ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ויקרא

הקריאה האלקית

לחץ להקדשת שיעור זה
הקב"ה קורא למשה מתוך קודש הקודשים במשכן. אך, כפי שרש"י אומר לנו, על אף שצליל קולו של הקב"ה, כביכול, היה רם וחזק, הוא נשמע רק במשכן פנימה. אלה שעמדו מחוצה לו לא שמעו דבר.
המסר שאנחנו למדים כאן הוא ברור ופשוט: לא כל אחד יכול לשמוע את קול האל, והוא גם לא נשמע בכל מקום. היה פרק זמן ארוך בחברה האנגלית והאמריקנית שבו אנשים שבחרו לשמש ככמרים דיברו על כך שהם הגיבו ל"קריאה", שהם שמעו קול שקורא להם לעסוק בתחום הזה. בעולם הציני, החומרני והלא מתפקד שבו אנחנו חיים היום, זה נחשב למשהו נאיבי ולא מעשי. עם זאת, התורה מספרת כאן שמשה –להבדיל אלף אלפי הבדלות - הגיב לקריאה, ולמעשה, זה הפך לשם של החומש השלישי בספרי התורה, ויקרא.
אין ספק שאפשר לראות בהנהגת העם היהודי ובהדרכתו מקצוע או קריירה. אך אם זה כל מה שרואים בעיסוק הזה, ברור שיש פה חסר בפוטנציאל הרוחני ובסיכויים להצלחה בתפקיד. אם אדם איננו שומע את קול האל קורא לו לשמש פרנס על הציבור או ללמד תורה, מהות העניין תמיד תיפגע. משה מסוגל להיות משה שלא קם כמוהו לפניו או אחריו מפני שהוא שומע את קריאת האל גם אם שום אדם אחר איננו שומע אותה. כל חייו הוא מגיב לאותה קריאה, נשאר נאמן למשימה ומתמודד עם האתגרים שהנהגת העם היהודי מציבה בפניו.
מהמדרש אנחנו למדים שמשה רבנו שמע בתחילה את קולו של האל, כביכול, במפגש בסנה הבוער. שם הקב"ה קרא לו בקולו של אביו עמרם, ולכן משה היה מסוגל לשמוע אותו בלי להיפגע מגודל המעמד. בשלב הרבה יותר מאוחר בהיסטוריה היהודית, אמר הקב"ה לאליהו הנביא שהוא יוכל לשמוע את קריאתו דווקא בקול הדממה הדקה שמהדהד במצפון של כולנו.
במובן זה, האל נשמע בקול של אבותינו, במסורת היהודית ובקשרי המשפחה שלנו. יהודים רבים היום אינם מודעים כלל למורשת המשפחתית שלהם ובוודאי לא למורשת הגדולה יותר של עם ישראל בכלל. מעטים מאוד מאתנו חזקים מספיק מבחינה פסיכולוגית ורוחנית כדי להטות אוזן לקול הפנימי שלהם, לאותה דממה דקה. מסיבה זו אנחנו תועים בחיים בחיפוש אחר כיוון והדרכה ופונים לאנשים אחרים בבקשה לסייע לנו למצוא את עצמנו. תחילה עלינו להתבונן פנימה, לתוך עצמנו, לחפש את הג'י-פי-אס האלוקי ששתול בתוכנו. זה המשכן שלנו, המקום שבו קולו של האל יכול להישמע. אם נחפש אותו במקום אחר, בקולם של זרים, מחוץ למשכן, נעלה בידינו חרס ונחוש רק תסכול.
מאחר שקולו של האל, ולא משנה כמה הוא חזק ורם, מתואר כקול דממה דקה, ברור שאדם צריך לשים לב ולהתאמץ כדי לשמוע אותו. המאמץ הזה תמיד אפיין את חייו של משה, עבדו המלכותי של הקב"ה, שתמיד היה קשוב לקריאה שהדריכה אותו ובאמצעותו גם את עם ישראל ואת האנושות כולה.
עוד בנושא ויקרא

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il