ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הכרעת הדין היתה תלויה בין היתר בפירוש החוזה. כאשר בין הצדדים נטשה מחלוקת בפרוש החוזה. בחוזה הוסכם שאם התלמיד יעזוב לאחר תאריך מסוים במהלך השנה, הוא לא יהיה זכאי להשבת יתרת התשלום. הצדדים נחלקו האם התנאי מתייחס גם למצב בו התלמיד אינו עוזב מעצמו, אלא עוזב בשל דרישת הצוות החינוכי, דהיינו מסולק מן הישיבה.
הקטע המובא בגליון זה, מתייחס לעקרונות בפרשנות חוזה.
כלל גדול נקבע בגמרא (כתובות פג,ב ועוד) בפרשנות שטרות:
הלכה פסוקה (260)
רבנים שונים
163 - הסתייעות בהוצאה לפועל
164 - פרשנות החוזה
165 - בעלות על דירה שנקנתה על ידי הורי הכלה ונרשמה על שם שני בני הזוג
טען עוד
רש"י שם מסביר, כי בבסיס הדין עומד הרעיון, שבעל השטר מבקש להוציא באמצעותו ממון מבעל הדין השני, והמוציא מחבירו – עליו הראיה: "כל המוציא שטר על המוחזק בדבר, מה שמפורש בשטר - יכול לתבוע עליו, ואם השטר סתום - מורידים אותו לפחות שבמשמעות השטר." אלא שלא ברור מיהו המוחזק, כאשר ה"שטר" שמדובר בו הוא "שובר", כלומר, שטר הבא לפטור אדם מחוב המוטל עליו. הסעיף דנן אינו "שטר", וגם אינו בדיוק "שובר" במשמעות הצרה של המונח – אך הוא דומה לשובר, באשר הוא בא לסייע לטענת ההגנה של הנתבעת ולפטרה מחיוב המוטל עליה. בשאלה זו נחלקו הפוסקים.
לדעת כמה פוסקים, הכלל "יד בעל השטר על התחתונה" אינו חל בשובר. כך דעתו של הריטב"א בחידושיו, מסכת בבא בתרא דף קעג עמוד א:
בעל חוב הוא מוציא מחבירו, ולפיכך יד בעל השובר על העליונה. ומכאן היה אומר הר"ם, דהוא הדין לכל לשון מסופק שיש בו בשובר, דיד בעל החוב על התחתונה, ולא בעל השובר1.
ואולם מהרי"ק (סימן ז') מחזיק בדעה שונה:
דיד בעל השטר על התחתונה... ופשיטא דאין לחלק הכא משום דראובן הוא מוחזק, שהרי אין חזקתו כלום, מאחר שמכח הדין מתחייב ראובן לפי ממונו, אלא שמכח השטר בא להפקיע ולהסיע דין תורה.
אמנם, "בדק הבית" (חו"מ סימן מ"ב סעיף ח') תמה על מהרי"ק: "ואני תמה, אם ראה דברי הני רבוותא איך חלק עליהם"; אולם ב"דרכי משה" על אתר העיר כי גם בשו"ת הרא"ש משמע שבשובר לא אמרינן "יד בעל השטר על התחתונה"; וכן הכריע בהגהתו לשו"ע שם:
וכל שכן שאומרים בשובר יד בעל השטר על העליונה, הואיל והוא מוחזק.
דלא כיש חולקין ואומרים דאפילו בשובר אמרינן ידו על התחתונה.
ואולם, בסופו של דבר, כמה אחרונים מחלקים בין מצב בו החיוב נובע מן הדין לבין מצב בו החיוב נובע מן השטר בלבד. ראה הכרעתו של בעל "ערוך השלחן" חושן משפט מב,י:
כיון שהטעם מה דיד בעל השטר על התחתונה, משום השכנגדו מוחזק, לכן, בשובר כשנפל ספק - לא אמרינן בזה יד בעל השובר על התחתונה, דאדרבא, דבעל השטר הוא מוחזק, ולכן יד בעל השובר על העליונה נגד בעל השטר, וכל ספק שנופל בזה - אין בעל השטר יכול להוציא מיד בעל השובר, ונשאר תביעת בעל השטר נגד בעל השובר כתביעה בעל פה.
וכלל הענין בזה, מי שבלעדי השטר לא היו יכולין לגבות ממנו, כי אין עליו שום חיוב, וממילא, כשנפל ספק בהשטר, אין בנו כח להוציא מידו, כיון שכל החיוב הוא על ידי השטר, ובהשטר יש ספק; וממילא דבעל השובר ידו על העליונה, דאין כח ביד בעל השטר להוציא מבעל השובר...
אבל, אם החיוב ברור גם מבלעדי השטר, באופן שגם אם לא היה שטר כתוב, היה חיוב על זה האיש לשלם, והוא בא לפטור את עצמו מחמת ספקות שיש בשטר שביד שכנגדו - בזה לא שייך יד בעל השטר על התחתונה, ומחייבין אותו לשלם, כיון שהחיוב היה גם בלעדי השטר, אין הספק שבשטר פוטר אותו מודאי החיוב.
וצריך לשמור הכלל הזה, כי כלל גדול הוא2.
יד בעל השטר על התחתונה – רק כשיש ספק
הכלל "יד בעל השטר על התחתונה" עוסק במקרה בו יש אפשרויות לשוניות שונות לפרש את לשון השטר (או השובר); אבל במקרה בו נסיבות העניין והלשון מורות על אפשרות אחת בלבד, אין מפעילים את הכלל הזה. כך, למשל, קבע המגיד משנה (הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה טז):
שטר שכתוב בו דינרין סתם, שאין גובה בו אלא שנים, אם תפס יותר... - ודאי מוציאין מידו, כך נראה לי.
ופירש בעל "בית חדש" (חו"מ סימן מ"ב סעיף ח'):
ונראה שטעמו, כיוון שלא פירש כמה, הוה ליה כאילו כתוב בפירוש דינרין שנים, דמיעוט רוב שנים, ואין כאן ספק; ולפי דעתו, בשובר נמי, דינרין - אינן אלא שנים.
לסיכום:
הכלל במשפט העברי קובע: "יד בעל השטר על התחתונה". כלומר, אם יש ספק במשמעות או בדרך בה ניתן לפרש את לשון השטר יופעל כלל זה שמטיל את נטל ההוכחה יוטל על בעל השטר. רבותינו נחלקו בהסבר כלל זה. יש שראו בזה חלק מהעיקרון של "המוציא מחברו עליו הראיה" ולכן על התובע יוטל נטל ההוכחה. ויש שראו בכך דין מיוחד בדיני השטרות והוא יופעל גם במקום שאין ספק בחיוב. תפיסה מצד התובע לא תהפוך אותו למוחזק ולא תועיל, כל עוד רק פרשנות דחוקה ללשון השטר תתמוך בטענתו.
מן הכלל אל הפרט.
בית הדין ניתח את לשון החוזה, והגיע למסקנה שהפרשנות המסתברת מתוך הלשון ומתוך הקשר הדברים היא, שמדובר רק על מצב בו תלמיד עוזב מרצונו ולא ניתן ליישם את האמור בסעיף ביחס לתלמיד שלימודיו הופסקו ביוזמת הישיבה.
אומנם, במקרה הנדון, כבר שולם כל שכר הלימוד מראש. על כן עלתה השאלה, האם עובדה זו משפיעה על הכרעת הדין. בעניין זה נעסוק בגליון הבא.
_______
אמנם, ראה נימוקי יוסף, ב"ב ע"ו ע"ב בדפי הרי"ף: "ושובר שיצא שהיה כתוב בו שנתפרע ממנו דינרין, יש אומרים דגבי שובר נדון הלשון על העליונה, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ודיינין הכי דטובא קאמר. ולזה נוטה דעת הרא"ה ז"ל, אף על פי שאינו נראה בעיני הריטב"א ז"ל תלמידו". הדבר אינו הולם את האמור בחידושי הריטב"א שלפנינו, כפי שצוטטו כאן (ועיין תומים חו"מ סימן מ"ב ס"ק י"א).
2 ועיין עוד: שו"ע חו"מ מג,כה; מד,ו; מו באה"ט ס"ק פ"ח; מז באה"ט ס"ק ג'; מט,ח ובאה"ט שם; נב באה"ט ס"ק י'; נד,ה.
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
האם מותר להתקלח ביום טוב?
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
