גם השבוע נעסוק בבניינה של ירושלים בימי שלמה:

בשבוע שעבר עסקנו בביקורת הכתוב, ביקורתו של הנביא בשם הקב"ה על ריבוי השגרירויות הזרות בירושלים והשפעתן השלילית. הפעם נעסוק בביקורת מסוג אחר, הביקורת העממית, המחאה החברתית על ארמונה של בת פרעה=משרד החוץ של שלמה המלך.
כאשר ירבעם מרד בשלמה הכתוב מתאר זאת כך:

הרמת היד, היא הנפת נס המרד, קשורה במישרין למפעלי הבניה של שלמה באופן כללי ולבניית המילוא בפרט. ירבעם, שהוכיח עצמו כ"גִּבּוֹר חָיִל", מונה על ידי שלמה לגייס את עובדי הבניה-הסבלים משבטי יוסף, אפרים מנשה ובני בנימין.
בנית המילוא, משמעותה בנית הארמון של בת פרעה=משרד החוץ כמו שמוכח מהפסוק הבא:

סדרת מפעלי הבניה מתוארים בדרך זו:

וביתר פירוט בפסוקים הבאים:

גם כאן, בסוף הרשימה מופיע הביטוי: "חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה", היכול בהחלט לרמוז על בת פרעה ושאר חברותיה.
בהסתמך על כל זה נציע את ההסבר הבא. כל עוד שלמה המלך גייס את האנשים כדי לבנות את בית המקדש, את ארמונות קרית המלוכה, את חומות ירושלים ואולי אפילו את כל הערים ברחבי הארץ, העם קיבל על עצמו את העול בהכנעה. ברגע שהם נדרשו לבנות את הארמון של בת פרעה ועוד תשע מאות תשעים ותשע ארמונות לשגרירות האחרות, רובן בנות נכר, הם אמרו די! לא לזה התגייסנו!
על רקע תסיסה זו ירבעם מרגיש מספיק חזק כדי למרוד. הוכחה לכך ניתן להביא מכך שגם לאחר מותו של שלמה, כשירבעם חוזר ממצרים כמנהיגם של שבטי יוסף ומנהל משא ומתן עם רחבעם ויועציו, זוהי הסוגיה העומדת במרכז הדיון - הכבדת העול. ירבעם, הממונה על "סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" אומר לשלמה ואחר כך לרחבעם – מספיק! לא כך ראינו בחזוננו את בירתו של עם ישראל. חזון הנביא:

לא יתממש בעזרת אלף שגרירויות שבראשן נשים זרות.

הבה נתפלל שנזכה לעלות לירושלים ברגלים
ולחזות עוד יותר בשוב ד' ציון היינו כחולמים.