ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך תצוה

פרשת השבוע - תצווה

1158
מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
אחד המלבושים העיקריים של הכהן הגדול של ישראל היה החושן, לוח משובץ אבני חן שהיה מונח על חזהו. בחושן היו תריסר אבנים יקרות בצבעים שונים, שעל כל אחת מהן היה חרוט שם של אחד משבטי ישראל. בנוסף לאבני החן היו שני אבני שוהם מאורכות ששובצו בכותפות של האפוד שהכהן הגדול לבש. על אבני השוהם בכותפות הכתף היו חרוטים השמות של אבות האומה והתייחסות לכל שבטי ישראל.
כל 22 אותיות השפה העברית הופיעו על האבנים האלה בחושן ובכותפות של האפוד. עובדה זו אפשרה לאבנים ולאותיות החרוטות עליהם לשמש כ"אורים ותומים", כלי נבואה שבאמצעותו הוכרעו סוגיות לאומיות חשובות בעזרת התערבות משמים. אף שהאותיות שהרכיבו את התשובה הוארו באבנים, האפשרות לחבר את האותיות יחד בצורה נכונה ובעלת משמעות, כך שיהפכו למילים ולמסר, היתה תלויה בנביאי ישראל ש"קראו" את האורים ותומים בצורה נכונה. זה היה סמל ליחסים ההדדיים, כביכול, בין הקב"ה לעם ישראל במאמצים להגשים מטרות לאומיות ורוחניות. רק באינטראקציה הזאת של השמים וארץ יכול היה המסר של האורים ותומים לקבל משמעות מועילה.
המבט שלנו צריך להיות כאילו השמים לבדם כביכול לעולם אינם קובעים את העתיד באופן מוחלט. שכן גם אנחנו חייבים לעבוד ולהתאמץ, לפרש ולנתח, ללמוד ולעשות כדי להגשים את עתידנו בהצלחה.
לכיס בחושן הוכנסה פיסת קלף הנושאת את השם המפורש. זה היה המנוע שהפעיל את נס האורים ותומים. בלעדיו היה החושן כביכול רק אוסף חסר חיים של אבנים יקרות. החשיבות של הקלף הזה היא חלק מהמסורת היהודית. יופי וערך חומרי רלוונטיים רק כאשר הם נוספת להם השראה, כאשר הם נוצרים למען מטרה רוחנית נעלה ולמען טובת הכלל. שלמה המלך אמר בחוכמתו "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו".
בתקופת בית שני היה החושן מונח על חזהו של הכהן הגדול, אך האורים ותומים כבר לא פעלו. המרכיב האנושי של מסירות וטובת הכלל, היה חסר. לא היו עוד נביאים בעם ישראל והחושן הפך לקישוט בלבד, לחלק מהמדים של הכהן הגדול, לא עוד מדריך אלקי לעתיד ומקור של הוראה לעם ישראל. משום כך חכמי ישראל מתקופת בית שני בארץ-ישראל זיהו בשלב מוקדם שהמקדש הזה עתיד להיחרב בסופו של דבר. יחסי הגומלין החיוניים בין השמים והארץ, בין הבורא לברואיו, לא היו עוד בנמצא. בסביבה כזאת, גם אם המבנה מרהיב ואבני החן יפות, ניחוח הנצחיות שעליו מבוססים כל החיים היהודיים איננו. תפקידנו להשיב לחיינו את האורים ותומים האלה גם כיחידים וגם כאומה.
הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
עוד בנושא תצוה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il