ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מִלְחָמָה לַיקֹוָק (ולמלך) בַּעֲמָלֵק

בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר מחיית עמלק Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ב

מִלְחָמָה לַיקֹוָק (ולמלך) בַּעֲמָלֵק


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

מִלְחָמָה לַיקֹוָק (ולמלך) בַּעֲמָלֵק
-------------------------------
הרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה"

בימי הפורים נוהגים לקרא בפרשת המלחמה בעמלק, המופיעה בסוף פרשת בשלח.
הפרשיה מסתיימת במילים:
"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז טז).


נחלקו התנאים בשאלה מה משמעות שבועה זו. וז"ל המכילתא דרבי ישמעאל:
"ר' יהושע אומר לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהי ממלכתו, באותה שעה מלחמה לה' בעמלק. ר' אלעזר המודעי או' נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים. שלא יאמרו גמל זה של עמלק אם אניח נין ונכד לעמלק. ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו" (בשלח - מסכתא דעמלק פרשה ב)
נסכם את הדעות השונות:
לדעת רבי יהושע - מקבלים גרים מעמלק והמלחמה היא רק נגד האנשים. הציווי להרוג גם את בעלי החיים היה מיוחד והוראת שעה שנתן שמואל הנביא לשאול המלך. העמלקים ימחו סופית באחרית הימים על ידי הקב"ה.
לדעת ר' אלעזר המודעי המלחמה בעמלק היא טוטלית ובכל דור.
לדעת רבי אליעזר משמעות המאבק כנגד העמלקים היא שלא מקבלים מהם גרים ומכל האומות כולם כן מקבלים.
הרמב"ם פסק כרבי יהושע. ניתן לעיין באתר 'ארץ חמדה', בהסבר שיטתו ב'חמדת ימים' לפרשת בשלח תשס"ח.

השבוע נעסוק בשיטת רש"י שפירש: "תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א' טו ג). שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה" (דברים כ"ה יט) שפסק כרבי אלעזר המודעי .

אם כך קשה, כיצד יפרש רש"י את הפסוקים הבאים מספר שמואל א?
"וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ: וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי: וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים: וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם" (כ"ז ח-יב).


בתקופה קשה זו מצא דוד מחסה מפני רדיפותיו של שאול, אצל אכיש מלך גת הפלשתי. אכיש שרצה למנוע מדוד כל דרך חזרה אל עם ישראל וגם להרויח שלל רב, שלח את דוד עם אנשיו לפגע בתושבי דרום הר חברון היהודים. דוד כמובן שלא הסכים ותחת זאת נלחם בשוסים, בעמים הנוודים שהיו פוגעים בתושבי דרום הר חברון. אחד העמים הללו היה עמלק.

לשיטת רש"י קשה, כיצד לקח שלל מעמלק?
בעל ה"משך חכמה" (שם) מקשה זאת ומתרץ שמוכח מכאן כי חובת מחיית עמלק היא מחובותיו של המלך והציבור ולא חובה המוטלת על היחיד. כיוון שדוד עדיין לא היה מלך הוא היה רשאי לקחת שלל מעמלק.
הלימוד הלכה למעשה בימנו משיטת רש"י הוא אחד. כל הלכות מלחמה כולל המלחמה בעמלק היא מן המצוות המוטלות על המלך והשלטון בלבד. כל יוזמה פרטית לפגע באויבי ישראל, אפילו בעמלק איננה מצווה ובזמן שיש שלטון ישראלי ריבוני וחוקי כל פעילות מסוג זה אסורה בתכלית האיסור.

הבה נאחל שיגיעו ימייה של שבועת הקב"ה
והוא יבער את הרע מן העולם ואנו נזכה
ל:"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il