ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ננסה השבוע להבין מה מלמדנו פסוק מפורסם זה אודות נושא זה.
רש"י מסביר שההכרזה: "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ", באה לבטא את הרעיון, שהקשר בין עם ישראל והקב"ה איננו תלוי במעשים: "אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן". לפיו מה משמעותה של התרועה? "לשון חבה ורעות" - תרועה משורש רעות. גם הרועה הוא רע וחבר של צאנו.
רבנו בחיי - תלמיד הרמב"ן - מסביר גם הוא תרועה מלשון רעות, אלא שהוא תולה את הרישא בסיפא:
"אימתי ד' אלהיו עמו כשתרועת מלך בו", כשיש בהם דבקות עם המלך, והוא מלשון רעות".
לעומתם מסביר החזקוני:
"וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" במחנה ישראל, הה"ד "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".
התרועה לפי זה היא סמל של שלטון, מידת הדין, כח צבאי וכדו'. אם כך, תרועה משרש רעוע, שבור, כמו בפסוקים: "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (ישעיה כ"ד יט), "גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד" (שמשמעותו: הברית עם המצרים לא תעזור לכם, המצרים ישברו לכם את הראש).
לעומת רועה הצאן החביב והעדין, ה"רע", אנו מכירים גם את רועה הבקר ה- cow boy המפורסם. הטיפוס הקשוח שאיננו מהסס לשבור את עצמותיו של מי שעומד מולו.
רבי חיים בן עטר (שיום השנה לפטירתו חל בקרוב) טוען ששתי הבחינות מופיעות בפסוק. הצדיקים עובדים את הקב"ה מאהבה ועליהם נאמר "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ", לעומתם, פשוטי העם עובדים את הקב"ה מיראה ועליהם נאמר "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". ברור כי לפי ה"אור החיים" התרועה מבטאת את מידת הדין. לשיטתו קשה מדוע התורה משתמשת בשם אלקים כשמדובר על הצדיקים העובדים מאהבה? הוא מתרץ שצדיקים אלה, גם כשמידת הדין פוגעת בהם, עדיין ד' עמם. דוגמא קלסית לכך היא רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והיה מאריך באחד "פירוש מדבק נפשו בד' אלהיו בתכלית החיבה, הגם שתרועת מלך בו בשבט ברזל".
נסיים בדרשתו של סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי". הוא מפרש את כל הפסוק בענין אחד וז"ל הכתוב:
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".
אהבתו של הקב"ה לעמו מקלקלת את השורה ולכן כאשר עם ישראל חוטא ח"ו הוא לא מביט ב"אָוֶן" וב"עָמָל". לעומת זאת "מה שאין כן כשבאין זכיות שלהם למעלה, מחבר עצמו בהם, זהו "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ" , שמיד מחבר עצמו בישראל ובזכיות שלהם".
מה שמאפשר את החלוקה הזו הוא "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" "פירוש שזה בחינות תרועה, שנחלק לשנים, שלא להביט בעבירות ולחבר בזכיות ישראל". גם לפי רבי יצחק מברדיצ'ב התרועה היא מלשון שבירה וחלוקה, כדי לחלק בין החובות לזכויות ולסנגר על ישראל.
הבה נתרחק מדרכו של בלעם הקוסם, נלמד מגדולי ישראל,
החל ברש"י: המדבר על אהבה ללא תנאים וגבולות בין הקב"ה ועמו, בין השכינה לכנסת ישראל
וכלה בסנגורם של ישראל בדורות האחרונים: המלמד אותנו להביט אך ורק בטוב ולהתחבר אליו.

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

הלכות קבלת שבת מוקדמת

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

איך ללמוד גמרא?

אנחנו קודש למענך

איך עושים קידוש?

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

איך מותר להכין קפה בשבת?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















