הקיץ בישראל תמיד חם, אבל יש כאלה שחם להם יותר מאשר חם לרוב האנשים. אינני יודע אם מבחינה סטטיסטית הקיץ הזה חם יותר מהממוצע, אבל הרב הזקן הזה הכותב מאמר זה בהחלט מרגיש שכן. הטמפרטורות היו גבוהות ביותר גם ברוב האזורים של ארצות הברית, ולכן בני המשפחה שלי שם ואני הבנו זה את זה כשדיברנו בטלפון, ואז איכשהו כולנו הרגשנו נוח יותר אחרי שדיברנו. חז"ל לימדו אותנו "צרת רבים חצי נחמה", כאשר הבעיות והקשיים משותפים לכולם יש בזה מידה של נחמה.
כושר ההסתגלות של בני האדם, שמאפשר להם לחיות בכל מיני אזורי אקלים קיצוניים בכדור הארץ שלנו, הוא אחד מפלאי האנושות. אין ספק שמזגנים וחימום מרכזי מיתנו את ההשפעות של תנאי מזג האוויר הקיצוניים על חיי בני האדם. אך רוב בני האדם בעולם עדיין חיים באזורי אקלים קיצוניים בלי שום מתקנים מתקני אקלים מודרניים.
אך גם עם המתקנים האלה, יש לאקלים השפעה עצומה על הכלכלה והפוליטיקה בחיי בני האדם. בארצות הברית, בחמישים השנים האחרונות, אנשים עוברים לדרום הארץ ולמערבה, ובכך מגדילים את כוחו והשפעתו הפוליטית של האזור הזה. היום יש לקליפורניה, לטקסס ולפלורידה מידה גדולה יותר של השפעה מזו שיש לניו יורק ולאילינוי על המנהיגות הפוליטית באמריקה ועל הכיוון שאליו ארה"ב פונה.
יש סיבות כלכליות לתנועת האוכלוסין הזאת, אך ייתכן שהסיבה העמוקה והאמיתית היא שאנשים לא רוצים לסבול חורף קשה ולכן עוברים לאקלים חמים ושטוף שמש יותר. מעניין שבמעבר לטקסס, לפלורידה ולאריזונה, אנשים נחשפים לקיץ חם להחריד, ובכל זאת נדמה שלבני אדם קל משום מה להסתגל לאקלים חם וטרופי-משהו, או לקיץ מדברי, יותר מאשר לחורף מושלג ומקפיא.
האקלים בישראל בריא ונוח מאוד, כראוי לארץ הקודש: קיץ חם וחורף גשום ולא קר במיוחד. כאן תנאי אקלים קיצוניים פחות מרוב הארצות שבהן שכנו הקהילות היהודיות הגדולות בעבר, בייחוד במזרח אירופה, פולין, רוסיה, ליטא ואוקראינה, שבהן החורף תמיד היה מקפיא וקשה והקיץ מאובק וחם.
אחד האתגרים הגדולים שניצבו בפני החלוצים שעלו לישראל ממזרח אירופה בראשית המאה שעברה היה ההסתגלות לאקלים החדש. ליהודים שהגיעו מתימן ומשאר ארצות המזרח התיכון לא הייתה בעיה של הסתגלות למזג האוויר. למעשה, ישראל בקיץ הייתה קרירה ונעימה יותר מרוב ארצות המוצא שלהם.
הוויתור על הלבוש היהודי המזרח-אירופי היה בעיקרו הצהרה תרבותית שתאמה את השאיפה להפוך ל"יהודי חדש" (אחת מהמטרות הרבות של הציונות בארץ ישראל שלא הושגו), אך אין ספק שהיה לעניין זה גם פן מעשי, התאמה לקיץ החם של ארץ ישראל. אך בגלל היבט "היהודי החדש" שהיה בלבוש הפשוט והמעשי יותר שנבחר כאן, יהודים דתיים רבים העדיפו לשמור על סגנון הלבוש שלהם ממזרח אירופה, לרבות כובעי הפרווה, גם בשמש הקיץ הקופחת של ארץ ישראל.
קרוב משפחה כזה אמר לי פעם "פרעה לא הצליח לנצח אותנו, אז איך אפשר להרשות למזג האוויר בקיץ לאלץ אותנו לזנוח את לבוש אבותינו?" אין שום מזג אוויר חם או שמש קופחת שיאלצו את קרוב משפחתי לוותר על כובע הפרווה שלו בשבת. זה כוחה של האדיקות בעולם היהודי!
בתלמוד כבר נאמר שסוף הקיץ קשה מן הקיץ עצמו. זה, כביכול, הקש ששובר את גב הגמל. אנחנו כבר עייפים מן החום ומצפים לשבירת השרב. זה טבע האדם, לצפות תמיד לשינוי. באמצע דצמבר בוודאי נזכור את חום יולי-אוגוסט ביתר חיבה ממה שאנחנו חווים אותו כרגע.
על אף שסקרים מראים שמזג האוויר הוא אחד הנושאים הרווחים ביותר בשיחות בין אנשים – זה נושא שאפילו זרים גמורים יכולים לשוחח עליו בקלות – כולנו יודעים היטב שלא נוכל לשנות אותו. אז אנחנו יכולים לדבר על מזג האוויר, לרטון עליו ולהשתוקק לחילופי עונות, אבל האמת המרה היא שאנחנו צריכים פשוט להסתגל אליו ולהפיק את המיטב מהמצב הקיים. וזאת מטאפורה לא רעה לחיים בכלל.