בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

פרשת חיי שרה - קניין קרקע בארץ ישראל

undefined

חשוון תש"ע
22 דק' קריאה
איזה שטח קנה אברהם?
בפרשתנו מסופר על הקנין הראשון של עם ישראל בארץ ישראל. (בראשית כג טז) "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר". אברהם קונה לא רק את המערה. הוא קונה גם את "הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב".
מה היה גודלו של השדה?
תרגום אונקלוס אומר שזאת אדמה "שויא ארבע מאה סלעין דכסף". אדמה ששוה ארבע מאות שקל כסף. כמה זה? מו"ר הרב שליט"א רגיל להזכיר את דברי הגר"א ('קול אליהו' ס"ק כ"א) שאומר שהמחיר הוא לא סתמי, הוא מדוייק בתכלית. הוא מתאים לחלקת אדמה שמכילה שש מאות אלף איש. וכיצד החשבון?
התורה אומרת שב- 50 שקל כסף פודים שטח אדמה בגודל "בית כור" (ויקרא כז טז - ערכין יד:) "בית כור" הוא "מקום הראוי לזרוע 30 סאין". כל בית סאה הוא בגודל 50\50 אמה. ממילא למדנו ש"בית כור" הוא בגודל 1500\50 אמה. (ע"פ רש"י קידושין ס) לפי זה "בית כור" הוא 75,000 אמות מרובעות. ב-400 שקל כסף פודין 8 פעמים "בית כור". ביחד קונים ב-400 שקל כסף 600,000 אמות מרובעות.
שש מאות אלף שקל זה מספרם של עם ישראל ביציאת מצרים. זה המספר של העם העומד במעמד הר סיני. חכמינו אומרים שבלויה של תלמיד חכם צריך צריכים להיות שש מאות אלף איש. (מגילה כט) "כנתינתה כך נטילתה". כמו שהייתה נתינת התורה בשש מאות אלף איש כך צריכה להיות ההלויה שהיא נטילתה. כמובן שזה לא ממש מעשי לכל חכם, ובמיוחד לא לשרה אמנו שיהיו מספר כה גדול של מלווים אבל כך צריך להיות. אברהם בונה את מעשי האבות שהם סימן לבנים. ולכן הוא קונה שדה ליד המערה בגודל שמספיק להכיל שש מאות אלף איש. אומר הרב שליט"א שמכאן למדנו שלא רק המערה שייכת לעם ישראל, אלא כל הסביבה, בגודל שיכולים להיות בו שש מאות אלף איש, שייכת לעם ישראל. ומדובר בחלקים נכבדים מהעיר חברון וסביבתה.

תשלום קבל עם ועדה
אם מדברים על מעשי אבות צריך לשים לב גם לצורת התשלום והעסקה. עפרון דורש לקבל את הכסף בצנעה. 'אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ', בינו לבינו 'מתחת לשולחן'. אברהם אבינו לא מקבל את ההצעה הזאת 'וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת', לפני כל בני העיר. אברהם חשש שאחרי המכירה עפרון יכחיש את כל הקנין. הוא יאמר שהכסף הוא מזוייף. הוא יחפש טעמים אחרים לבטל את המכירה. מה עשה אברהם? זרק על הרצפה כל מטבע מכסף כדי "שישמע" את הצליל של המטבע, שהוא "כסף נקי". כמו שהיו עושים בעבר.
התורה מספרת לנו את זה שנדע איך לקנות גם היום קרקעות מנכרים. "מעשה אבות סימן לבנים". כמה וכמה אנשים קנו בימינו קרקע מנכרים. הנכרים ביקשו שיתנו להם את הכסף בשקט. מפחדים מהאחים שלהם שלא יהרגו אותם בגלל שמכרו קרקעות ליהודים. אחר שקיבלו את הכסף "פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר" הם הכחישו את כל המכירה. זכור לכולנו קניית בית השלום בחברון שאחרי שהמוכרים קיבלו מליון דולר אמרו: "לא מכרנו".
בני בניו של אברהם אבינו ע"ה לא היו טיפשים, הם צילמו את המוכרים במהלך קניית הבית כדי שלא יכחישו אחר כך את המכירה. צילמו אותם שוקלים לידיהם כל שקל ושקל. אבל "בית הדין הגבוה לצדק" לא רצה לקבל את העדויות הללו וקיבל את טענת המוכרים הערבים שלא מכרו למרות שיש צילומי וידאו חיים על כך.

ארבעה דרכי קניין קרקע
אור החיים הקדוש ( בראשית כג יט ) מסביר שאברהם נקט בעוד כמה אמצעי ביטחון שעפרון לא יבטל את המכירה אחרי שישלם את הכסף. על מנת להבין את המהלך של אברהם צריכים לזכור כי ליהודי יש ארבע דרכים לקנות קרקע. בכסף, בשטר, בחזקה או בקנין סודר (שו"ע חושן משפט סימן קצ א). לעומת זאת, גוי יכול להקנות קרקע ליהודי רק בשטר. כשהוא מקבל כסף הוא עושה חצי פעולה, הוא מוותר על חלקו בקרקע אבל לא מעביר אותה לרשות הקונה והיא כמו "הפקר". רק אם הנכרי כותב שטר לזכות הקונה היהודי - הקרקע עוברת לרשותו.
במצב זה יכול היהודי לעשות בקרקע חזקה. דהיינו פעולה של בעל הבית, כמו חרישה או גידור וכו'. "כמו שכתב רמב"ם (פ"א מהלכות זכייה ומתנה הי"ד) "העכו"ם מעת שלקח הדמים סלק רשותו - וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו. ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה".
יש שתי דרכים לאברהם לקנות את הקרקע: לכתוב שטר מכירה ישירות עם עפרון, או לתת כסף לעפרון שהוא יפקיר את רשותו בקרקע ואברהם יזכה בה כמתנה או כהפקר. אברהם בחר בדרך השנייה. הסיבה היא שהוא לא רצה לתת לעפרון אפשרות לבטל את המקח.

שתי טענות אפשריות לבטל את המכירה אחרי הקניין
אחרי קניין של קרקע יש שלוש דרכים נדירות שבהם עפרון יכול להשתמש לבטל את המכירה אחרי שעשו קניין בשטר. את שלושת הדרכים הללו אברהם ניטרל בקנין: א] אם הקרקע הייתה משועבדת לפני כן למישהו אחר והמוכר מכר קרקע משועבדת - המכירה לא חלה. ב] אם יש קונה אחר שזכותו לקנות קודמת לאברהם, למשל "בר מצרא" - שכן צמוד לשדה של עפרון. על פי הדין זכותו היא ראשונה לקנות. אם המוכר לא פנה אליו - השכן יכול לבטל את המקח.
אמנם אם השכן או אחד מבעלי המשכנתא היה נוכח, סייע במכירה ולא אמר דבר - הוא לא יכול לטעון שום טענה אחרי המכירה. נאמר לו: אם רצית לקנות את הקרקע בתור שכן - למה לא דיברת בעת המכירה? אם היה לך שטר משכנתא ושיעבוד על הקרקע, למה לא דיברת ואמרת את זה במכירה? לכן אברהם קונה את המערה והשדה לפני כל בני חת שלא יבוא אחר כך מישהו עם טענה של שכן או משכנתא לביטול המכירה.

שלא יגיד אחר כך עפרון שהמחיר שאברהם נתן היה נמוך מידי
יש עוד טענה שבגללה יכול עפרון לנסות לבטל את המכירה. הוא יכול לטעון שהיתה טעות במחיר שקבע על ערך הקרקע. במטלטלין, אם המוכר מכר או הקונה קנה במחיר של שישית יותר או שישית פחות מהמחיר - יש קנין ומחזיר את האונאה. אבל אם ההונאה הייתה יותר משישית - בטל המקח (חו"מ רכז). אמנם בקרקעות אין אונאה (רכ"ז הלכה מב). אמנם יש דעה שאומרת כי אם המכירה הייתה במחיר שלא מגיע לחצי שוויה של הקרקע (לדעת התוס' על פי הירושלמי) יש כאן מקח טעות. חשש אברהם שעפרון יגיד אחרי המכירה כי המחיר שאברהם שילם לא היה המחיר המלא של הקרקע.
וכך כותב אור החיים הקדוש: "נתחכם אברהם לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור, ולהיות שרבותינו ז"ל אמרו (זוהר ח"א קכח) שעפרון מימיו לא ראה במערה זולת החושך והבהלה, ואם כן יכול הוא לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד אברהם לעולם, והגם שאין אונאה לקרקעות, חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות (קידושין מב: ד"ה ה"ג) שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא אונאת שתות אין להם".
לכן אומר אברהם לעפרון קח את הכסף מתנה ותתן לי את הקרקע מתנה. מתנה מול מתנה. ואע"פ שיש כאן מכירה מוסוות, כך כל מתנה שבעולם. שהנותן מתנה לחבירו - יודע שחבירו יתן גם לו ביום שמחתו. גם פה אברהם מציע לעפרון אני אתן לך מתנה של ארבע מאות שקל כסף ואתה תתן לי מתנה את השדה. הרווח הגדול של אברהם מעסקה בדרך זו היא שבמתנה אין טענה של אונאה. עפרון לא יוכל אחר כך לטעון שהוא טעה בהערכת ערך הקרקע. שהרי היא ניתנה בחינם.
דברי אור החיים מדויקים בפסוקים שאברהם מבקש מעפרון "מתנה". "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" הוא לא מבקש וימכור לי. הוא אומר בבקשה תן לי מתנה. כולם מבינים שזה בגלל הכסף אבל בני חת רוצים להראות גדולים. כאילו הם נותנים מתנה. בבקשה. לכן הם אומרים לו: עזוב את הכסף. "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ". כל אחד שומע בדבריהם מתנה
גם עפרון אומר לאברהם שיקח את הקרקע במתנה. "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר". הוא מדבר כמו מליארדר ענק שבשבילו אדמה כל כך פעוטה אינה ראויה לדיון רציני. מה זה ביני ובינך ארץ כל כך פשוטה. חלקת אדמה של ארבע מאות שקל כסף "מַה הִוא?" כלום. קח אותה במתנה "וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר".

צריך להזהר מדברי אומות העולם
צריך להבין כי קניין אדמה בארץ ישראל הוא לא דבר חומרי ופשוט. יש לו ערך רוחני עליון. "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא". (ברכות ה.) ראה שהשווה את ארץ ישראל למדרגות רוחניות עליונות. תורה ועולם הבא. ולכן אומות העולם כל כך מתנגדות לישיבתנו בארץ ישראל. ובמיוחד לקנין בתוכה. ובמדרש "אמר רבי יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר: גזולים הן בידכם! ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף" (בראשית רבה פרשה עט ז). וכל אחד יכול לראות שעיקר הצער שהישמעאלים ואומות העולם מצערים אותנו בארץ ישראל הוא על חברון ומערכת המכפלה, שכם וקבר יוסף, ירושלים ומקום המקדש. וידעו אבותינו ברוח קודשם כי כך הוא ולכן הקדימו אותם אבותינו והכינו לנו את הדרך לבנין אלו המקומות. לומר לך שאין בדברי אומות העולם כלום כי שקר הם. ו"שקר - אין לו רגלים". והוא נופל. (שבת קד/א) "קושטא - קאי, שיקרא - לא קאי" לכן אין לו רגלים.

קנית קרקע בארץ ישראל מגוי - אפילו בשבת
בגלל העניין הזה של ערכה של ארץ ישראל והזכות לקנות בה אדמה אמרו חכמינו בגמרא בכמה מקומות (בבא קמא פ) "וְהַלּוֹקֵחַ בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - כּוֹתְבִין עָלָיו אוֹנוֹ, אֲפִלּוּ בְשַׁבָּת. בַּשַּׁבָּת, סַלְקָא דַעְתָּךְ? אֶלָּא, כִּדְאֲמַר רָבָא, הָתָם - אוֹמֵר לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעוֹשֶׂה. הָכִי נַמִי - אוֹמֵר לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעוֹשֶׂה, וְאַף עַל גַּב דַּאֲמִירָה לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים - שְׁבוּת הוּא, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - לָא גָזְרוּ בֵיהּ רַבָּנָן".
וכך נפסק בשו"ע (אורח חיים סימן שו יא) "מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות". וסיפר מו"ר ורבינו הרב שליט"א שישנו בית כנסת בעיר העתיקה שרשמו אותו על שם "פקודת אלעזר". והוא נקנה ביום שבת. ואת פעולת רישום הקרקעות לא דחו ליום ראשון שמא הגויים יחזרו בהם.

קרקע בארץ ישראל - ביטוח בעולם הזה
מו"ר הרב שליט"א סיפר: פעם אחת בא אלי יהודי חשוב מארצות הברית שחשב לקנות בתים ונכסים רבים בארץ ישראל. העסקה המוצעת הייתה בסכום ניכר וגדול והוא חשש וביקש עצה וברכה. אמר לו הרב שיש ערך גדול לקנות ולחזק את ישוב הארץ והגרים בה. עיני העמים נשואות לכל דבר שקורה בארץ ישראל ובמיוחד למתיישבים בה. ולפי גודל מעלתה וישובה, כך גודל ההתנגדות של אומות העולם. לכן חשוב לחזק אותם. עוד אמר לו הרב: כי חשוב שלכל יהודי מארצות הברית ומשאר מדינות העולם יהיו נכסים וכספים בארץ ישראל. אם יום אחד הוא ירגיש שהאדמה בוערת מתחת רגליו בארץ העמים, אם הוא לא יוכל להוציא כספים ממקום מושבו. אם הוא ירגיש יום אחד שחו"ל היא לא הבית שלו והעם היושב שם הוא לא העם שלו, הוא ידע להגיע לארץ ישראל. שם הבית שלו ושם הנכסים שלו והוא יבוא למקום מסודר.
ובאמת כמה וכמה עשירים שאני מכיר שהתיעצו עם הרב, השקיעו את כספם בארץ ישראל והרוויחו. אמנם היו כמה עשירים גדולים שהשקיעו מליארדים בחו"ל נגד עצת הרב באמרם מה מבין הרב בעסקים והפסידו כספים רבים מאוד, מאות מליונים של דולרים. את חלקם אנו מכירים כי הם מפורסמים וחלקם לא מפורסמים אבל כולם באותו מקום. מיד כשעזבו לחו"ל הלכה מהם הברכה הגדולה של הארץ.

קרקע בארץ ישראל - ביטוח בעולם הבא
הרב המשיך וסיפר: אמרתי לו הוא שכל קנין בארץ ישראל הוא קנין רוחני גדול. פתחתי לו חומש בראשית (בראשית ל"ג י"ט) והראתי לו את דברי האבן עזרא שם, דבר פלא ביותר (והביאום שם הרמב"ן, רבינו בחיי וכפתור ופרח י). הפסוקים מדברים שם על יעקב שקנה חלקת אדמה בארץ ישראל. והכתוב אומר עליו "ויקן את חלקת השדה". "והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. ומי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא".
מי שגר בארץ ישראל בודאי הוא "נשוא עוון", כדברי רבי אלעזר בגמרא בכתובות (קיא.) ו"כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה" (שם). ורבי מאיר אומר (ספרי דברים של"ג) "כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא" (עיין אור החיים דברים לג כא). כל הדברים הללו הם פלא גדול. מדובר על עסקאות נדל"ן וחכמים אומרים שזה חלק בעולם הבא. ללמדך שארץ ישראל היא קשורה לגמרי לעולם הרוחני.
אותו יהודי מארצות הברית התחזק מאוד מדברי האבן עזרא הללו, והחליט במקום לבצע את העסקה הגדולה הזו. "מצווה גוררת מצווה" ומיד אחרי ההחלטה הזו, אמר בליבו אם מעלתה של הארץ הזו היא כל כך גדולה, למה שרק חלק מרכושי יהיה בארץ ישראל? אבוא אני בעצמי עם כל משפחתי ורכושי לארץ הקדושה הזו.

מכירת בית לנכרי בשכונת יהודים
מכירת בית לאינו יהודי - תשובתו ההלכתית של הרבי מחב"ד
על מנת להבין את חומרת האיסור של מכירת קרקעות לנכרים בארץ ישראל, ראינו להביא כאן את תשובתו ההלכתית של האדמו"ר מחב"ד שיצא מגדרו וכתב תשובה הלכתית מפורטת כנגד אלה מישראל שמוכרים דירות של יהודים בשכונות של יהודים לנכרים. השכונות שהרבי מדבר עליהם הם שכונות בחו"ל שהיו רובם יהודים ומיעוטם גויים. מהם נלמד על מכירת של בית לאינו יהודי בארץ ישראל. האדמו"ר אוסר מכירה כזו בתוקף וחזר על זה כמה וכמה פעמים. הוא אסר למכור מכמה וכמה טעמים הלכתיים שיפורטו לקמן. האמת היא שתשובה הלכתית כזו צריכה הייתה להאמר על ידי הרבנים בכל אתר ואתר, אבל לא נעים לומר הלכה כזו ברבים ובפרסום. "מה יאמרו הגויים?". אנחנו חיים ביניהם, לא מכובד ולא יפה. ובכן הרבי פתח פה דרך ברורה. "לא תגורו מפני איש" לא לחשוש לומר את דבר ה' - זו הלכה.
כך הוא כותב: "בזמן האחרון נתפשטה בין אחינו בני-ישראל שיחיו, כמו "מגיפה" רחמנא ליצלן , תופעת ההגירה משכונות יהודיות. וכתוצאה מכך - מכירת בתים בשכונות אלו לאינם יהודים. ויתירה מזה - גם בתי-כנסיות ובתי-מדרשות וכו'; מערערים על-ידי זה או מחריבים כליל פרנסתם של כמה וכמה מבני- ישראל וכו'. ואף שבאמת תיקון הדבר היה צריך להיעשות על-ידי עסקני ציבור ועל-ידי רבנים מורי הוראה - ואין זה מענייני להורות פסקי-דינים בדברים כאלו - אולם, היות שנתפשטו שמועות שונות ומשונות שעתה גם דעתי כאילו מסכמת חס ושלום לעובדות הנזכרות לעיל, לכן אף שאין דרכי להכחיש את כל השמועות שאין להן יסוד כו', כי אין לדבר סוף, אבל מכיוון שעניין הנידון נוגע הוא לרבבות מישראל , מוכרחני להביע את דעתי בזה גלוייה וברורה ובהעיר גם כן, על-כל פנים בקצת מקומות, להלכות הפסוקות בשולחן-ערוך בנידון זה."

המוכר בית לנכרי מנדין אותו, כי מזיק לשכנו היהודי
הרבי מביא את דברי השו"ע (חושן משפט סימן קעה מ) שכותב שם כי מי שמוכר בית לנכרי או משכיר לו - משמתין אותו עד שיקבל עליו כל רעה שתבוא מהנכרי ליהודי. ואם קרה לשכן היהודי נזק מהגוי - אותו יהודי שמכר או השכיר לגוי - צריך לשלם את הנזק. ויש אומרים שגם בנו אחריו צריך לשלם את כל הנזקים שהגוי שקנה עשה ליהודים השכנים לו.
ומעשה היה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים ביהודי אחד שומר תורה ומצוות שהשכיר את הדירה שלו לנכרי בגלל ממון רב יותר שנתן לו. כדברי הגמרא (כתובות קה/א) "תנו רבנן: 'כי השוחד יעור עיני חכמים' - קל וחומר לטפשין. 'ויסלף דברי צדיקים' - קל וחומר לרשעים".
אותו נכרי התחיל להפעיל רדיו בקולי קולות. לחלל שבת בגסות. גם בניו ובנותיו שהסתובבו בשכונה הטילו את אימתם על היהודים שחששו לצאת בלילה מביתם ובמיוחד הילדים והילדות הקטנים. פנו אליו השכנים וביקשו ממנו לבטל את השכרת הדירה לגוי. הוא היה עקשן וחשב את עצמו "הומאני" ומתקדם. הלכו אותם אנשים לבית הכנסת שמתפלל בו וביקשו מהגבאי שלא יעלה אותו לתורה עד שיסיר את הנזק. כמו שכתוב בשולחן ערוך הנ"ל. הגבאי סירב בגלל שהיהודי הזה היה יהודי "חשוב" בקהילה. הלכו השכנים ודיברו על התורם שתרם לבית הכנסת והוא דיבר עם הגבאי ואמר לו: אם תעלה את היהודי הרע הזה לתורה - לא תקבל ממני שום תרומה. הגבאי נבהל ולא העלה את המשכיר הזה לתורה, ואותו אדם חזר בו. האמת היא שיש עוד הרבה מקרים שעשו ברוח ההלכה הזו והצליחו. ואין רצוננו לעשות שמתות ונידויים. רק "לחץ חברתי חזק" שמועיל מאוד.

אם הגוי מכוון להשחית נחלתו - אסור למכור לו בכל מחיר
ממשיך הרבי מחב"ד להביא את ההלכה שאמורה שם בשולחן ערוך. שיש לפעמים נכרים שרוצים בכל כוחם לקנות בית בשכונת היהודים כדי "להשחית נחלתו" של היהודי. הם קונים בית אחד בכסף מלא. לפעמים בכסף כפול ממה שערכו בשוק, יש מקרים שבהם היהודים השיבו מלחמה שערה והגוי נס על נפשו. אבל יש מקרים שבהם כל השכנים מיד מכרו את דירותיהם גם במחירי הפסד הם חששו שכל היהודים יברחו והגויים יבואו בהמוניהם. מחירי הדירות ירדו פלאים. והגוי הזה הראשון היה מוכן לשלם כל מחיר שבעולם על מנת לקנות דירה ראשונה בתוך היהודים. זה נקרא "להשחית נחלתו" של היהודי. ובצפת היו כמה מקרים שבהם הגוי בא עם מזוודה של דולרים על מנת לפתות את היהודי שימכור. ולפעמים הוא שלח יהודי שיהיה סרסור לקנות בעבורו.
וראוי כאן לציין כי יש קרן מיוחדת לגויים שמתפקידה להשחית נחלתם של ישראל. "הקרן הסעודית למען העם הפלשתיני" קרן זו נלחמת בנו באמצעות כסף שהיא מעבירה לנכרים על מנת שיקנו בתים לראשונה אצל יהודים, על מנת לכבוש שכונות של יהודים. על זה אומר השולחן ערוך "ואי חזינן שהנכרי מכווין לקנות במצר ישראל כדי להשחית נחלתו - הכל לפי ראות הדיין". שאם רואה שזה כוונתם צריך להלחם בזה בתוקף גדול. והסמ"ע אומר שאפילו אם לא מכוון להשחית נחלתו אבל הוא בא לקנות במחיר גבוה יותר מהשוק וניכר שיש לו עניין מיוחד - אסור למכור לו.

שכן שמזיק לאחרים - אסור אפילו אם הוא יהודי
ברמב"ם (הלכות שכנים פרק ו יא) כתב: אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא, אומן או גרדי או מלמד תינוקות של נכרים - בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין. וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות ולא למלמדי תינוקות של נכרים".
מכאן מביא הרבי מחב"ד שכל פעם שהמוכר או המשכיר גורם נזק לשכניו - הוא עושה איסור ומותר לבני השכונה לעכב אותו מביצוע העבירה הזאת של בין אדם לחברו. ואומר הרבי מה יותר מזיק ליהודי משכן גוי שעלול להביא גם צרות רוחניות וגם צרות גשמיות. לפעמים מדובר בסכנת נפשות של ממש. במכות ובאלימות. ודברים אלו של הרבי כתובים על חו"ל שאין להם איבה כמו שיש לנכרים כאן בארץ ישראל.
כותב על זה הרבי שאם יימצא מישהו שירצה לנהוג להפך ממסקנתו ההלכתית, יואיל-נא - לפני עשיית צעד זה לצייר במחשבתו שהנה הוא ובניו ובנותיו "הגיעו למקום חברו" - היינו שנמצאים במצבם של רבבות בני-ישראל שליט"א הדרים בשכונות אלו - ונודע לו אשר שכנו רוצה למכור ביתו לאינו יהודי וכו' ויחשוב חשבונו - צדק ולא מרומה - האם מכירה זו כו' אהובה היא בעיניו או שנואה. ולאחרי גמר החשבון - יעשה על-פי הוראת תורתנו תורת אמת ותורת חיים: "מה דעלך סני - לחברך לא תעביד". ובמיוחד - שאין זו הוראה סתם כי-אם - כלל גדול הוא בתורה, ולא עוד אלא שזו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא (שבת לא,א) ונאמר "ועשית הישר והטוב" (ראה פירוש רש"י שם דברים ו,יח) "בעיני ה' למען ייטב לך גו' להדוף את כל אויביך מפניך כאשר דבר ה'".

מכירת דירות לנכרים - עלולה להיות נזק ציבורי כולל
הרבי מסביר שם כי המכירה של הראשון או של השני או של השלישי גורמת "מגיפה" של מכירות. ובסופו של דבר, אם היהודים לא מתעשתים, הנכרים משתלטים על השכונה של היהודים, והיהודים בורחים משם ומוכרים לגויים כמו שראינו בעינינו בחו"ל בהרבה מקומות, וגם בארץ ישראל. ודבר זה גורם כי בתי כנסת נסגרים מחוסר מתפללים והופכים להיות כנסיות או מסגדים חלילה. בתי מדרשות וישיבות שהושקע בבנייתם כסף רב - הופכים להיות בתי מדרש של גויים. אנשים עניים שאינם יכולים למכור את דירתם ולקנות אחרת כי מחיר הדירה שלהם ירד פלאים - נשארים בשכונה הזו ואין להם מנין ולא שעורי תורה. והם מתקלקלים בשכונות הגויים כמו שתורה אומר "כי יסיר את בנך מאחרי".
הרבי כותב כי פשוט וברור כי אלה שמכרו אשמים בכל ההתדרדרות הרוחנית הזאת של הנשארים המסכנים. והדבר הזה פוגע בהם רוחנית במקום "הטוב" שהם נמצאים וברחו אליו. וצריכים הם לתקן את מעשיהם וללכת לקנות חזרה את הדירה שהם מכרו לנכרי - על מנת להציל את האחרים הנשארים.
הרבי מביא הלכה חשובה על גודל האחריות הציבורית שהיא הרבה יותר גדולה מאחריות אישית. בשו"ע (חו"מ קנה כב) שם מובאת ההלכה על מפעל שגורם לתושבי העיר נזק סביבתי, בורסקי או עשן או רעש או היזק אחר. מסלקים את המפעל למרות שהוא בעל הזכות הקנינית, וכגון שהוא בנה את המפעל שלו לפני שנבנתה פה העיר. רק אחר כך ישלמו לו את הנזק הפרטי שלו.
על סמך ההלכה הזו הביא הרמ"א מעשה שהביא המרדכי על גזירת גירוש שהייתה נגד קהילה של יהודים ונגזרה על ידי דוכס אחד. הגזירה עומדת תלויה ועומדת מעל ראשם ואפשר לבטל אותה על ידי כך שיהודים בודדים שנמצאים תחת יד "שרים אחרים קטנים" יבואו לגור עם הרבים. כותב הרמ"א שהבודדים צריכים לבוא לעזור לאחיהם הרבים על מנת למנוע מהם נזק גדול כזה של גירוש. אחר כך הקהילה תפצה את הבודדים הללו על הנזק האישי שנגרם להם. מכאן אומר הרבי צריך ללמוד על חובת היחידים למנוע נזק ציבורי, סגירת בתי כנסת או בתי ספר שהם בודאי היזק לציבור שלם.

קניית דירות על ידי גויים - נכרים שצרו
הרבי מביא עוד הלכה מפורסמת. בשו"ע (אורח חיים סימן שכט ו) "נכרים שצרו על עיירות ישראל. אם באו על עסקי ממון - אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות ואפילו סתם - יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש - מחללין עליהם את השבת: הגה ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא". וממשיך השולחן ערוך ואומר "יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון - מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות".
הרבי אומר על זה שהלכה זאת נאמרה לגבי שבת. אבל ברור לחלוטין שביום חול בודאי יוצאים עליהם בכלי נשק אפילו אם הם באים רק על עסקי ממונות. שבסופו של דבר כל עסקי ממונות הופכים לעסקי נפשות. ולכן לוקחים סיכון של מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה אנשים נפצעים ואולי אפילו נהרגים חלילה. אבל בגלל צורך ציבורי כזה גדול אנחנו מחללים שבת ולוקחים סיכון נפשות. מכאן אומר הרבי שצריך ללמוד לגבי קניית הדירות על ידי נכרים בתוך שכונות של יהודים בארצות הברית, שצריך להתייחס לזה כמו אל היזק ציבורי כי באמת זה לא רק היזק לשכן הפלוני אלא לקהילה כולה.

גורם נזק במקומות אחרים ששומעים את הנזק
הרבי מרחיב את היריעה ואומר שלמעשה המוכרים, במעשה הקטן שלהם, גורמים נזק לכלל ישראל. שהגויים ששמעו כי בשכונה אחת הצליחו הנכרים לדחוק את רגלי היהודים. הם מעתיקים מאחיהם את הדרך גם למקומות אחרים וגם לשכונה אחרת וגם למדינה אחרת. ונוקטים באותה שיטה של קנית דירה ועוד דירה וכו'. לכן אומר הרבי שדבר זה הוא "נוגע לאלפים ולרבבות מעם ישראל".
והיה מעשה בעיר כאן בצפון שאיש אחד, בן תורה, מכר וילה שלו בשכונה של יהודים לנכרי. והוא קיבל על זה מחיר טוב. והנכרי היה אדם נחמד, עורך דין שלא מזיק לאיש. התוצאה הייתה שתוך חמש שנים כל השכונה התרוקנה מהיהודים שבתוכה וכולה נמכרה לנכרים. ועוון כזה גדול מי ישורונו. שמסלק את השכינה. ובאמת אומר הרבי שלדעתו אדם זה צריך ללכת לקנות את דירתו מחדש מהגוי בכמה שיעלה. ואחריו יבואו אחרים ויחזירו את השכונה לידי היהודים. כמו שאנו רואים בעינינו שיהודים שבאים בתוך שכונות של נכרים בתחילה הם גרים בין הנכרים, אבל אחרי זמן שהנכרים רואים שהיהודים נחושים לקנות בית ועוד בית הם מוכרים ליהודים ובורחים מהשכונה. כך אומר הרבי שזה התיקון של מי שמכר את דירתו לנכרי, אם הוא רוצה שיהיה לו חלק בעולם הבא.

הסכמת הרה"ג משה פיינשטיין זצוק"ל לפסק הרבי
אחרי שהתפרסם הפסק הזה של הרבי, יצא פסק הלכה של הגאון הגדול רבי משה פיינשטין זצוק"ל. הוא כותב שם: "הנה ראיתי את מאמרו בהלכה למעשה של הגאון הצדיק האדמו"ר מליובאוויטש מהרמ"מ שניאורסאהן שליט"א, בדבר עזיבת שכונה יהודית ואלו הגורמים לזה במכירת בתיהם בשביל חשש פחד רחוק, ומטילים בזה אימה ופחד על כל היהודים על לא דבר ומוכרים גם לשונאי ישראל המזיקים בוודאי וכוונתם בקניית הבתים בשכונות ישראל בכדי לגרש את ישראל התושבים מהשכונה לגלות למקומות אחרים, אשר לבד הפסד הממון הרב מאד מאד והטירחא הגדולה והצער הגדול עד שנאמר זה בקרא דהתוכחה דפרשת תבוא "ולא יהיה מנוח לכף רגליך", הרי במקומות החדשים שבאים לשם מתחברים לאלו שפרשו מדרך התורה כהקאנסערוואטיוון שבנו היכליהם במקומות הרבה ונמשכים אחריהם ופורקים עול תורה ומצוות בעוה"ר, וגם גורמים לריקון בתי-כנסיות ולמכירתם גם לבתי עכו"ם ח"ו, וגם מתמעטים תשב"ר בהישיבות. שלכן פשוט וברור שהוא דבר איסור.
ויפה כתב הגה"צ האדמו"ר מליובאוויטש בכל דבריו ואין מה להוסיף ומה לגרוע ואני מסכים אתו, וברוב דבריו אלמלי כתב הוא הייתי כותב אני, אבל כיוון שכבר כתב דבריו הנכונים אין צורך לחזור אותם אלא להודיע גם בשמי שכן הוא ושצריך לפרסם זה. והנני הגומר בברכת שלום לנו ולכל ישראל במדינתנו ובא"י ובכל העולם ולזכות לגאולה האמיתית בקרוב".

האם מותר או אסור למכור קרקע בארץ ישראל לישמעאלים?
"לא ישבו בארצך" - על מי נאמר?
דברי הרבי נאמרו על חו"ל, אבל ברור לחלוטין שאסור למכור לנכרים ובודאי לתת להם נחלה בארץ ישראל. בספר שמות (כג לג') מצווה התורה: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש". פסוק זה שבתורה כולל בתוכו שלושה נימוקים לאסור ישיבת נכרים בארץ ישראל. א] פן יחטיאו אתך לי. ב] כי תעבד את אלהיהם. ג] כי יהיה לך למוקש.
הרמב"ם - הסביר הלכה זו בכל אומה ולשון שהם אסורים לשבת בארץ ישראל עד שיהיו גרי תושב ויקבלו עליהם שבע מצוות בני נח. וכמו שמביא הרמב"ם (הלכות ע"ז י' ו'): "בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח נכרים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר "לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה. ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה "גר תושב", ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד". לפי דברי הרמב"ם האלו אין להניח גוי יושב בינינו אם לא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, שאז הוא גר תושב. אך גר תושב אי אפשר לקבל בימינו כשאין היובל נוהג. ועוד צריך לדעת שגם בזמן שמקבלים גר תושב - לא נותנים לו לשבת בירושלים.

"ולא תחנם" - שייך בכל הנכרים
הראב"ד - חולק על הרמב"ם וכתב בהשגות :"זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה" . לדעת הראב"ד איסור "לא ישבו בארצך" הוא רק בשבעה עממין. ואם כך לכאורה אין לאיסור זה משמעות כיון ששבע אומות אלו נאבדו בזמן שסנחריב מלך אשור הגלה אוכלוסין ממקום למקום והתערבו האומות ואין מכירים כיום את שבע העממין. וכמו שכתב הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה כה): "כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם, ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם, וכן האדומים שבשדה אדום".
גם לדעת הראב"ד יש איסור מיוחד למכור להם או לתת להם קרקעות ובתים בארץ ישראל, איסור שקיים בכל זמן ובכל מצב והוא"לא תכרת להם ברית ולא תחנם" . והסבירה הגמרא (ע"ז כ:) שמשמעות הפסוק היא: "לא תתן להם חניה בקרקע". וכך כתב הרמב"ם (שם בהלכות ע"ז) על פי הגמרא: " ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר "ולא תחנם" לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע - ישיבתן ישיבת עראי היא" . איסור זה של "לא תחנם" שייך רק במכירה שנותנת להם חניה בקרקע, אך השכרת בתים אינה נאסרת מפסוק זה כיון שהיא זמנית ואינה נותנת קביעות בקרקע. אבל היא נאסרת מטעמים שהזכיר הרבי במכתבו לעיל. אמנם קרקעות אסור להשכיר אפילו לזמן מוגבל כיון שהשכרה זו מפקיעה את הקרקע מהמצוות התלויות בארץ.
התוס' אומר שעל פי פשט הגמרא האיסור הזה שייך בכל האומות )ע"ז כ. ד"ה דאמר). הגמ' לא חילקה בין הגוים שאסור למכור להם קרקעות לגוים שאסור למכור להם בתים, ולא חילקה בין אלה שאסור למכור להם בתים וקרקעות לנכרים שאסור להשכיר להם מרחץ. א"כ משמע שהגמרא מדברת בכל נכרי. וכן משמע בכל המפרשים שלא הגבילו את הדין לשבעה עממין, ואם הדין היה שייך רק בשבעה עממין, הרי העיקר חסר מן הספר. ועוד שהרי כל הפוסקים דנו בנוכרים שבימיהם אע"פ ששבעה עממין לא קיימים בימינו. אלא ודאי שכולם הבינו פשט הסוגיא כתוס' שבכל עממין עסקינן.

דין ישמעאלים
באלפיים השנים האחרונות היו קוני הקרקעות האפשריים בעיקר ישמעאלים. רוב הפוסקים שאסרו על מכירת קרקעות לנכרים לא חילקו בין ישמעאל לאחרים, ומזה לבד מוכח שישמעאלים בכלל האיסור. אמנם להסיר כל ספק ניתן לראות זאת במעמדו של "גר תושב" שאינו "גר צדק". ומהו גר תושב? זה גר שמצד אחד אינו שומר תרי"ג מצוות שהרי מותר לו לאכול טריפה ונבלה "לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה". אמנם הוא נקרא "גר תושב" כי מותר לו לגור ולשבת בארץ. ומהו גר תושב? אומרת הגמרא (בעבודה זרה סד:) "איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז, דברי ר"מ; וחכ"א: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח".
מהגמ' הנ"ל ומלשון הרמב"ם לעיל, עולה בבירור שגוי שבפועל מקיים שבע מצוות בני נח אינו נעשה גר תושב מיד - עד שיקבלוהו. לפי זה העובדה שהישמעלים אינם עובדי עבודה זרה לא הופכת אותם לגר תושב כי: א] הם צריכים לשמור את כל שבע מצוות בני נח. ביניהם הם צריכים לקיים "בתי דינים" למנוע רצח של יהודים וזה לא קיים אצלם. להפך, הם משחררים רוצחי יהודים ומגבים אותם. ועוד שהם צריכים למנוע גניבות וגזילות והם לא עושים זאת כמפורסם וכידוע. ב] הם צריכים לעבור תהליך של "קבלה" בבית דין ולא עשו זאת. ג] לא מקבלים בימינו "גר תושב" (עיין רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד ז: וכן בהלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ז. וכ"כ בתשובותיו סימן קמח במפורש שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעאל).
הטור הב"ח הב"י והשו"ע - יש שמנסים לדייק מהטור (בחו"מ רמט) שאיסור "לא תחנם" לא שייך בישמעלים אלא רק בעובדי ע"ז שהרי הטור כתב שם: "אסור לתת מתנם חינם לעובד כוכבים אבל מותר לתת לגר תושב שהרי מצוה להחיותו". ומבינים הם בדבריו שעכו"ם דווקא עובד כוכבים ומזלות. ומדייקים הם מכך שלישמעאל מותר לתת מתנת חינם, כיון שישמעאל אינו עובד עכו"ם וא"כ לא חל עליו האיסור של "לא תחנם".
ולהוציא מטעות כתב הב"י במקום: ומה שכתב רבינו )הטור( "אסור לתת מתנת חינם לעובדי כוכבים", לאו לאפוקי ישמעאל, אלא לאפוקי גר תושב, דהיינו שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, וזהו שאנחנו מצווים להחיותו". על דברי הב"י הקשה הב"ח: ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעובדי עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים. הב"ח לא מתרץ ולא קובע דעה, כיון שאם יתיר לתת לישמעלים יקשה עליו מיד המשך דברי הטור "אבל מותר לתת לגר תושב" משמע למעוטי ישמעאלים.
אמנם הסבר הב"י מוכרח בהסברת דברי הטור כיון שביו"ד (סימן קנ"א) הביא הטור את הדין של איסור מכירת קרקעות ולא הגביל אותו לעכו"ם או לשבע עממין דוקא, ולא התיר למכור לישמעאל. והרי ביו"ד מובא עיקר הדין של מכירת קרקעות. ואם כוונת הטור היא שמותר למכור קרקעות לישמעאל, היה צריך להשמיע לנו היתר זה במקומו ולא מתוך "דיוק מסופק" במקום אחר. אלא ודאי שדעת הטור שאין למכור קרקע או בית לכל נכרי בארץ ישראל. וכך פסק למעשה מרן בשו"ע (יורה דעה קנא סעיף ח) שם כלל את כל העמים באיסור.
ולישב דברי הטור כיצד כתב דבר המשתמע לשני פנים, הסביר דבריו רבי חיים פלאג'י ב"נשמת כל חי" (יו"ד ר"ן) שהבית יוסף כתב בחו"מ סי' מט"ר "כל גוי - במשמע ישמעאל". וכן הרב ש"ך (ביו"ד סימן קנ"א ס"ק ח"י) והרב שולחן גבוה (שם אות ל"ד). וכן ראיתי להרב הפרישה ולהרב מסגרת השולחן (בחו"מ שהביאו דברי מרן ב"י בלי חולק). וכ"כ בספר בית לח"י (ביו"ד שם ס"ד ח') ושער אפרים ובס' מזבח אדמה (שם ביו"ד די"ב ע"ג). וכמו כן ראיתי להרב זקן שמואל ז"ל (בחו"מ סימן מט"ר דקמ"ה ע"ב) שכתב "ועובדי עבודה זרה לאו דוקא כ"כ מוהריק"א ז"ל והדין עימו וכו'" יעוין שם.
וכך מביא הרב שורת פוסקים שאומרת שזה הדין גם בישמעאלי. ולמעשה כותב רבי חיים פלאג'י מה שכל עוסקי התורה יודעים, שכאשר כתוב בספרים "עכו"ם" אין הכוונה לעובדי עבודה זרה בדווקא אלא לכל נוכרי. וכתבו "עובדי עבודה זרה" מפני הצנזורה. (עיין בהוצאת הטור השלם בענין זה).
ה"כפתור ופרח" - יש מביאים ראיה מדברי הכפתור ופרח (פ"י כ"ח) שהתיר בשעת דחק למכור לישמעלים. אך המעיין בדבריו יראה בדיוק להיפך. כיון שהוא כותב במפורש שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעלים אע"פ שאינם עובדים ע"ז. ומה שהתיר למכור היה במקרה שגם אם היהודי לא ימכור לישמעאלי, הישמעאל יגור בדירה.
"מזבח אדמה" - יש מביאים הוראה להיתר מדברי הגאון בעל "מזבח אדמה". אמנם הוא עצמו הביא בספרו "פרי האדמה" "שאפילו לישמעלים שאינם עובדים עבודה זרה שייך לאו זה" של "לא תחנם". ומה שהתיר למכור לישמעאלים בתים נעוצה בעול הכבד שהטילו הישמעלים על היהודים בזמנו (ה'תקל"ז) כפי שרמז הוא בעצמו בדבריו. בכל מקרה אי אפשר להעמיד דבריו במקום מרן השו"ע שכתב מפורש בב"י בחו"מ רמט שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעלים במתנת חינם. ומכל שכן הוא שאסורים גם בחנייה בקרקע כדמשמע בדבריו ביו"ד סימן קנ"א.

האם יש ראיה להיתר מ"מכירת קרקעות בשביעית "?
ואין להביא ראיה ממה שהתירו מכירת קרקעות לישמעאלים בשביעית. כיון שזו "הוראה מיוחדת" כדברי המתירים במשפט כהן סג' שאמר כי ההיתר הוא: "בדחק עצום ונורא כזה" "והוי כחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" "והצדדים הללו אינם נופלים מכל דרכי היתר של הדברים הדחוקים הרבה" והרואה יראה שאי אפשר כלל ללמוד מהמכירה שבשביעית לגבי מכירה רגילה, ובמיוחד שבמכירה לשביעית מדובר במכירה זמנית, וגם אז מוכרים רק את העצים ולא את הקרקע וצירפו עוד כמה וכמה צירופים שעיקרם הוא להציל מעבירה וכד' ועם כל זה אין רוח כל החכמים נוחה מהיתר זה. "והוי כחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

לא לזלזל בנכרים
בגמ' וברמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה י ובשו"ע תקס"א. "הרואה בתי ישראל ביישובן מברך: ברוך אתה יי' אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה. בחרבנן אומר" 'ברוך דיין האמת'". ו"חרבנן" פירושו ישיבה של נכרים בהם, אע"פ שהן בנויות לתפארה. כיון שישיבת גוים בנחלת ה' חורבן וחרפה היא לנו ולארץ, והחורבן הגדול ביותר הוא השליטה שלהם בארץ ה'. וכדכתבו הב"י הב"ח הט"ז והא"ר, והביאו דבריהם המשנ"ב וכה"ח בסימן תקסא'. "בחורבנן - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן". לכן מתפללים אנו "ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים".
ואל תטעה לומר שיש בזה איזה כונות זילזול לנכרים שנבראו בצלם אלוקים. לא. אין הדבר כך. אלא שזו ארץ ה' שניתנה לעמו ישראל ואין לנו לזלזל במתנת הקב"ה. שהרי בדברים שאינם נוגעים לארץ ישראל, ואינם פוגעים בעם ישראל נאמר: "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי נכרים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום" רק שאין להיסחף באהבתם. לכן "ואין כופלין להן "שלום" לעולם, ולא יכנס לביתו של נכרי ביום חגו לתת לו שלום. מצאו בשוק (ביום חגו) - נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il