ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יעקב בן זאב הכהן
כ אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא נִשְׁאַר לִי מְקוֹם קוּשְׁיָה, הוֹאִיל וַאֲנִי רוֹאֶה כֹּל הָעִנְיָנִים מְסֻדָּרִים וַעֲשׂוּיִים כְּתִקּוּנָם. וּמַה שֶּׁהָיִיתִי מְבַקֵּר אוֹתוֹ, וְהוּא מִעוּט מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה בִּתְפִלּוֹתֵיכֶם מֵהַזְכָּרַת הָעוֹלָם הַבָּא, כְּבָר טָעַנְתָּ לִי בּוֹ כִּי מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַדְּבֵקוּת בָּאוֹר הָאֱלֹהִי בְּחַיָּיו, עַד שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ בְּעֵינוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה — וְאֵין לָאָדָם קִרְבָה אֶל ה' יוֹתֵר מִמֶּנָּה — הֲרֵי אֵין סָפֵק שֶׁהוּא כְּבָר בִּקֵּשׁ עַל מַה שֶּׁהוּא יוֹתֵר מֵהָעוֹלָם הַבָּא, וְאִם יַשִּׂיגוֹ יֻשַּׂג לוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי מִי שֶׁדָּבְקָה נַפְשׁוֹ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי וְהִיא טְרוּדָה בְּמִקְרֵי הַגּוּף וּמַכְאוֹבָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּדְבַּק בּוֹ כְּשֶׁתִּפָּרֵד וְתַעֲזֹב אֵלֶּה הַכֵּלִים הַמְטֻנָּפִים. ___________________________
בעדיפות – מחמת חשיבותה. ההרוחה ממה שאנחנו בו – הישועה מהצרות. הסגולה הטהורה – הצדיקים שבישראל. לנכחה – למולה. ההודאה בחסדו – ההכרה בטוב ה'. מבקר אותו – מלשון ביקורת. כשתפרד – לאחר מיתתו. הכלים המטנפים – הגוף, לעומת מעלת הנפש.
ביאורים
סיבות שונות מונעות מאיתנו את הכוונה בתפילה. שתי הבולטות שבהן הן חוסר ההבנה של משמעות מילות התפילה וחוסר הבנת התהליך שהתפילה בונה, קומה על גבי קומה. בדבריו כאן מבאר ריה"ל את הסדר והשיטתיות הקיימים בתפילת העמידה. מעניין לשים לב לכך ששלוש הברכות הראשונות (לאחר שלוש הברכות הפותחות – אבות, גבורות וקדושה) בתפילה קשורות בדעת – שימת לב לכך שמחשבתו של האדם תהיה לפי התורה ולא תהיה בה טעות. בקשת הדעת, התשובה על התורה ועל העבודה, והסליחה שהיא בקשת ההתיישרות לאחר הנפילה. את תוצאת הברכות הללו אנו מבקשים בברכה הבאה – הרווחה ממצבנו הנוכחי הנרדף והבזוי, בקשת הגאולה והפדות. לאחר מכן אנו מבקשים בריאות הגוף והתמדת המצב הזה על ידי ברכת הארץ והגשמים. בברכה הבאה אנו מבקשים על השבת נדחי ישראל. הבקשה הבאה היא המלכת ה' עלינו. לאחר מכן וכפועל יוצא מכך – הכרתת הרשעה מן העולם. הבקשה הבאה היא קיום הצדיקים – הסגולה שנשארה לאחר ביעור הסיגים. בקשת בניין ירושלים מבטאת את הכמיהה להשבת מקום זה למקום השראת הנבואה כאשר מיד לאחר מכן מגיעה הבקשה על ביאת המשיח. בקשת שומע תפילה היא בקשה כללית על התפילה שהתפללנו. הברכה הבאה, עפ"י ריה"ל היא הבקשה להחזרת הנבואה – "ותחזינה עינינו...", שנזכה לחזור ולראות בעינינו את מחזה הנבואה. הסיום הוא בתפילת ההודיה על כל הטובה שמעניק לנו ה' בחסדיו. גם הסיום – ברכת עושה שלום הוא ביטוי ליעד הכללי שאותו מבטא החסיד בעבודתו – השלום הוא ברכה כללית – ההשלמה והאחדות בין כל החלקים המפורדים. זהו ההפך מהפָּרוש המבקש רק את טובתו הפרטית האישית. גם מלך כוזר, בסיום דברי החבר, מדגיש את הקשר המוחלט בין העולם הזה לעולם הבא בחייו של החסיד, עוד ביטוי למבטו הכללי והטוב על העולם.
הרחבות
* סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה
וְהָרִאשׁוֹנָה מֵהַבַּקָּשׁוֹת בָּעֲדִיפוּת — בַּקָּשַׁת הַשֵּׂכֶל וְהַהַשְׁרָאָה, הוֹאִיל וּבָהֶם יַגִּיעַ הָאָדָם אֶל הַהִתְקָרְבוּת לֵאלֹהָיו. ריה"ל מסביר מדוע הברכות סודרו דווקא בסדר זה. מקור הסדר הוא בגמרא. הגמרא במסכת מגילה מספרת ששמעון הפקולי הסדיר את הברכות לפני רבן גמליאל ביבנה ושם היא מסבירה מדוע היה צורך בכל ברכה ומדוע נתקנה דווקא במקומה [מגילה יז, ב].
דברי החבר פה הם המשך למה שאמר באות יז, שם ביאר את הצורך בברכות הראשונות: "אבות", "גבורות" ו"אתה קדוש".
* טעם הכריעה בברכת 'מודים'
וְיִכְרַע כְּרִיעַת 'מוֹדִים' בְּבִרְכַּת הוֹדָיָה, אֲשֶׁר הִיא כּוֹלֶלֶת הַהוֹדָאָה בְּחַסְדּוֹ יִתְעַלֶּה וְהַתּוֹדָה עָלָיו גַּם יַחַד. מקור החיוב בכריעה ב'מודים' הוא בגמרא בברכות: "ת''ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף". לפי רש"י, טעם הכריעות הוא שנכניע ונשפיל עצמנו לפני הקב"ה. לכן אדם גדול (כהן גדול למשל) צריך לכרוע בסוף כל ברכה [ברכות לד.].
הקול יהודה שואל מדוע אין ריה"ל מזכיר בדבריו על "ברכת אבות" את חיוב הכריעה. הרב הנזיר , בביאוריו לכוזרי רוצה לומר ש"טעם הכריעות ב'מודים', בסמיכות יפה, כאלו תפילתנו נמלאה: ותחזינה עיננו, והננו משתחוים, כורעים ומודים" לפי דבריו, ריה"ל מכוון פה לטעם שונה מדברי רש"י, אנו משתחווים בשל ההודאה על שמיעת ה' את תפילתנו.
שאלות לדיון
למה אי אפשר שלא יחטא האדם? ואם ברור שיחטא, למה שהקב"ה יסלח?
מה הבקשה ב"ותחזינה עינינו"? מה משמעות הדבר שאדם מבקש נבואה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
