ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
טובה בת משה שמעון
אֲבָל 'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ. וְאָמְנָם 'אֵל' נִגְזָר מֵאֱיָלוּת, וּמִמֶּנּוּ נָבְעוּ הַכֹּחוֹת, וְהוּא מְרוֹמָם מִלְּהִדַּמּוֹת לָהֶם, וְהֻתַּר לוֹמַר: "מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם", רִבּוּי שֶׁל אֵל. וְאָמְנָם 'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים, וְאִם נִקְרָא בָּהֶם הֲרֵי זֶה דֶּרֶך הַשְׁאָלָה. וְעַל כֵּן שָׁמַע יְשַׁעְיָהוּ "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", עַד אֵין תַּכְלִית, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנַעֲלֶה וּמְקֻדָּשׁ וְנִבְדָּל מִשֶּׁיַּגִּיעֵהוּ מְאוּמָה מִטֻּמְאוֹת הָעָם אֲשֶׁר שָׁכַן אוֹרוֹ בֵּינֵיהֶם, וּלְפִיכָך רָאָהוּ "עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". וִיכֻנֶּה בְּ'קָדוֹשׁ' הָרוּחָנִי אֲשֶׁר לֹא יִתְגַּשֵּׁם וְלֹא יִדְבַּק בּוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן דָּבָר שֶׁיִּתָּלֶה בַּגְּשָׁמִים. וְיֵאָמֵר 'קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל', כִּנּוּי לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַמִּתְחַבֵּר בּוֹ, וְאַחַר כָּך בַּהֲמוֹן זַרְעוֹ, חִבּוּר נִהוּל וְהַנְהָגָה, לֹא חִבּוּר דִּבּוּק וּמַגָּע. וְאֵין מֻתָּר לְכֹל מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר 'אֱלֹהַי' וּ'קְדוֹשִׁי', אֶלָּא עַל דֶּרֶך הַהַעֲבָרָה בְּדֶרֶך הַחִקּוּי, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא יֹאמַר אוֹתוֹ כִּי אִם נָבִיא אוֹ חָסִיד מֵאֵלֶּה שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי, וּלְפִיכָך יֵאָמֵר לַנָּבִיא: "חַל נָא אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". וְהָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּזֹאת הָאֻמָּה שֶׁיִּהְיֶה הַיַּחַס בֵּינָהּ וּבֵין הָאֻמּוֹת כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם, כְּאָמְרוֹ: "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ___________________________
שהוא מזה השם – שנגזר משם הוי"ה. נגזר מהיֹה – נמצא, קיים. המחשבה באמיתת העצם – להרחיק מלנסות בשכלנו להגדיר את עצמוּת ה'. שאלו – משה את ה'. פלאי – מכוסה ומופלא מהשגת בני אדם. שם מופתו – נתן ראייתו. אילות – כוח, חוזק. המתחבר בו – נראה שהכוונה ליעקב אבינו [הערת הרב שילת]. דיבוק ומגע – פיזי גופני. אלוהי וקדושי – המיוחד אֵלָי בפרטיות. על דרך ההעברה בדרך החיקוי – בהשאלה ובחיקוי של הנביאים והחסידים.
ביאורים
שמות הקב"ה, דהיינו הופעתו והתגלותו בעולם שלנו, מגיעים דרך עם ישראל. השם 'אהיה' הוא שם נוסף שמבטא את מהות ה', אך אין הוא מבטא את עצמותו שהרי לא נוכל להבין אותה ולהשיגה. הוא מבטא את ההשגחה התמידית של הקב"ה עלינו. הקב"ה לא פעל פעם אחת על העולם ועלה לשמים, אלא כל הזמן הוא קשור, כל הזמן הוא נמצא ומנהיג את עולמו, ובמיוחד את עמו. זהו השם המיוחד שמלווה את עם ישראל במהלך חייו הארוכים על במת ההיסטוריה. הוא זה שיוצר את ההיסטוריה הפלאית והלא טבעית של העם הזה. עם אשר סבל בגלות וכמעט ששקע אך קם שוב לתחייה. אין זה אלא ששם השם מלווה אותו וחל בו.
הדבר מוביל אותנו לשם נוסף, השם 'קדוש'. שם זה מבטא את עליונותו של הקב"ה מעבר לכל גבולות החומר. כל חומר הוא משתנה, מתכלה, מתפרק לחלקים ונעלם. אותו קדוש מופיע כאן בארץ דרך עם ישראל ונותן לו אותן תכונות. גם עם ישראל לא משתנה. לא נעלם. שלא כמו עמים אחרים אשר עלו על במת ההיסטוריה ברעש גדול אך במהלך השנים פינו את הבמה שקעו ונעלמו. עם ישראל הוא קדוש. הוא לא נתון לכללי המשחק הטבעיים הרגילים. לכן הוא נצחי. מובדל מהמגבלות של החומר. תכונה זו נובעת מהקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא שאומר "קְדשִׁים תִּהְיוּ", אתם תנצחו את מגבלות החומר, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ומכיוון שאני איני מצומצם ואני מתגלה דרככם כך גם אתם קדושים, מרוממים ונצחיים. זו הסיבה לכך שריה"ל מדמה את היחס בין עם ישראל לעמים למלאך שהוא לא נתון למגבלות החומר לעומת אדם בשר ודם, אשר משתנה בחילופי הזמנים ונפטר. עם ישראל אינו נעלם ומתפרק אלא נשאר עם אחד נצחי.
הרחבות
* הסבר- "אלהי האלהים", ו"אדני האדנים"
'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ – גם הרמב"ם התייחס למושגים אלו והסביר כך: "... ולזה אמר כי אני ה' אלהיכם, וזה ספור למין האדם כולו, ואחר כך אמר הוא אלהי האלהים, רצה לומר אלוה המלאכים, ואדוני האדונים, רצה לומר אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם, זהו הענין, לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה, וכל שכן שאמרו אלהים כולל כל מין האדם ראשיו ונעבדיו, ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא יתברך אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ, שאין הגדלה וכבוד בהיות השם אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת, ואמנם הנרצה שהוא יתברך שופט על השופטים, רצה לומר המלאכים ואדון הגלגלים" [מורה נבוכים חלק ב, ו].
* היחס בין ישראל למלאכים בתארי השכינה
'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים. במדרש מצינו הקבלה בין ישראל למלאכים: "... שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים... המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש, וישראל אומרים אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", נמצא שישראל מתארים את הקב"ה כא-לוהי אברהם יצחק ויעקב, והמלאכים בתואר הנבדל – 'קדוש', אולם בכל זאת דימה הקב"ה ביניהם [שמות רבה טו, ו].
שאלות לדיון
החבר אומר "אֲשֶׁר אֶמָּצֵא לָכֶם בְּעֵת שֶׁתְּבַקְּשׁוּנִי". מסופר על הרבי מקוצק שהיה אומר שהקב"ה נמצא בכל מקום אליו נותנים לו להיכנס. מדוע לא לומר בפשטות שהקב"ה נמצא בכל מקום?
"כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם", כיצד יתכן להיות מלאכים בעולם הזה?
תורה מן השמים
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
רמב"ם וכוזרי
אנחנו קודש למענך
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
