בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון מס' 135 בהוצאת "בית הרב"

"רוממתנו מכל הלשונות"

undefined

הרב זאב קרוב

טבת תשע"א
6 דק' קריאה
"בתחיית שפת קודש תנוב דעת אלקים, ואך בדעת אלקים תמצא השפה העברית את נשמתה". ("מגד ירחים", תרע"ב) "צללי החושך של העתקת התורה ליוונית, יהפכו לאור כשיגלה המקור העברי בטהרתו". (שם, תרע"ד).
"כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות. השקפה של קודש על המציאות כולה היא ההשקפה הישראלית. וזאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השפה הקדושה. הריחוק מהשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה, ואף על פי שיטיפו הטפות רבות לחבב אותה, מפני כמה טעמים שנראים הגונים, מכל מקום בתוך המגמה של החיים, הפונים אחור למגמת השקפת הקודש, מסתתרת שנאה לרוח השפה... על כן תהיה השפה ברורה רק באותה המידה שיקרא שם ה' בעולם". (אורות ישראל פרק ז, יב)


"רוממתנו מכל הלשונות"
כך כותב מרן הרב בפתגמי חודש טבת על השפה העברית, בספרו "מגד ירחים", ומעמיק בהסברו בספרו "אורות ישראל".
מילים מילים מילים ... כולנו מדברים. אך מהו דיבור? מהי מילה? האם הדיבור הוא רק מערכת תקשורת בין בני אדם בכדי לאפשר להבין אחד את השני? האם מדובר רק בהסכמה בין בני אדם על קריאת שמות לחפצים ולמעשים או שהמילים מורים גם על טבע ומהות הדברים?
בשמיני בטבת תורגמה התורה ליוונית, בתשעה בו מת עזרא הסופר ובעשרה בחודש סמך מלך בבל על ירושלים וצר עליה שלש שנים. על היום בו תורגמה התורה ליוונית נאמר במגילת תענית כי "החושך בא לעולם שלשה ימים". מהו החושך בתרגום התורה? לכאורה, היינו חושבים הפוך. תרגום התורה יביא את בשורת התורה לעמים רבים אם כן מהו החושך והקושי הגדול שבתרגום התורה? כמו כן יש להבין, מה הענין המיוחד במות עזרא הסופר. רבים וגדולים היו לעם ישראל במהלך הדורות ובמה זכה עזרא הסופר שיציינו ויצומו בגלל מותו? ברור לנו, שחכמים לא חיפשו אירועים בכדי לציינם. יש קשר עמוק בין שלשת הימים שעליהם נקבע צום משותף. תרגום התורה ליוונית, מות עזרא הסופר והמצור של מלך בבל קשורים זה בזה ועוסקים בדבר אחד.

שפה ולשון כמו הכתב הם ביטוי לעולם רוחני פנימי.
"כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות".

השפה והלשון באומות העולם הם רק סימנים חיצוניים הבאים לבטא עולם פנימי מאד שטחי וטבעי.
טבע נפשם של אומות העולם שייך לעולם הזה החיצוני והחומרי. בעולם הזה הם עסוקים במחשבותיהם ובמעשיהם. לכן, גם השפה שייכת למדרגה חיצונית זו.
באומות השפה והלשון הם עניין אנושי הנובע מהסכמה אנושית הבאה לעזור לבני אדם להבין זה את זה ולבטא את מחשבותיהם והרגשותיהם בעולם הנגלה. אומות העולם שייכים למדרגת הטבע.

לעומתם, השפה העברית נובעת מההשקפה של קודש המיוחדת לישראל.
"זאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השקפה הקדושה. הריחוק מההשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה".


אנו מדברים על הבדלה מהותית בין ישראל לעמים ,בין השקפה של קודש להשקפה של חול ובין השפה העברית לבין שאר השפות. ההשקפה כי האלוקות היא מחייה את כל המציאות וכל החיים מתנהלים על פי האידיאה האלקית, היא השקפת הקודש שלנו והיא המחייה באמת את השפה העברית. "אך בדעת אלקים תמצא השפה העברית את נשמתה". לא בכדי נפסק להלכה כי אי אפשר לברך ברכת המזון בכל שפה. אך בכל השפות חייבת להיות הבנה של האמור לנאמר מלבד אם הוא מברך בלשון הקודש שגם אם אינו מבין יוצא ידי חובת ברכת המזון. למילים בשפת הקודש יש משמעות פנימית מעבר להבנה החיצונית. לכן, גם באמירתם ללא הבנה יש משמעות ופעולה בעולם.
יתירה מזו, אנו לומדים כי "כל התורה שמותיו של הקב"ה". כל אות וכל מילה נושאות בתוכן כוונות אלקיות. המדרש שמספר על המאבק בין האותיות באיזו אות יברא העולם ובאיזו אות יפתחו את התורה, מלמד על הקדושה שבאותיות ועל כוונות ועומק רוחני הנמצאים בכל אות מהשפה העברית.

הרצון של היוונים לתרגם את התורה ליוונית לא היה תמים. הדרישה לתרגום התורה היה חלק מהמאבק באלקי ישראל. הם רצו להאניש את התורה. הם בקשו לומר לכולם, הנה, התורה היא ספר אנושי ככל הספרים והוא מבטא מחשבות אנושיות ועל כן אפשר לתרגם את הספר לכל שפה ולשון. זהו החושך הגדול שבתרגום התורה. נטילת האור האלקי מחיינו והשארת העולם לשכל האנושי משאיר את העולם בחושך גדול. חיים שנקודת השקפתם היא מגובה האנושיות הם חשוכים ומדולדלים.

תרגום התורה מהווה נפילה משמים לארץ, מתורה אלקית נשגבה לתורה אנושית. בתרגום מאבדים את שמותיו של הקב"ה "ואמרו דורשי רשומות כי תרגום הוא בגימטריה תרדמה".

היוונים לא רצו להרוג. הם רצו להשמיד את שם ה' מהעולם. תרגום התורה היה שלב אחד במלחמה כנגד שם ה'.
זהו הקשר למות עזרא הסופר. עזרא היה איש אלקי. היה ראוי שתינתן תורה על ידו אילמלא הקדימו משה. למרות שעזרא לא נתן את התורה הוא "חידש" את הכתב העברי. "כתב שמאושר בכתבו". הכתב הרי מצמצם כל מחשבה ודיבור. "הכתב לדיבור הוא כגוף לנשמה". אך עזרא היה סופר אלקי אשר ידע כיצד לבטא בכתב את הרצון האלקי. בניגוד לכל כתיבה המהווה רק סימנים חיצונים, הרי הכתב העברי גם בצורת כתיבתו מבטא עולמות פנימיים. הספר "ריש מילין" שכתב מרן הרב זצ"ל מלמד אותנו מעט מהסודות של האותיות וצורת הכתיבה שלהן. גם הנקודות "הן רוח חיים של האותיות" ואפילו התגין שעל האותיות מלמדות על עולמות וכוונות רוחניות. באגרת לבנו מרן הרצי"ה על הספר "ריש מילין" כותב הרב:
"שאין יכולת לשום שכל אנושי לסקור את חביון קודשם (של האותיות והתגין) זולת קדישי עליונים שאור ה' הופיע עליהם הגבה למעלה למעלה מכל שרעפי לבב אנוש" (אגרות ראיה ג, אגרת תשצ"ו).


מותו של עזרא הסופר מציין את הסתלקותו מן העולם של איש אלקי אשר חשף את האלוקיות של התורה וכתבה. החושך שירד על העולם בניסיון להפוך את התורה לאנושית על ידי תרגום התורה ליוונית , הוא החושך שירד לעולם במות עזרא הסופר.
זהו גם החושך במצור של מלך בבל. לכאורה, מה ראו חכמים לציין את המצור שארך שלש שנים? אנו מציינים את חורבן בית המקדש ומה הענין לציין את התהליכים שהביאו לכך?
אנו רואים שהנביא מציין את היום הזה כיום מיוחד במינו. "בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה". הביטוי "עצם היום" נכתב על היום הקדוש - העשירי לחודש השביעי - הוא יום כיפור. כאן הנביא מתבטא פעמיים על היום העשירי בחודש העשירי כיום מיוחד הראוי להיקרא "בעצם היום הזה".
על המצור בימים ההם נאמר בירמיה פרק א': "ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים ". ירושלים היא מקום מלכות ה' בעולם. מלך בבל צר על ירושלים מתוך רצון להשליט בעולם מלך בשר ודם ולהדיח את מלך מלכי המלכים ממקום השראת שכינתו - ירושלים. לא מדובר על מלחמה בין אומות כי אם כנגד בורא העולם. "כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו". זוהי מלחמה על השלטון בעולם, למי המלוכה בעולם, לבני אדם או לבורא העולם? והאם אנו כלואים במאסר האנושי והטבעי המוגבל,- או שאנו מוארים מאור מקור החיים האלקי הכולל אין סוף?
בתחילת תקופת התחיה הלאומית והשיבה לארץ ישראל התעוררה גם תנועת תחיית השפה העברית.
מרן הרב שכה החשיב את תחיית השפה העברית הזהיר מ
"לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה וחיבת השפה העברית, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי" (אגרות ראיה א, אגרת קנד).

כפי שנאמר, כל יתרונה ומעלתה של השפה העברית היא בשעה שנשמת השפה היא דעת אלקים. אם השפה מתרחקת מהשקפה של קודש היא כבר אינה שפת הקודש. ההתעלמות מעולם הקודש בתחייה בכלל ובשפה בפרט מביאה חושך על ישראל ועל העולם.
הניסיון להאניש את התורה ואת ישראל ולראות בהם "עם ככל העמים" וספר ככל הספרים מתעלם מעיקר רוממותם של ישראל ומתפקידם בעולם. אך הרב מלמד אותנו עוד דבר בנוגע ללשון וללשון הקודש.
"כל הגיון אלקי ונשגב של הגויים, אפשר לו להתלבש בשפה ובלשון ברורה, מפני שאינם תרוממים ממעל לערך הדיבור, לא בהם כי אם בנו בחר ה' מכל עם, ורוממנו מכל לשון . אפילו מלשון הקודש, בתור לשון, רומם אותנו עליו, כי אנחנו בתוך עצם הקודש שרויים, עצם הקודש מתוך גובהו מחייה הוא את העולם המעשי שבחיים בעוז קדשו וקדשנו במצוותיו". (ערפלי טוהר)

"אתה בחרתנו מכל העמים". הקב"ה בחר בנו מכל העמים להיות קרובים אליו, להיות בעלי כשרון רוחני של התקשרות למה שלמעלה מהטבע ומעל לשמש.
לכן "רוממתנו מכל הלשונות", אפילו מלשון הקודש. הלשון והשפה הם כלי ביטוי כאן בעולם הזה. ושפת הקודש מצליחה להכיל קדושה ועולמות רוחניים במילים ובאותיות. אבל עם כל זה הלשון מוגבלת ומצמצמת. עצם חייהם ונשמתם של ישראל היא מעבר לכל גבול ומרוממים מעל כל הלשונות.
שאיפת החיים שלנו צריכה להיות גבוהה מעבר לכל שפה ולשון. אנו צריכים להתרומם לקרבת אלקים הנמצאת מעל לכל שפה ועולם חומרי. רק מתוך רוממות זו יהיה לשפה תוכן עמוק ואמיתי המתאים לישראל.
יש כאלה:
"בעלי הנשמות הזכות, שהמחשבה פועלת בהם בתדירות באופן בהיר, בולעת היא אצלם את כשרון הדיבור, ועל כל פנים את הנטיה ואת החפץ של הדיבור. מרגישים הם בכל דיבור מעמסה ודחיקה של המרחב הגדול של החופש שבמחשבתם הפוריה, השולחת תמיד את קרנה לעברים שונים". (אורות הקודש ג, עמ' רעט).

מי שחי רק במדרגת העולם הטבעי יראה בשתיקה חידלון ופחיתות. שתיקה תתפרש אצלו כשיתוק. אבל ההשקפה הרואה את רוח אלקים שממעל לטבע היא מבינה כי יש דומיה המבטאת התעלות אדירה המביאה את האדם לגבהים בהם אין מקום לדיבור המגביל והמצמצם. "השתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו" (שם, עמ' רעד).
השאלה האם יש ה' בקרבנו אם אין, היא המביאה ליחס השונה לשפה ולשתיקה. ההכרה כי מרוממים אנו מעל לטבע צריכה להביא אותנו ליחס נכון לשתיקה בעתה ולהכרה בקדושת השפה העברית היות והיא מבטאת את דעת אלקים שבנו.
זהו שנאמר על אהרון "וידום אהרון". לא שתיקה של חידלון כי אם שתיקה של התעלות והתבטלות כלפי הבורא המרומם מעל לכל.
את החודש העשירי ובמרכזו היום העשירי עלינו לנצל לחשבון נפש והעמקת הכרתנו במלכות ה' בעולם.
לאחר שעברנו את המלחמה ביוונים מגיע החודש העשירי בו אנו מסוגלים להתעלות להכרה במלכות ה' ולהבין את החושך הנגרם בריחוק מקבלת עול מלכות שמים.
עלינו להכיר בתורה כתורת אלקים ולהישמר מלהאניש אותה. עלינו להבין כי השפה העברית שפת הקודש היא שבאה ללמד ולחשוף את הקודש בעולם. הזהירות מלהחשיך את העולם בכך שנסתפק בחשיבה האנושית ונראה בה את חזות הכל צריכה להיות נר לרגלנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il