(מא. שורה 5 – מב. שורה 5)

חלק א – קדימות בברכות

הקדמה - שני סוגי קדימות בברכות (כאמור בדף לט):

1. בברכות שוות, והשאלה על איזה לברך ולפטור את השני.
2. ברכות לא שוות, ברור לכולם שמברך שתי ברכות, והשאלה היא איזה להקדים.

א. במשנה –

ר"י – מין שבעה, רבנן – חביב.

במה נחלקו:

1. לפי כולם: נחלקו בברכות שוות
2. האם נחלקו גם בברכות שונות:
   עולא + ר אמי/רי"צ נפחא – לא נחלקו (אלא חביב עדיף),
   ר' אמי/רי"צ נפחא – נחלקו:

ר"י – מה שבפסוק קודם,

כר' יוסף/ר' יצחק – שכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה,

וממילא – כל מה שבפסוק מוקדם ממה שלא.
ורבנן – חביב עדיף,

כר' חנן – שדורש את הפסוק לשיעורים.

(מא: 7+)
ב. גם ה"ארץ" השני קובע -

ולכן רב המנונא – תמר > רימון

ג. מאמרים מוסגרים:

1. (מא. חצי ראשון) קושיה על שבברכות שונות מברך פעמיים,
   והרי - ברייתא שגם בברכות שוות (צנון וזית) מברך על אחד ופוטר את השני,
   תשובה – שם מדובר שאחד עיקר ופוטר את הטפל.

[ואמנם משמע שבסיפא ר"י חולק ואומר להקדים הזית, אך חסורי מחסרא ושם מדובר שאין עיקר (ולעולא – בברכות שוות)].

1. (מא. שליש תחתון) הדרשות לשיעורין מ"ארץ חיטה" –

חיטה – מי שבא לבית טמא, בגדיו נטמאים רק אחרי זמן כדי אכילת פרס (חצי ככר) חיטים.

שעורה – עצם כשעורה מטמאת

גפן – רביעית יין לנזיר (גם למדידת מוצק כמו ענבים. ולא רביעית מים)

תאנה (יבשה (=גרוגרת)) להוצאת שבת

רימון – חור כרימון מבטל שם כלי

זית – רוב השיעורים

דבש (תמרים) – ככותבת הגסה ליו"כ.

חלק שני – ברכה על אוכל במהלך סעודת פת

א. תאנים וענבים – (לא באים ללפת הפת, שאז ודאי שלא מברך, אלא למתק את פיו.
מה שרב פפא מגדיר "שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה") –

ב. רב פפא – והלכתא  (צבענו בצהוב את המקרה של הסעיף הקודם)
לרש"י – פסק כרב ששת,
לתוס' – פסק כר"ה ור"נ: