ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עוד יוסף חי

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר התשע"ג

עוד יוסף חי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

היו אלה הימים שלפני קום המדינה. בשלב מסוים, בגבור הלחימה באזור גוש עציון, הנשים והילדים פונו מכפר עציון למנזר רטיסבון בירושלים. הגברים שנותרו במקום התלכדו, העבירו את המיטות לחדרים משותפים ועשו להם מין קומונה מחודשת של כמה גברים בבית אחד. יוסף דמסט, אגרונום, איש מעשה ואיש מדע שהתגורר בכפר עציון, אמר לרעיו: "אנחנו לא יודעים מה צפוי לנו. ייתכן שנצטרך למסור את חיינו במערכה הזאת, ולכן ראוי שנדע עבור מה אנחנו לוחמים, שנדע מה פירוש מסירות נפש וקידוש השם. בואו נלמד מדי ערב שיעור בהלכות קידוש השם".
הם החלו ללמוד מתוך 'משנה תורה' לרמב"ם כי "כל ישראל מצווים על קידוש השם הנכבד הזה, ומוזהרים שלא לחללו שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'", ואחר כך את כל השקלא וטריא מתי "ייהרג ואל יעבור", מתי "יעבור ואל ייהרג", דיני מלחמה וסוגיות של מסירות נפש.
לאחר שהחלו ללמוד עניינים אלה בכפר עציון, לקח יוסף תת-מקלע סטן ותרמיל והלך מדי לילה בעיצומו של המצור לעין צורים ולמשואות יצחק, כדי שילמדו גם שם שיעור בהלכות קידוש השם.
יוסף דמסט נפל על קידוש השם בד' באייר תש"ח עם 126 חברים מכפר עציון הי"ד, יום לפני קום המדינה, והותיר אישה ובן בשם יצחק.
לאחר מלחמת ששת הימים החלה התעוררות בקרב ילדי כפר עציון, שלא זנחו מעולם את רעיון השיבה, לחזור לכפר עציון ולחדש ימיהם כקדם. חנן פורת וחבריו נפגשו עם ראש הממשלה באותם ימים, לוי אשכול. הוא לא יכול היה לעמוד בפני ילדי כפר עציון, שרבים מהם התייתמו אחרי נפילת הגוש במלחמת השחרור, והם הצליחו להשיג ממנו אישור לחזור לכפר עציון ולהתפלל שם בראש השנה.
עשרה ימים לפני ראש השנה יצאה חבורה של ילדי כפר עציון - חנן פורת, דב קנוהל, יצחק דמסט (צ'איק), בנו של יוסף הי"ד ונוספים - הגיעו להר הרצל, וקראו פרקי תהילים על קבר הקדושים שנרצחו בכפר עציון. דב קנוהל אמר: "אנחנו באים להודיע לכם, אנשים יקרים שנפלו בכפר עציון, שאנחנו נוסעים לחדש את היישוב היהודי שם".
בני החבורה יצאו, נסעו בשיירה ועצרו ליד קבר רחל. יצחק, בנו של יוסף דמסט, פתח את התנ"ך וקרא בניגון של הפטרה: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". כאשר קרא את המילים כולם חשו צמרמורת, חשו שהפסוקים נכתבים עליהם כאן ועכשיו. חשו שהם מנגבים דמעה מעינה של רחל ואומרים לה: אמא, אל תבכי, אנחנו חוזרים הביתה.
לאחר מלחמת יום כיפורים ישבו חברי כפר עציון שהוקם מחדש בסוד רעים, לגמו במסיבת פורים מהיין ושרו בהתלהבות. אחרי שכולם שתו והתבסמו, פתח חנן ואמר לפתע: "יש לי שאלה. חברנו צ'איק כבר נשוי שש שנים ואין לו ילדים. איך זה יכול להיות?! מה, ריבונו של עולם אינו מבין שצריך שיהיה כאן בן שיישא את שמו של יוסף דמסט, שמסר את נפשו ולימד פה הלכות קידוש השם?! זו תורה וזו שכרה?!"
אמר אחד החברים: "מה לעשות?!"
"בואו נביא ספר תורה ונקרא", הציע חנן.
וכך עשו באווירת פורים. הם קראו: "וה' פקד את שרה כאשר אמר".
לאחר מכן אמר אחד החברים: "מה ניתן עוד לעשות?"
"כידוע צריך להתפלל על קברי צדיקים", אמר חנן.
"אבל איך נתפלל על קברי צדיקים?! איפה יש לנו כאן צדיקים?! אנחנו בכפר עציון ויורד גשם בחוץ".
"מה פירוש הדבר איפה יש צדיקים?!", תמה חנן, "יש לנו צדיק שקבור בכפר עציון!"
הקבר היחיד שהיה אז בבית הקברות החדש בכפר עציון היה קברו של אבינועם חיימוביץ-עמיחי הי"ד. "הרי הוא צדיק שנפל על קידוש השם במלחמת יום הכיפורים", אמר חנן, "בואו נלך להתפלל על קברו!"
כל בני החבורה של כפר עציון, כולל צ'איק ואשתו וכן סנדי - אלמנתו של אבינועם הי"ד, הלכו בגשם השוטף עד שהגיעו לבית הקברות, ואז נוכחו לראות שהשער סגור.
חנן, שהיה קצת בגילופין, אמר: "מה פירוש הדבר השער סגור?! אנחנו רוצים להתפלל פה!". חנן אחז את העמודים, טלטל אותם בכוחו הרב אנה ואנה, עד שנפרץ השער, ואז הלכו כולם והתפללו על קברו של אבינועם הי"ד.
כעבור שנה נולדה ליצחק ואשתו בת ושמה דפנה, ושנה לאחר מכן נולד בן הנושא את השם יוסף.
על פי הספר 'ילדי כפר עציון' מאת עמיה ליבליך, בהוצאת כתר

מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il