ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
האמנם צונזרה הערה אודות הרצל באיגרות הראי"ה?
לאחרונה קם גורם שפל ושב על מעשיו (כמשלי כ"ו), כשניסה להקים רעש על דברי הראי"ה קוק זצ"ל באיגרת משנת תר"פ 1 לרב חיים הירשנזון, בה הגיב לדברים שכתב הלה בספרו בעניינים שונים וביניהם חידוש עבודת הקרבנות והכניסה להר הבית. לאחר שהראי"ה התייחס לאפשרות להקים מעין בית כנסת מרכזי בצמוד להר הבית, והביע את דעתו שכניסה להר הבית היא חשש איסור כרת, הוא כותב כי לעניין כבוד האומה (שהיה אחד מהמניעים להצעתו של הרב הירשנזון) היה מוטב לבנות את בית הכנסת האמור בין הכותל להר הבית, והוסיף כי "זה יְתָמֵם חזיונו של הרצל ב'אלט ניי לנד' על דבר הטעמפיל, שלא יעמוד במקום המקדש ממש, והוא כניבא ולא ידע מה ניבא כי בית כזה צריך להיות דומה סמוך למקום המקדש עד יופיע ה' בכבודו ..." 2 .
דברי הזעקה שהקים אותו גורם מוכיחים בעיקר קשיים בהבנת הנקרא; לדעתו מדובר ב"דיון הלכתי" בעוד הדיון כולו הינו במישור הציבורי, ואף הבנת הביטוי "חזיונו של הרצל" כמקביל לחזון הנביאים אינה מעידה אלא על בורות בנוגע ללשון המקובלת באותם ימים 3 . מובן שכסילים מהסוג הנזכר יעוררו רעש, אבל הדברים כשלעצמם הריהם ברורים: הראי"ה והרב הירשנזון דנים בשאלת בניית בית כנסת ראשי ובלתי מפלגתי סמוך לרחבת הכותל, ואין כאן שום שיג ושיח הלכתי (שיש בחלקים אחרים של האיגרת). הנושא הנידון הוא "ולענין כבוד האומה", כלשון הראי"ה בפתח הפיסקה, ובהקשר זה הוא מוסיף בדרך אגב את ההערה לגבי הרצל והטמפל שלו.
עד כאן הדברים לא היו ראויים להתייחסות, כשאר טענות אותו גורם שאין צורך עבורן אלא בשכל ישר ורתיעה טבעית מדברי הבאי 4 . אלא שבמקרה הנוכחי נוספה גם הטענה כי ממשיכי דרכו של הראי"ה "הבינו כנראה כי דבריו אודות הרצל מוזרים וחסרי יסוד", ולכן צנזרו לטענתו את המשפט הנ"ל כשהדפיסו איגרת זו באיגרות הראי"ה חלק ד' (איגרת תתקצ"ד). ומאחר שאמת היא שהמשפט הנ"ל נעדר מהגירסה שבאיגרות הראי"ה, עלולים הקוראים לסבור שאכן יש ממש בטענה זו.
ובכן, לאמיתו של דבר מתברר כי הסיבה להיעדרות המשפט הנ"ל היא פרוזאית למדי: עורכי הספר לא העתיקו את האיגרת מספרו של הרב הירשנזון, אלא – כפי שעשו ברוב האיגרות שבספר – השתמשו בהעתק או טיוטה של האיגרת המקורית, שנשארו בעזבונו של הראי"ה. כך מלמדים בין השאר הבדלים קטנים רבים בין לכל אורך האיגרת, כשמילים רבות פוענחו באופן אחר בשתי הגרסאות, ובדרך כלל הפענוח שב'מלכי בקודש' מדוייק יותר – דבר המתאים לידיעותינו אודות הפענוח הלקוי לאורך חלק ד' של איגרות הראי"ה 5 , ומוכיח גם שעורכי הספר לא ראו כלל את הגירסה שב'מלכי בקודש' 6 .
יתר על כן, אותו משפט על הרצל אינו המשפט היחיד המופיע ב'מלכי בקודש' וחסר באיגרות הראי"ה: בתחילת האיגרת, בגרסת 'מלכי בקודש', נכתב כי " ובענין מנוי מלך גם כן אין צריך להאריך שכל זמן שלא נתגלה מלך המשיח בתנאיו המיוחדים אין שום איסור להנהיג כח ממשלתנו באיזה צורה היותר נאותה " – ואילו באיגרות הראי"ה נדפס רק: " ובענין מינוי מלך ג"כ אין שום איסור להנהיג כח ממשלתי באיזה צורה היותר נאותה ". כאן ודאי לא ניתן להאשים את עורכי הספר בצנזורה וכדומה, שכן אדרבא, לכאורה האינטרס שלהם היה להביא את המשפט הנ"ל במלואו, הנשמע ממש כסיסמה דתית-לאומית. אלא שכאמור, הם לא התבססו כלל על הנוסח שבספרו של הרב הירשנזון, כי אם פענחו באופן עצמאי מטיוטה או העתק שהיו תחת ידיהם.
אם כן, מה פשר התוספות הללו בגירסת המכתב הסופית, והיעדרותן מן הטיוטה/העתק? כפי הנראה, לאחר סיום כתיבת גוף המכתב (=אז נעשה ההעתק), עבר הראי"ה שוב לפני שליחת המכתב והוסיף שני משפטים: האחד הוא ההסתייגות הנזכרת לגבי המלכות – שנועדה לתקן את הניסוח הראשוני, ממנו עשוי להשתמע שאפילו בימות המשיח אין צורך במלך – והשני הוא המשפט הנזכר לגבי הרצל והטמפל שלו. זוהי הסיבה ששני המשפטים הללו נעדרים מהגירסה שבאיגרות הראי"ה. נוכחנו אפוא לדעת שלא היה כאן כל צנזור, אלא בסך הכל הסתמכות על העתקה חסרה.
עוד באשר לתוכן הדברים כשלעצמם, מתוך ההקשר הכללי של חילופי האיגרות בין הראי"ה לרב הירשנזון, ברור למדי שהם נכתבו בעיקר על מנת לקלוע לטעמו של זה האחרון; זו כנראה גם הסיבה שמשפט זה נוסף רק לאחר סיום כתיבת האיגרת. ישנה בידינו אף ראיה ישירה לכך שהדברים אינם מהווים שיקוף של דעתו ויחסו האמיתיים של הראי"ה בעניין זה: באיגרת שכתב שבע שנים לפני כן, לתנועת "המזרחי", התייחס הראי"ה לאותו עניין בדיוק, כשכתב שניתוקה של התנועה הציונית מן הדת "זהו חיקוי שפל, והרבה יותר מחפיר מהחיקוי הציורי של שינוי מקום המקדש שב'תל אביב' [=אלטנוילנד] , שבצדק הרעיש עליו 'אחד העם' את המחנה בשעתו" 7 .
^ 1. אותו גורם, ב"דיוק" אופייני, כתב: תרפ"ד.
^ 2. 'מלכי בקדש' חלק ד', סנט לואיס תרפ"ד, עמ' 44.
^ 3. באשר ל"ניבא ולא ידע מה ניבא", אגב, דווקא לשיטתו יש לתמוה על מה הרעש, הלא לדעה אחת בבבא בתרא י"ב ע"ב מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים.
^ 4. יתר על כן, כבר למדנו שאין טעם להוכיח לצים (משלי ט' ח', וראו שם ט"ו י"ב), ובוודאי שאין טעם להתפלמס עם מי שהנבזות היא כלי אומנותו ושקריו מגוונים כצבעי הזיקית. על טיבו זה של הגורם הנידון עמדתי עוד בשנת תשס"ב במהלך כמה וויכוחים מול הגירסה המוקדמת שלו, ומאז אני תמה על הרב וישליצקי, הרב אבינר, חברים מקשיבים ושאר הגורמים שכילו לאורך השנים זמן ומאמץ בפולמוסים פומביים מולו, דבר המשול לניסיון ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון (וראו בהקשר אחר דברי מו"ר המובהק הג"ר אבי סמוטריץ' שליט"א, 'עלוני ממרא' 120, תשס"ז, עמ' 33-35). כמובן יש להסביר לתמימים ונבוכים שידעו מה להשיב לעצמם – ותו לא מידי.
מאידך, היות שנכנסתי לנושא, לא אכחד שגם שיטת ההתמודדות שאומצה לאחרונה, של חיקוי שיטותיו של הצד שכנגד באמצעות שכפול-ראי של גידופי הקנאים כלפי הראי"ה והפנייתם כלפי מנהיגיהם שלהם (שיטה המומחשת בין השאר בקונטרס 'הדס במדבר' שהופץ לאחרונה במרחב הוירטואלי), אין לה כל מקום בעיני, ואף על זאת למדנו "על תען כסיל כאולתו פן תדמה לו גם אתה" (משלי כ"ו ד', עיינו במצודות שם).
^ 5. כפי שהערתי במקום אחר, ראו: "מכותבי הראיה ומכתבי הראי"ה – ביקורת ספר", 'עלוני ממרא' 122, תש"ע, עמ' 162 הערה 49, וכן הערה 53.
^ 6. הוכחה נוספת לכך שעורכי איגרות הראי"ה חלק ד' לא ראו את 'מלכי בקדש', היא שכמה עמודים לאחר מכתב זה, לאחר התשובה החוזרת של הרב הירשנזון לראי"ה, מופיע מכתב נוסף של הראי"ה אליו, מכתב רגיל ללא עניינים "פיקנטיים" – והנה, המכתב לא נדפס כלל באיגרות! (ורק מאוחר יותר פורסם בקובץ 'ניצני ארץ', ומשם נלקח ל'אוצרות הראי"ה').
^ 7. 'איגרות הראי"ה' חלק ב' עמ' ר"ט (ההדגשה שלי. "ציורי" בלשון הראי"ה, פירושו 'דמיוני'). אזכורו של 'אחד העם' דווקא כמי שהתנגד לדברי הרצל, נועדה הן כדי לקלוע שוב לטעמם של מכותבי האיגרת, והן כדי לחזק את ההסתייגות מן הדברים, שאפילו בין ראשי מחנה הלאומיות החילונית, אליו השתייך הרצל, נמצאו להם מתנגדים.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שיא השיאים בפסח!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה הכל אסור בתשעה באב?!
למה ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
