בית המדרש

  • שונות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

להמשיך קדימה בימים קשים

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ו במר-חשוון ה'תשנ"ד
2 דק' קריאה
יש שואלים, מדוע "ערוץ 7" המשיך את תוכניותיו הרגילות, כולל זמר ושירה, גם ביום בו נודע על רציחת חיים מזרחי הי"ד, וכך גם בימים אחרים שבהם היו מעשי טבח ורצח ביהודים? האם אין צורך לשנות את התוכניות, לשנות את צלילי המוסיקה לשקטה יותר, עצובה, שמתאימה למצב?
שאלה זו לצערנו, חוזרת על עצמה זה כמה וכמה פעמים. השאלה מובנת, כי אכן, איך אפשר לשמוע מוסיקה שמחה, כשהלב כואב? שאלה זו, מנקרת בליבם של כל האנשים אשר להם לב רגש, כל אלו האיכפתיים, כל אלו שנוגע להם מה שקורה בארץ, גם אם זה קרה במקום רחוק מהם, גם אם אין הם מכירים את האדם שנרצח, ועל אחת כמה וכמה, חשים בזה אלו הנוגעים בדבר, המכירים את הקרובים של הנרצחים.
ואכן, בתחילת הפעלתו של "ערוץ 7", בפעמים הראשונות שאירעו אסונות, כשחיילים נהרגו או אזרחים, היה הערוץ משנה את התוכנית ומשדר שירים שקטים ועצובים. לאחר שנוכחנו, שהמאורעות הקשים חוזרים ונשנים, לצערנו, ומכיון שמגמת הערוץ היא דוקא לחזק ולעודד את הציבור, ולא להבליט ולהדגיש את הקשיים, אלא להראות את האור, להראות את הדברים הטובים והשמחים ולהוסיף בריאות ואמונה, הוחלט כי אדרבא, אין לשנות את הסדר עם כל אירוע כואב, אלא להמשיך בשידורים הרגילים. ובזה לומר, שאנו לא נופלים ולא נשברים, אלא ממשיכים, לא נכנסים לעצבות מתמדת, לא משדרים תחושה של יאוש וחידלון.
נכון, כואב לנו מאד מאד על כל אדם, כל אדם מישראל שקול כעולם מלא, וכאשר נשפך דמו של יחיד, דמו זועק מן האדמה - "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה". "אינו אומר 'דם אחיך' אלא ' דמי אחיך' - דמו ודם זרעותיו" (משנה סנהדרין לז.) - דמיו של כל מי שהיה יכול להוליד, בניו ובני בניו עד סוף כל הדורות, כולם זועקים מן האדמה. זה כואב ומזעזע, אבל אסור ליפול במרה שחורה, אסור להישבר.
וכשם שמעציב ומזעזע האסון, אפילו אם הוא אסון יחידי, כך באותה מידה, צריכה להיות משמחת לידתו של אדם מישראל, שהוא עולם מלא. כשנולד אדם, ששקול כנגד כל העולם, השמחה צריכה להיות באותה עוצמה נפשית כמו הצער על אובדן חיים, והרי בד בבד עם הקשיים, יש כל הזמן דברים משמחים, וצריך לראות את כל התמונה בשלמותה. באותו שבוע שבו אירע האסון בבית-אל, שנהרג הקדוש חיים מזרחי הי"ד, נולדו בבית-אל שלושה ילדים. באותו חודש שאירע בו האסון היחיד, נולדו בחבל בנימין ילדים רבים, והיו עוד המון המון דברים משמחים, ומי שמאמין, יודע שהכל לטובה.
על-כן, אין זה נכון ליפול למפולת מוראלית, להיכנס לעצבות וליאוש מתוך התמקדות מרובה במאורעות הקשים, אלא להמשיך ולהתחזק, לא לעצור, להמשיך את מהלך החיים הבריא והאיתן, עם הכאב ועם הצער, ולהתנחם בבנין ירושלים. "נחמו נחמו עמי יֹאמר אלקיכם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il