בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

"ושקץ יהיו לכם.."

מצות לא תעשה שלא לאכול דג טמא, שנאמר: "ושקץ יהיו לכם, מבשרם לא תאכלו" (ויקרא י"א).

undefined

הרב שמואל הולשטיין

סיוון תשס"ט
3 דק' קריאה
מצות לא תעשה שלא לאכול דג טמא, שנאמר: "ושקץ יהיו לכם, מבשרם לא תאכלו" (ויקרא י"א)


לא ביום אחד קרה המהפך. שני החברים שגדלו יחד, התחנכו בתלמוד תורה מובחר, סיימו את הש"ס בחברותא, והקימו יחד בתים של אברכים יראי שמים, הגיעו לכדי פריקת עול מוחלטת. הכל התחיל כשהחליטו להקים עסק משותף, עם הזמן ככל שמכרו את סחורתם לגויים בסביבה, החלו ללמוד ממעשיהם. בתחילה הקלו לעצמם בדברים קטנים ביותר, אולם ככל שעבר הזמן התקיים בהם מאמר חז"ל: "עברה גוררת עברה" - לאט לאט החלו להקל בתפילות, תפילין כבר לא הקפידו להניח בכל יום, והגיעו אפילו למצב בו החלו לחלל שבת. באחת הנסיעות, התרחקו מאוד מעיר מגוריהם, הם נמשכו כל כך במסחרם עד שהלכו והתרחקו עוד ועוד, תוך שהם שוכחים את נשותיהם ומשפחותיהם, שלא היה להן מושג להיכן נעלמו הבעלים והאבות. אך השניים, כל שעניין אותם בשלב זה היו תענוגות נוספות וכסף רב ככל שניתן להרוויח, עד ששכחו לחלוטין מכל יהדותם.
לילה אחד הגיעו בשעה מאוחרת לאיזו עיירה נידחת. הם חיפשו מקום להניח את ראשם, מקום בו יוכלו לבלות את הלילה במנוחה. לאחר שיטוטים ממושכים ראו כי על אחד הבתים כתוב בגדול אכסניה, הם דפקו בחזקה על הדלת עד שבעל הבית התעורר והכניסם פנימה. בעל הבית קיבלם בסבר פנים יפות, שהוכיחו כי שמח הוא על הפרנסה שהזדמנה לו באישון ליל. הוא הזמינם פנימה, הראה להם היכן להניח את חפציהם, ואמר כי הוא כבר מבשל להם ביצים אותם יגיש להם עם סלט ולחם טרי תוצרת ביתית. היהודים הגיבו בבוז על ההצעה - הם ביקשו כי יכין להם ארוחה משובחת עם בשר טוב, דגים משובחים, וכמובן יין איכותי, וכי אל לו לחשוש יכולים הם לשלם לו היטב עבור הארוחה שיכין להם. בעל הבית הגוי הרים גבה, ושאל - וכי אינכם יהודים, שאתם רוצים לאכול בשר ממטבחי?! היהודים הגיבו בכעס על כך שאין זה עניינו וכי ייגש כבר להכין את הארוחה הדשנה. הגוי הנהן בראשו יצא מן החדר בלי להוסיף אף מילה. לא עברו דקותיים, והגוי נכנס אל החדר בפנים מאיימות, כשבידו גרזן ענקית. השניים הביטו מבוהלים אחד על השני, כשאימה מכסה את ליבם. הגוי החל לצחוק - "חשבתם כי פה תקבלו דברים, פה אתם נותנים דברים - תיכף אני הורג את שניכם ולוקח את כל כספיכם". השניים החלו לבכות ולהתחנן על נפשם, אולם הגוי נראה היה כמי שאחזו טרוף, והשניים הבינו כי כלתה עליהם הרעה. רגע לפני שיצא מהחדר אמר להם הגוי כי אם הם מעוניינים, הוא מוכן לתת להם זמן קצר להתוודות בחדר הסמוך לפני שיהרוג אותם. כשנכסו לחדר פרצו השניים בבכי עמוק. אל מול עיניהם עברו כל מעשיהם בשנים האחרונות, זכרונות כואבים מבית המדרש, ומהמשפחות האהובות פצעו את ליבם. הם החלו באמירת הוידוי מילה במילה בכל הלב. קולו של בעל הבית המשחיז את הגרזן בחדר הסמוך הגביר את עוצמת תפילתם עד שעמדו כמעט להתעלף מרוב חרטה על מעשיהם הרעים.
לאחר שעה ארוכה הדלת נפתחה - לחדר נכנס הגוי ללא הגרזן כשחיוך רחב על פניו... השניים הביטו עליו נדהמים כשאינם מבינים את אשר קורה עימם. הגוי פתח ואמר כי יסביר להם הכל לאחר שייטלו ידיים ויאכלו את הארוחה הכשרה שהכין להם. משהתיישבו ברגליים רועדות, סיפר הגוי כי שנים רבות קודם לכן התארח בביתו רב זקן שנראה היה כמלאך. הגוי שהבין כי איש קדוש הוא טיפל בו במסירות, ודאג לו לכל מחסורו. שם, בביתו של הגוי, חלה הרב את מחלתו ממנה לא קם. קודם שנפטר קרא לבעל הבית, ואמר לו כי יום אחד יגיעו לביתו יהודים טועים שקצת 'שכחו' שהם יהודים, והוא מבקש ממנו כי ייקח על עצמו להזכיר להם לחזור לכור מחצבתם. באותו לילה נפטר הרב, סיפר הגוי, ואני סגרתי את החדר בו נפטר, וכשמגיע יהודי לביתי אני נותן לו להתפלל בחדר ההוא. כשראיתי אתכם הבנתי כי עליכם דיבר אותו רב קדוש ולכן נהגתי בכם כפי שנהגתי, ותחושתי כי שוב לא יעלה על ליבכם לאכול מאכלים שאינם כשרים ולעשות שוב עברות שכאלה.
השניים שהרגישו כי חיים חדשים ניתנו להם, בררו אצל בעל הבית היכן קבור אותו רב זקן. הם הלכו לעיר הסמוכה וכשהגיעו לקברו גילו כי היה זה רבי שניאור זלמן מלאדי - האדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. לאחר תפילה ממושכת ליד קברו, ידעו כי כעת חוזרים הם לביתם ולדרך אבותם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il