ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
מט אָמַר הֶחָבֵר: הַטֻּמְאָה וְהַקְּדֻשָּׁה שְׁנֵי עִנְיָנִים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, לֹא יִמָּצֵא הָאֶחָד מֵהֶם אֶלָּא בְּהִמָּצֵא הָאַחֵר, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה אֵין טֻמְאָה, כִּי עִנְיַן הַטֻּמְאָה אָמְנָם הוּא עִנְיָן הָאוֹסֵר עַל בְּעָלָיו אֵת הַנְּגִיעָה בְּדָבָר מִדִּבְרֵי הַקְּדֻשָּׁה, מִמַּה שֶּׁמֻּקְדָּשׁ לה', כַּכֹּהֲנִים וּמַאֲכָלָם וּמַלְבּוּשָׁם, וְהַתְּרוּמוֹת, וְהַקָּרְבָּנוֹת, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה. וְכֵן עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה דָּבָר הָאוֹסֵר עַל בְּעָלָיו אֵת הַנְּגִיעָה בִּדְבָרִים רַבִּים יְדוּעִים.
וְרֹב דָּבָר זֶה תָּלוּי בְּהִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה, וּכְבָר חָסַרְנוּ אוֹתָהּ. וּמַה שֶּׁאֶצְלֵנוּ מֵאִסּוּר מַגָּע הַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת אֵינוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, אֶלָּא הִיא מִצְוָה גְּרֵידָא מֵאֵת ה', וְכֵן מַה שֶּׁאֶצְלֵנוּ מֵהַרְחָקַת הָאֲכִילָה עִמָּהּ וְהָאַזְהָרָה מִקִּרְבָתָהּ, אֵינָם אֶלָּא גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ דֶּרֶך אֶל מַגָּעָהּ. וּבַאֲשֶׁר לְדִינֵי הַטֻּמְאוֹת, הֲרֵי הֵם בָּטְלוּ מֵאִתָּנוּ מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ בְּאֶרֶץ טְמֵאָה וַאֲוִיר טָמֵא, בְּנוֹסָף עַל כֹּל מַה שֶּׁאָנוּ מִתְעַסְּקִים בּוֹ מֵהַקְּבָרוֹת וְהַשְּׁרָצִים וְהַמְצֹרָעִים וְהַזָּבִים וְהַמֵּתִים וְזוּלַת זֶה. וְכֵן אֲסוּרָה עָלֵינוּ הַנְּבֵלָה, וְלֹא מִפְּנֵי טֻמְאָתָהּ, אֶלָּא מִצְוָה גְּרֵידָא בְּאִסּוּר הַנְּבֵלָה, וּתְנַאי הַטֻּמְאָה נוֹסָף. וְלוּלֵא אָמְרָם "עֶזְרָא תִּקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָאִין", לֹא הָיְתָה חוֹבָה תּוֹרִית, אֶלָּא חוֹבַת טָהֳרָה וּנְקִיּוּת.
וְאִם הָיוּ מְקַבְּלִים זֹאת עַל עַצְמָם לְעִנְיַן הַנְּקִיּוּת אֵין רָע בָּזֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ לְתוֹרָה, שֶׁאִם לֹא כֵן, הֲרֵי נַעֲשׂוּ מִתְחַכְּמִים מִתּוֹך סִכְלוּתָם, וּמְשַׁנִּים בַּתּוֹרָה, וְגוֹרְמִים לְמִינוּת, רְצוֹנִי לוֹמַר לְהִתְפַּלְּגוּת הַשִּׁיטוֹת, אֲשֶׁר הִיא שֹׁרֶשׁ הֶפְסֵד הָאֻמָּה, יְצִיאָתָהּ מִתּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד. כִּי הִנֵּה כֹּל מַה שֶּׁמְּקִלִּים בּוֹ אֲנַחְנוּ מִן הַמַּגָּעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶּה, הֲרֵיהוּ קַל לְעֻמַּת מַה שֶּׁתְּסַבֵּב דַּעְתָּם מִן הַמִּינוּת, עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּחָצֵר עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּעֶשֶׂר שִׁיטוֹת.
___________________________
הִשמרם – של הקראים. בדברים רבים – למשל בשר קודשים או תרומה. דבר זה – מציאות של קדושה. אינו מפני הטֻּמאה – כדי שהנוגע בה לא יטמא ממנה. הנבלה – אסורה באכילה (מלבד הטומאה שיש במגעה). לבעלי קראין – בעל קרי. לא היתה חובה תורית וכו' – טבילת בעל קרי כדי שיוכל להתפלל ולעסוק בתורה אינה דין מדאורייתא, אלא יש בה עניין של הידור ותוספת טהרה. עזרא תיקן מדרבנן חיוב טבילה זו. לענין הנקיות – בגלל הידור ניקיון וטהרה ולא כחיוב גמור. מן המגעות – נגיעה בטומאה. תסבב – תגרום.
ביאורים
גם לאחר שהחבר מוכיח את נאמנות דברי חכמינו הקדושים ואת טעות דבריהם של הקראים בפירוש התורה, מלך כוזר מתפעל מזהירות הקראים בענייני טומאה וטהרה. הם מדקדקים בכך מאוד; מתרחקים מטומאה ומשתדלים מאוד להיטהר אם הם נטמאים. לעומת זאת בני ישראל השומרים תורה ומצוות על פי המסורת אינם מדקדקים בכך כלל.
בתשובה מסביר החבר, קודם כול, מהי טומאה. הטומאה איננה כמו שאר איסורים שבתורה. אין איסור להיות טמא, אלא שאסור לעשות דברים של קודש בטומאה. רק במקום שיש בו קדושה יכולה להיות גם טומאה שממנה צריך להיזהר. בימינו אין בית מקדש, ולכן כמעט ואינו קיים מושג זה של קדושה וממילא גם לא קיימת השמירה מן הטומאה. בקרב הקראים המושגים התבלבלו משום שאין להם מסורת, ובגלל הבנתם המוטעית בפירוש התורה הם מדקדקים כל כך בענייני הטומאה. הדבר דומה לעם הארץ שמדקדק מאד בעשיית 'סגולות', אך אינו מקפיד כלל על קיום ההלכה ואינו משתדל ללמוד אותה, אלא שאצל הקראים הדבר חמור יותר כיוון שהם מפרשים את התורה כרצונם, ומזלזלים בדברי חז"ל האמיתיים.
מסקנת דברי החבר היא שלא כל מי שמדקדק יותר הוא הצודק יותר. הוא כבר אמר זאת לעיל [ג, כג] ועוד ימשיך להסביר זאת בהמשך. הדבר תלוי בעצם המעשה, ויש מעשה שהוא רצוי ומועיל מצד עצמו. לכן החבר מסביר למלך את ההבדלים בין טומאה וקדושה לבין האסור והמותר. יש דברים שנאמר עליהם המושג טומאה, אבל אין הכוונה לטומאה וקדושה אלא לאיסור הנוהג בכל זמן ובכל מקום, כמו איסור הקירבה לנידה ואיסור אכילת נבלה.
נקודה נוספת שמציין החבר היא שאם היו מקבלים הקראים את השמירה מטומאה בתור תוספת קדושה, כנקיות ומידת חסידות, לא הייתה עם כך בעיה. אך הם רואים בזה חובה גמורה גם בזמן שאין להיזהר מהטומאות, ובכך הם טועים.
הרחבות
* קדושה וטהרה
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה אֵין טֻמְאָה. גם הרמב"ם אומר "כי זאת המצוה של טומאה וטהרה אינה נתלית רק במקדש וקודשיו...". אך מה שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני" [ויקרא יא, מד] זו קדושה מסוג אחר, והיא קדושת המצוות. דבר זה שייך בכל זמן ונוגע לכל אחד, ועלינו להתעלות בקדושה על ידי קיום המצוות [מורה נבוכים ג, מז]. הרב דוד הכהן ' הנזיר ' מוסיף שנראה מלשון ריה"ל כאן רעיון עמוק מאוד, שסכנת הטומאה יכולה להיות רק במקום שיש בו קדושה. אם אין קדושה לא יכולה להיות טומאה, אבל גם קדושה לא תהיה שם [בפירושו על הכוזרי כאן].
* איסור וטומאה
מֵאִסּוּר מַגָּע הַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת אֵינוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. ישנה חקירה האם ההרחקה מאישה נידה הוא 'איסור' או משום 'טומאה', כמו שעל אדם טהור להיזהר מקרבה לכלים טמאים וכדומה. ה' אתוון דאורייתא ' מוכיח מדברי ריה"ל כאן שאין זה משום טומאה, אלא איסור בפני עצמו שהזהירה אותנו התורה עליו. לכן האיסור הזה קיים גם כיום, כשבית המקדש חרב ואיננו נזהרים בשאר ענייני טומאה וטהרה.
שאלות לדיון
האם יוצא, לאור דברי ריה"ל, שלא ייתכן היום מושג של "קדושה"?
לאור דברי ריה"ל, מהי "מינות"? האם גם הנצרות נחשבת ל'מינות'?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד אמונה?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
