורה בלבד. (יהושע ט"ו) ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות, אמר לה: מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות".

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ולכן נראה לחבר את הדרש הזה לפשט הכתוב, ועלינו לומר שכדי להשיג את כבושה של חברון עלינו להתחבר לתורתה של חברון למעינותיה הפנימיים והחיצוניים, גולות עילית וגולות תחתית. יש להניח שאותן הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזירם עתניאל בן קנז בפלפולו היו קשורים לכבושה של חברון, בהגיעם אל חברון נזכרו בקושי שהיה להם להיכנס אליה בימי המרגלים, אמנם במשך מ' שנה שהיו במדבר ולמדו תורה מפי משה, למדו ממנו אמונה כיצד להתגבר על אותה "קליפה" של יראה חיצונית מפני בני הענק של חברון, ולהתקשר באמונה להבטחה של האבות ישני חברון, אולם בימי אבלו של משה נשתכחו אותן הלכות עד שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וכך נכבשה קרית ספר היא חברון. ללמדך שארץ ישראל נקנית ע"י למודה של תורת ארץ ישראל.

שלושת מקומות שקנינו בארץ ואין אומות העולם יכולים לערער עליהם
חז"ל החשיבו את הקניין של מערת המכפלה כסמל לראשית התנחלותנו בארץ ישראל, וכוחו של קניין שאי אפשר לערער על כך, כדברי המדרש (בבראשית רבה, עט, ז):

"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו... במאה קשיטה, אמר רב יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף, מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון, בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א, כא) ויתן דוד לארנן במקום..., וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם".

רבנו בחיי בפרשתנו מדייק, שגם בפר' קניית גורן ארונה היבוסי למקום המקדש מוזכר עשר פעמים השם ארונה, וזה מתאים למדרש בפרשתנו שחשוב הקניין הזה כעשרת הדברות כנ"ל.
אולם העובדה היא שדוקא שלושת המקומות הללו שאומות העולם אינם יכולים לערער עליהם, עליהם אומות העולם נלחמים ואינם מוכנים לוותר. וזה מלמד על כך שגם הם יודעים שמאותם מקומות נמשך הקשר שלנו לכל ארץ ישראל, ואם הם מפסידים בויכוח אתנו על זכותם בג' מקומות אלו הם הפסידו את ארץ ישראל כולה, ולכן הם נלחמים על מקומות אלו דוקא.

באור הדבר: והנה החתם סופר אומר ששלושת הקנינים הללו הם כנגד ג' עמודים שהעולם עומד עליהם, תורה, עבודה, גמילות חסדים. חברון - כנגד החסד, שכן אברהם שקנה את מערת המכפלה היה עמוד החסד, חברון לשון חבר- טוב, וזה כנוי לאברהם אבינו עליו השלום. הר המוריה - כנגד העבודה, שכן יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח כקרבן בהר המוריה היה עמוד העבודה. ושכם- כנגד בתורה, שכן יעקב אבינו שקנה את שכם היה עמוד התורה, איש תם יושב אהלים, שלמד תורה בבית שם ועבר. ובשכם כרת יהושע את הברית עם ישראל בכניסתם לארץ, ונשבעו לה' מול הר גריזים והר עיבל, והרי זה כקבלת תורה מחדש.

ונראה לומר בדרך אחרת, ששלושת הקנינים בארץ ישראל הם כנגד שלושת הפעמים שנכנסו לארץ וקדשוה, בקדושה ראשונה שנייה ושלישית. קדושה ראשונה שקדשה יהושע היא בסימן של זכות אבות הקבורים במערת המכפלה אשר בחברון. כל חלוקת הארץ הייתה לפי מה שהייתה מוחזקת להם מאבותיהם יוצאי מצרים למטות לבית אבותם. ולכן גם המקום שאליו שאפו המרגלים להגיע היה חברון, אלא שהם לא נכנסו אליה מפחד יושביה, מלבד כלב בן יפונה אשר רוח אחרת הייתה עמו, "ויבא עד חברון" להתפלל על ירושת הארץ בזכות אבות, וכל זה כנגד האב הראשון שנצטווה "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך".

קדושה שנייה שקדשה עזרא הסופר הייתה בסימן של קדושת המקדש, וכל פועלו היה לקבל רשות לבנות את הבית, ומתואר בספר עזרא ונחמיה כיצד בנו את ירושלים ביום ושמרו אותה בלילה מפני האויבים. עזרא היה כהן, ומכח זה עיניו ולבו היו שם בבית המקדש כל הימים. וכן חנוכת בית חשמונאי הכהנים הייתה בבית שני, ואם כן המקדש סימל את אחיזתם בארץ ישראל. וכל זה כנגד האב השני יצחק שהיה עמוד העבודה כנ"ל.

ולפי זה קדושה שלישית תהיה בסימן של שכם קנינו של יעקב, האב השלישי בחיר האבות, שהגיע לשכם לאחר פרידה מעשיו אחיו "עד אשר אבא אל אדוני שעירה", ואמרו חז"ל שזה יתקיים לעתיד לבא כאשר "עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה", כלומר לאחר גלות אדום, שהיא הגלות האחרונה "ויבא יעקב שלם עיר שכם". שם קבור יוסף שהוא שטנו של עשו, משיח בן יוסף שיתגלה במהרה, שיביא לקבוץ הגלויות, וכאמו רחל שבזכותה "ושבו בנים לגבולם".

אמרו חז"ל- בשכם מכרו את יוסף, ולשכם החזירוהו לקבורה, היינו שהתיקון של חטא שנאת האחים בא לפתרונו בשכם. והרי הגלות האחרונה היא בגלל שנאת חינם (כמבואר במסכת יומא) ולכן התיקון והגאולה תתחיל משם.

מדוע אין אומות העולם יכולים לערער על שלושת המקומות שקנו אבותינו בכסף?
יש לעיין מדוע הקניין שעשו אבותינו בג' המקומות הנ"ל גורם שאומות העולם אינם יכולים להונות את ישראל בהם, לכאורה הדבר מבוסס על הטענה שאומות העולם באים אלינו "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעת גויים", ואינם מכירים בכבוש מלחמה שלנו, אבל שלושת המקומות הנ"ל שאבותינו קנו אותו בכסף מלא עליהם אינם יכולים לבא בטענת גזולים הם בידכם.

אולם כל הטענה הזאת של אומות העולם כנגדנו שגזלנו את ארץ ישראל היא תמוהה, וכי הם לא ידעו ולא הכירו בקניין כבוש מלחמה. לא כך עשו עמי כנען בני חם לבני שם, שארץ ישראל הייתה בחלקו של שם, ואף על פי כן, "והכנעני אז בארץ" הולך וכובש אותה משם, ועתה באנו וכבשנו אותה בחזרה מהם, ומה טענה יש להם כלפינו?

נראה טענתם היא על מה שאנו אומרים שיש לנו זיקה רוחנית לארץ ישראל, וזיקה כזאת לא יכולה להתבטל על ידי כבוש, וממילא הם מעוררים על הקשר הפנימי שיש לנו כלפי הארץ, שמא הוא קשר מקרי ולא מהותי. ועל זה באה התשובה ברש"י הראשון בתורה "משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", ואפשר לומר כוונת רש"י לא רק לספור "מעשה בראשית" שמראה לנו שהקב"ה ברא את העולם, אלא לכל המוצאות את אברהם וההבטחה שהבטיחו הקב"ה לתת לו את הארץ, והניסיונות שנתנסה בקניין מערת המכפלה ואח"כ קנית שכם, כל זה מראה על הקשר המהותי שלנו לארץ ישראל. וזה הופך את אחיזתנו בארץ ישראל כדבר שאי אפשר להפקיע מאתנו.

מה בין קדושה ראשונה לשנייה בארץ ישראל?
הלכה היא שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, וקדושה שנייה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. והרמב"ם באר את החלוק ביניהם בהלכות בית הבחירה, פרק ו, הלכה ט"ז. וזה לשונו:

"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".

נושאי הכלים של הרמב"ם עמלו לבאר את כוונתו, מה החסרון בזה שקדושה ראשונה מחמת הכבוש, הרי גם חזקה היתה עמו?
ונראה לבאר זאת כך: קדושת הארץ יונקת מן הזיקה שיש לישראל אליה. ולכן אם ישראל גלו ובטלה קדושת הארץ, היא פטורה מתרומות ומעשרות. והנה כאשר גלינו מארצנו בחורבן הבית הראשון, היה נראה שבטלה הזיקה שלנו אליה, הן מצדם של ישראל והן מצד אומות העולם.
מצד ישראל מצאנו (ילקוט שמעוני, יחזקאל, שנט) שאמרו לנביא יחזקאל לאחר שגלו מהארץ:

"אמרו לו בן אדם: כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להם יאכל, אמרו לו, אם חוזר ומוכרו לישראל לא יצא מרשותו? אמר להם: הן, אמרו לו: אף אנו יצאנו מרשותו נהיה כעובדי אלילים, אמר להם יחזקאל והעולה על רוחכם היו לא תהיה... חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה..., אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו".

היינו, שהיתה לישראל הוה אמינא שאחרי שגלו מארצם הפסידו את זכותם על הארץ, ולכן בטלה קדושתה, עד שחזרו אליה בזמן עזרא וחזרו וקדשוה שנית, בקדושה שאינה מתבטלת יותר, משום שבחזרתם לארץ הכריזו שגם אם גלו ממנה עתידים הם לחזור אליה ואין הם מסיחים את הדעת ממנה.

וכך חשבו אומות העולם לאחר שגלינו בגלות הראשונה, שאבדנו את הזיקה לארץ עולמית, ולכן מצאנו שמלכי בבל ופרס, בלשצר ואחשוורוש, חשבו את הקץ, והתאמצו להוכיח שלא נשוב עוד לארץ, והפגינו זאת באכילה ושתיה בכלי המקדש, אולם כאשר חזרו אל הארץ בעלית עזרא הוכיחו לעצמם ולעולם כולו שגם לאחר הגלות לא אבדה הזיקה שלהם לארצם, והיא תשאר לעולם ארץ ישראל גם אם יגלו ממנה, ולכן לאחר שחרב הבית השני וגלו מארצם נשארה הקדושה השנייה בעינה.

וכך אפשר להסביר את ההבדל בין חלקי הארץ שזכינו על ידי כבוש, לבין אותן ג' מקומות שרכשו אבותינו בכסף מלא. שכלפיהם הזיקה היא כל כך עמוקה שברור לנו ולאומות העולם שגם הגלות אינה מבטלת אותה זיקה, ומזה נובעת קדושת הארץ שאין לה ביטול.

שלושת הקדושות שקדשו את הארץ והקבלתם לשלושת המקומות שקנו בכסף מלא
נראה להקביל את שלושת הקדושות שקדשו את הארץ לשלושת המקומות שקנו אבותינו בארץ, שהם מסמלים את הקדושות הנ"ל:
א. קדושת חברון שבה מצוינים וטמונים האבות, מסמלת את קדושת ארץ ישראל שנובעת מן האבות. שכן הארץ היא נחלת אבותינו, ויש קדושה מיוחדת לארץ המובטחת לאבותינו, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, ממנה מביאים בכורים, והשכינה שורה בה יותר מעבר הירדן. וקדושה הראשונה שקדשה יהושע היתה בסימן של קדושת הארץ מחמת האבות. ועסק בחלוקת הארץ למשפחותם לבית אבותם, על פי הכלל שארץ ישראל מוחזקת היא להם מאבותיהם. ולכן מצאנו שהמרגלים באו עד חברון ושאפו להכנס לשם, אלא פחדו ולא נכנסו מלבד כלב בן יפונה שרצה להתפלל על קברי האבות, מפני שעלית יהושע היתה קשורה לסמל של חברון.

ב. קדושת ירושלים- שבה מצויה השכינה מקרינה מקדושתה לכל ארץ ישראל, שציון היא ירושלים, והיא גם כל ארץ ישראל. והמשנה אומרת: "עשר קדושות הן, שקדושה עשירית היא קודש הקודשים, ומשמע מן המשנה שכל עשר הקדושות מקדושות המקדש הן. ועזרא הסופר קדש את הארץ בקדושת המקדש, שכל פועלו מתרכז בירושלים ובבנית המקדש, וככהן ראה את המקדש כעיקר קדושת הארץ. וגם הנצחון של בית חשמונאי הכהנים בזמן בית שני היה במקדש.

ג. קדושת שכם- שהיא קבלת עול תורה שקבלו בשכם. מסמלת את קדושת הארץ מחמת התורה. הנה ברכת המזון עיקרה היא הודאה על הארץ (רש"י), (ולכן יש מאן דאמר שבלא זימון אין אומרים ברכה ראשונה של ברכת המזון, ואין זה מעכב את הברכה. שיש בה ברכת הארץ "על הארץ ועל המזון", וכן כל מי שלא הזכיר בה ברית ותורה לא יצא ידי חובתו. ופרש רש"י, מפני שבזכות הברית והתורה ירשו את הארץ(וזה כנגד קניין שכם), וכן יש ברכה על ירושלים והמקדש, ברכה שלשית שהיא מדאורייתא ומעכבת בברכת המזון (כנגד קניין ירושלים), וכן מזכירים בה "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו" (כנגד קניין חברון) לציין שקדושת הארץ יונקת מן האבות.

וכמו כן חובה להזכיר בה מלכות בית דוד, כי מלכות בית דוד מסמלת את הקשר בין עם ישראל לארצו, על ידי מלכות שמקיים בארץ, ומלכות דוד התחילה בחברון ונמשכה לירושלים לסמל את הקשר בין ישראל על ידי אבות האומה לשכינה שבארץ. ובשכם נתפלגה מלכות בית דוד, ולעתיד לבא משם יבוא התיקון לשלמת החבור בין ה' (במקדש) לבין ישראל (חברון) על ידי תורה (שכם).

^ 1 בר"ר פרשה נח "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, נבהל להון איש רע עין, זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק, ולא ידע כי חסר יבואנו, שחסרתו התורה וא"ו הדא הוא דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן, עפרן כתיב חסר וא"ו"

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

פסח שני
חודש אייר - אור חוזר של חודש ניסן
ר"ח אייר תש"ס
בראשית
לא טוב היות האדם לבדו וסוד זיווגו של אדם
חשוןן תשפ"ג
פסח שני
ירח זיו
ר"ח אייר תשס"ג
חיי שרה
עבד משכיל
כסלו תשפ"ג

חיי שרה

קרוב אליך
קרוב אליך – חיי שרה
עלון מספר 578
רבנים שונים | חשון תשפ"ו
חיי שרה
הפטרת חיי שרה - מלכים א'
הרב שמעון קליין | מוצ"ש חיי שרה ה'תשס"א
חיי שרה
ניחוש אסור ומותר
הרב דוד דב לבנון | סיוון תשס"ד
חיי שרה
המפגש המופלא בין יצחק לרבקה
מתוך התחקות אחר הבגד שעבר מדור לדור
הרב שמעון כהן | חשוון תשע"ה

חיי שרה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נח
רעיונות לפרשת נח
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו
נח
נח מקטני אמנה היה
אדם צריך להאמין בעצמו ובסובביו, בעמו ובאלקיו
הרב שמעון כהן | חשוון תשע"ו
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
דיני כשרות
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג יעקב אריאל
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב יהושע שפירא
הרב הלל גפן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרה"ג חיים שטיינר
הרב יוסף צבי רימון

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז