ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות שלושת השבועות
- ספריה
- הלכות חגים
- חודש אב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
תספורת
נה. נוהגין לא להסתפר ולהתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב. ונוהגים שלא לקצוץ שער מכל מקום בגוף. ומנהג האר"י לא להסתפר מי"ז בתמוז, וכן נהגו אשכנזים. והעושה כן תבוא עליו ברכה. (שו"ע שם סע' יב. כה"ח שם ס"ק פ. בא"ח שם יב).
נו. אסור לגדולים לספר את הקטנים. (שו"ע שם סע' יד).
נז. אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, או שחל ביום ראשון, מעיקר הדין לפוסקים כבית יוסף מותר להסתפר בשבוע קודם תשעה באב, אך ראוי להחמיר גם בשבוע שקודם לו ולא להסתפר ולהתגלח כדי להכנס לתשעה באב כשהוא לא מסופר. (שו"ע שם סע' ד. עיין בא"ח דברים יב).
נח. שיער הזקן המעכב את האכילה, מותר לגוזרו אפילו בשבוע של תשעה באב. (שו"ע שם סע' יג כה"ח שם ס"ק קע).
נט. אבל שחל יום ל' שלו בשבוע שחל בו תשעה באב - יגזור שיער אחרי השלושים בסכין אך לא יעשה תספורת נאה. וירחוץ בגדיו במים ללא אבקות כביסה. ומראש חדש יש מקילים (עיין שו"ע שם סע' טו. כה"ח שם ס"ק פב).
גזיזת ציפורניים
ס. שעודפים על הבשר מותר לגוזזם גם בשבוע שחל בו תשעה באב כי ציפרנייים אלו נותנים מקום לשליטת החיצוניים באדם (בא"ח דברים יג).
סא. אדם שיצא מבית האסורים יכול לגוזזם אפילו בערב תשעה באב.
סב. אשה לצורך טבילתה מותרת לגזור ציפורניה גם בתשעה באב. גם מוהל יכול לתקן ציפורניו לצורך הפריעה. (עיין כה"ח תקנא ס"ק מט).
סג. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב, וטוב לטעום קודם לכן כדי לברך בשמחה (עיין רמ"א שם סע' ח. כה"ח שם ס"ק קיז. תכו סע' ב. מ"ב שם ס"ק ח. כה"ח שם ס"ק כה).
כיבוס בגדים
סד. אין מכבסין בשבוע שחל בו תשעה באב, מגבות וגרביים כיפות וכובעים ואפילו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו ויש מחמירים מר"ח וכן נוהגים האשכנזים (עיין שו"ע ורמ"א תקנא סע' ג. בא"ח דברים ו. סידור חוקת עולם).
סה. כביסה במכונת כביסה שלנו אף על פי שאין בה כל כך טירחה הרי היא בכלל גזירת חז"ל ואסורה.
סו. גיהוץ של ימינו דינו ככיבוס ואסור.
סז. כאשר תשעה באב חל ביום חמישי אין לכבס ולספר בו אפילו לאחר חצות היום ואפילו שהוא לצורך שבת.
סח. חיתולים ובגדים של ילדים קטנים שמלכלכין אותן תדיר ןאין לו אחרים - מותר לכבס בצנעה. וכיום שיש חיתולי נייר עדיף להשתמש בהם. (עיין בא"ח דברים ו).
סט. יש נוהגין היתר בכיבוס בגדי קטנים בני שלוש שנים ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם שלא יכבסו הרבה ביחד וגם יכבסו בצנעה (בא"ח שם).
ע. אשה שצריכה ללבוש לבנים לספור ז' נקיים, מותרת לכבס, ללבוש ולהציע מצעים נקיים (רמ"א שם).
עא. אסור למסור בשבוע זה בגד למכבסה של יהודים ולא של נכרים ויש אוסרים מראש חודש (שם).
עב. אפילו אלה שאוסרים כיבוס מר"ח יכולים לתת בגדים למכבסה של נכרים קודם ר"ח אף על פי שמכבסים אחר ר"ח.
לבישת בגדים מכובסים
עג. אסור ללבוש בגדים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב. ואפילו סדינים אסור להחליף.
עד. איסור לבישת מכובסים לא נתקן על דבר מצוה, ועל כן אם אין לו טלית משומשת בין גדולה בין קטנה - מותר ללבוש טלית מכובסת.
עה. רופא, אחות, וכד' שצריכים לעבוד בבגדים נקיים מטעמי בריאות, יכינו בגדיהם כדלקמן, ואם לא הכינו לא ילבשו בגדים מלוכלכים כדי לא לגרום לזיהומים.
עו. יש לאדם להכין בגדים, סדינים, חולצות וגרביים וכל דבר שמחליפים הרבה מלפני שבוע שחל בו תשעה באב. וילבשם שעה אחת ואחר כך יסירם כדי שיוכל ללובשם בשבוע שחל בו תשעה באב. ואלה שמחמירים לאסור לבישת מכובסים מראש חודש, יש להם להכין כן מערב ראש חודש. ובפרט במקומות החמים (עיין בא"ח דברים ו. שו"ת רב פעלים ד, סי' כט).
עז. אם לא הספיקו להכין קודם ראש חודש - יכולים להכין בר"ח עצמו, ואם גם אז לא הכינו כל צורכם - מותר להם להכין אחרי ר"ח לצורך שבוע שחל בו תשעה באב, שהאיסור מר"ח אינו אלא חומרא ואילו שבוע שחל בו תשעה באב הוא מדינא דגמ'.
עח. הזמן שצריך ללבוש בגד להוציאו מגדר "בגד מכובס" אינו קבוע והעיקר הוא שהבגד יזיע קצת מהגוף. ונהגו ללובשו כשעה או מעט פחות.
עט. מי שלא הכין בגדים וצריך להחליף בגדיו בשבוע שחל בו - לא ישליך אותו לרצפה כדי שיתלכלך, אלא יקח בגד לא מגוהץ או שיקמט אותו מעט.
לבישת מכובסים בשבת
פ. לפי הרמ"א יש ללבוש בגדים לא משובחים (בגדי חול) בשבת חזון ולפי השו"ע מותר להשתמש בשבת חזון בבגדים מכובסים ובמפות מכובסות (תקנא סע' א). לפי האר"י אסור ללבוש בשבת בגדי חול. וכן דעת הגר"א וכן נהגו רוב ישראל וכן יעשה מי שאין לו מנהג קבוע. מי שנהגו במשפחתו בעניין זה כדעת הרמ"א - ימשיך כמנהגם (ועיין משנ"ב ס"ק ו וכה"ח ס"ק יג).
פא. מי שלא הכין בגדים לפני שבת ונזכר ביום שבת והוא מאלה שנוהגים ללבוש בגדים מכובסים בשבת, לא ילבש חולצה מכובסת שעה אחת ויפשטנה כדי ללבשה אחר שבת, דאם כן נמצא הוא מכין משבת לצורך חול. כיצד יעשה? יפשוט את החולצה שלובש אותה בליל שבת, וביום ילבש במקומה חולצה מכובסת, ותשאר החולצה עליו ולא יפשטנה ביום ההוא. את החולצה שפשט בליל שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא התלכלכה הרבה מזיעה ולכלוך כיוון שלא לבש אותה הרבה. וכן יעשה אם נח במשך השבת ופושט בגדיו. וכן יעשה בגרביים ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו (עיין בא"ח דברים ו).
פב. מה שאמרנו שיכול אדם ללבוש בשבת בגד למספר שעות זה דוקא בבגדי שבת, אבל אי אפשר ללבוש בשבת בגדי חול כיוון שאז ניכר עליו שמכין משבת לחול.
רחיצת הגוף
פג. אין רוחצים - את כל הגוף בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו בצונן. ויש שנהגו לאסור רחצה מראש חודש. (בא"ח דברים טז).
פד. מי שרגיל להתרחץ כל יום - לא יחמיר מראש חודש אלא רק בשבוע שחל בו.
פה. מי שהתלכלך בעבודה או שמזיע הרבה - יכול לרחוץ את כל גופו. (עיין שו"ע תקנא סע' טז). ואם קשה לו לרחוץ בצונן - יכול אף בחמין, ומותר לרחוץ גם בסבון, ומכל מקום ימעט הנאתו ויתכוין רק להסיר הלכלוך.
פו. מותר לרחוץ לצרכים רפואיים. ולכן יולדת או מעוברת שקרובה ללדת שהרחיצה טובה לה - מותרת ברחיצה אפילו בחמין. וכן אדם חלוש שציווה אותו הרופא לרחוץ - מותר לרחוץ אפילו בחמין (בא"ח דברים טז).
פז. אחות שצריכה לעבוד בבגדים נקיים ומסודרים גם מטעמי בריאות, רצוי שתלבש אותם שעה קודם שבוע שחל בו כדלעיל, ואם לא הכינה - לא תלבש בגדים מלוכלכים. וצריכה לרחוץ ולשמור נקיון כמו יולדת וכדו' כדי לא לגרום לזיהומים.
פח. מי שנוהג לא לרחוץ כל תשעת הימים, אך רגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת. יכול לרחוץ במים חמים בר"ח אב שחל בערב שבת וגם בערב שבת חזון. וכן אם רגיל לטבול בכל ערב שבת, מותר לו לטבול גם בערב שבת חזון. (עיין כה"ח תקנא ס"ק קפט. בא"ח שם).
פט. כאשר תשעה באב חל בשבת, (ונדחה ליום ראשון) מותר, למי שנוהג לטבול בכל שבת, לטבול גם בשבת זו.
צ. הרגיל לטבול בכל יום או בכל יום שבת בבוקר ואינו מבטל מנהגו, וכן הרגיל לטבול אחר תשמיש וכן מי שראה קרי או סנדק, יכולים לטבול אף בשבוע שחל בו תשעה באב. (עיין כה"ח שם ס"ק קצ. בא"ח דברים טז. שו"ת רב פעלים ד, סי' כט).
צא. מקוה שחייבים לרחוץ בו בסבון קודם הטבילה - מותר לרחוץ בו אף בסבון קודם הטבילה.
צב. מיום י"ז בתמוז עד תשעת הימים מותר ללכת לים או לבריכה אבל צריך זהירות מרובה כדלעיל מחשש סכנה. אבל בתשעת הימים - אסור.
צג. אשה - שלובשת לבנים יכולה לרחוץ כדרכה, כיוון שאינה עושה כן לתענוג. (רמ"א תקנא סע' טז).
צד. אשה שחל ליל טבילה באחד הלילות שמר"ח אב עד התענית מותר לה לרחוץ כל גופה כמנהגה בחמין ולטבול. (רמ"א שם. כה"ח שם ס"ק קצג).
צה. אשה הטובלת במוצאי תשעה באב מותר לה לרחוץ בערב תשעה באב אפילו במים חמים, ותחפוף שנית במוצאי תשעה באב ותטבול. (עיין שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק קצג, קצה).
מוהל, סנדק ואבי הבן
צו. מוהל סנדק אבי הבן - ואמו נוהגין ללבוש בגדי שבת, אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. וכן האשה שמגישה את התינוק, נוהגת ללבוש בגדי שבת כיוון שזאת כל מצוותה. אבל אסור לאיש המגיש את התינוק ללבוש בגדי שבת.
צז. אם הברית קודם שבת חזון, יש להתיר למוהל לסנדק ולאבי הבן אפילו להתגלח, מראש חודש אפילו אם כל שנה נהגו להחמיר ולא להסתפר ולהתגלח מראש חודש. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב - אין להקל (עיין שו"ע שם סע' א. כה"ח שם ס"ק ו, ז, י ובמשנ"ב ושע"ת ס"ק ג).
צח. בשבת לובשים בגדים כמו כל שבתות השנה ואם רגיל ללבוש בגדים לבנים - ילבש. ואוכלים בשר ושותים יין כדרך כל השנה כולה. (עיין שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק יג. משנ"ב ס"ק ו).
הלכות שלושת השבועות סיכום דיני בין המצרים לשיטות האשכנזים והספרדים
סיכום לשנה שתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
