אינטרנט אלחוטי

^ 1.) מחשבים ניידים וכן טלפונים חכמים מצוידים באופציית אינטרנט אלחוטי ויכולים להתחבר אוטומטית בכל עת לקו אינטרנט אלחוטי של משתמש אחר הנמצא בטווח שלהם. לבעל הקו יכולת לחסום את הגלישה לאחרים על ידי קוד גישה, אולם אם לא חסם את הכניסה על ידי קוד גישה הרי שהקו שלו 'פתוח' לגלישה חופשית לכל מי שנמצא בטווח הקליטה שלו.
הנקודות שיש לדון בהם:
א. האם יש כאן איסור 'גזל'?
ב. האם גלישה ללא רשות גורמת נזק לבעל הקו?
ג. האם יש כאן 'נזק ניכר'?
ד. כיצד לנהוג כאשר לא ניתן לדעת מיהו בעל הקו כגון בבניין דירות משותף?
ה. האם קו פתוח הוא עדות לכך שבעל הקו מסכים שאחרים יגלשו על הקו שלו, שהרי היה יכול לחסום ובחר לא לעשות כן?
ו. האם צריך לבקש רשות לצורך גלישה לדבר מצוה?
ז. מה הדין לגבי קו בבעלות גויית?
א. האם יש כאן איסור 'גזל'?
בקונטרס האינטרנט בהלכה סימן ו' כתב שהמשתמש ללא רשות באינטרנט אלחוטי של שכנו עובר על גזל משום שמשתמש בכלים המחוברים לנתיב האינטרנט ללא רשות, ונעשה שואל שלא מדעת והוי גזלן. אולם, לאחר ההתבוננות נ"ל שאין כאן כלל איסור גזל משום שלא נכון להגדיר את הגולש על הפס של שכנו כמשתמש בכלי חברו, שהרי משתמש רק בפס הוירטואלי שמקרין הראוטר של שכנו ולא בראוטר עצמו. הדבר דומה לאדם שמקרין אור על ידי פנס ובא אחר ונעזר באלומת האור כדי לראות דבר מה, האם נגדיר אותו כמשתמש בפנס? בוודאי שלא. לכן, אין כאן כלל דין של משתמש בכלי חברו או דין שואל כלי חברו שלא מדעת חברו, והדיון אינו קשור להלכות גזלה אלא להלכות מזיק.
ב. האם גלישה ללא רשות גורמת נזק לבעל הקו?
גלישה על פס אינטרנט ללא רשות בעל הקו, גורמת חיסרון לבעל הקו שכן העומס על הפס גורם לגלישה איטית יותר. הכלל "זה נהנה וזה לא חסר" איננו תלוי במיקום של הנהנה, אלא בשאלה האם נגרם חיסרון לבעל הדבר. בנידון זה, בעל הקו מוגדר כ'חסר', ולכן יש כאן דין 'זה נהנה וזה חסר', ולא שייך להתיר מטעם זה. (מסכת בבא קמא דף כ ע"א, שו"ע חו"מ סימן שס"ג סעיף ו).
אולם כל זה נכון רק כאשר בעל הקו אכן משתמש באותו זמן באינטרנט, אך בזמן שידוע שאינו משתמש, בהחלט ניתן להגדיר זאת "זה נהנה וזה לא חסר".
ג. האם יש כאן 'נזק ניכר'?
צריך עיון האם ניתן להגדיר את השימוש בפס האינטרנט של השכנים כ"היזק שאינו ניכר". שהרי מצד אחד הנזק בלתי ניתן להבחנה בעין חיצונית, ואילו מצד שני אין כאן חלות איסורית כגון טומאה, פיגול, דימוע או ניסוך אלא חיסרון וירטואלי גשמי רק שאינו נראה לעין בשר. אמנם, נחלקו רש"י (ב"ק ה' ע"א) והרמב"ם (חובל ומזיק ז, א) עם התוס' (ב"ק ק' ע"ב) בהגדרת נזק שאינו ניכר, אך עדיין מוסכם ביניהם שהיזק שאינו ניכר שייך רק בעניינים איסוריים. אולם, אף אם נגדיר שימוש בפס אינטרנט כהיזק שלא ניכר, הדין הוא שהיזק שאינו ניכר אסור לכתחילה, ואף בדיעבד קנסו חכמים לשלם הנזק אם לא שהיה שוגג או אנוס (ראה שו"ע חו"מ סימן שפ"ה סעיף א'), ובספר "ערוך השולחן" (שם סעיף א) משתמע שאף שבשוגג פטור - היינו דווקא בדיני אדם, אולם בדיני שמים חייב.
ד. כיצד לנהוג כאשר לא ניתן לדעת מיהו בעל הקו כגון בבניין דירות משותף?
אף אם מחמת ריבוי הדיירים בבניין קשה לדעת מי הוא בעל הקו שיש ליטול רשות ממנו, אין בכך כדי להתיר את האיסור. ואולי כדאי לכתוב מודעה ולתלותה בלוח המודעות.
ה. האם קו פתוח הוא עדות לכך שבעל הקו מסכים שאחרים יגלשו על הקו שלו, שהרי היה יכול לחסום ובחר לא לעשות כן?
זו סברה נכונה שמאחר ולכל משתמש אפשרות לחסום שימוש זרים בקו שלו, ממילא מי שאינו עושה כן נחשב שמוחל על-כך. ולפי זה יש לברר האם כל מי שלא חסם אכן מודע לאפשרות החסימה וביצועה. וידי"נ הרב חננאל פאטשינו הי"ו העיר שלפי זה יש לחלק בין מי שגר במקום בו הבניה רוויה, ומודע לכך שאחרים קולטים את הנתב שלו (ראוטר) ולמרות זאת אינו חוסם, לבין מי שגר בבית בודד ואינו חוסם מאחר וסבור שממילא אין אחרים קולטים באמצעותו. אולם, לעניות דעתי יש להגביל זאת לשימוש לזמן קצר מאד, כי אף אם נאמר שמחל, יש להניח שלא על-דעת להינזק בדבר מחל ועל כן מסכים לשימוש לזמן קצר בלבד.
ו. האם צריך לבקש רשות לצורך גלישה לדבר מצוה?
אף לדבר מצוה אנו אומרים שנוח לאדם שישתמשו בממונו רק אם לא נגרם לו חיסרון מכך. מקור הדין הוא בגמ' בפסחים (ד ע"ב), וכך כתב ר' עובדיה מברטנורא (מסכת שקלים ג', א'): "דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים". וכן כתב המאירי (בבא מציעא כ"ט ע"ב) שנשאל האם מותר לשואל ספר תורה מחברו להשאילו לאחר לשם מצוה, עיין שם, ובספר ביכורי אביב סימן מ"ט.
ז. מה הדין לגבי קו בבעלות גויית?
להלכה גזל הגוי אסור אף במקום שאין חילול ה'. אך כאמור, אין בגלישה על קו אלחוטי של אחרים משום איסור גזל, ולכן אין איסור לגבי גוי.
סיכום: נראה שניתן להתיר שימוש בקליטת האינטרנט לזמן קצר, או לזמן ארוך במידה וברור בוודאות ש'בעל הפס' אינו משתמש, אך בשום אופן אין להתיר הורדת קבצים ותוכנות או צפייה בסרטים וכיוצא בהם.
^ 2.) מבירור שנעשה עם חברות שרתי אינטרנט (נטויז'ן, אינטרנט-רימון) התברר שמבחינתם אין בעיה, ואין הגבלה על כמות הגולשים כל עוד חולקים את רוחב הפס ביניהם, ועושים זאת בהסכמה עם בעלי הקו, ובלבד שבמקרה תקלה יפנה אליהם רק בעל הקו הרשמי שמשלם להם.

^ 3. למי שייך האוויר
^ 4.) השולחן ערוך בהלכות נזקי שכנים (חו"מ סימן קנד סע' יד-טז) דן בזכויות של שכנים באוויר הנמצא בין הבתים, כגון פתיחת חלון לכיוון השכן, בניית קומה שניה המאפילה על חלון השכן, הוצאת זיזים ומדפים לאוויר שבין הבתים.
מדברי השו"ע מתבאר שיש חילוק בין אוויר רשות הרבים שהוא הפקר, כאשר רשות הרבים עוברת בין שני הבתים, לבין אוויר השייך לכלל דיירי המקום כגון חצר השותפים או בניין דירות משותף.
כאשר מדובר באוויר שהוא הפקר נחלקו הראשונים (ב"ב נימוקי יוסף י' ע"ב בדפי הרי"ף) האם הראשון שקדם לפתוח חלון זכה מן ההפקר או שמא אינו זוכה בקדימתו להזיק לחברו בראיה. השו"ע הביא את שתי הדעות בסעיף יד:
"הבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו, לה"ר יונה אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו, כדי שישאר השאר לשכנגדו. ולהרא"ש ולהרשב"א אין יכול חבירו לעכב עליו ולומר: היום או למחר אפתח ותעכב עלי, שרשות הרבים הפקר הוא והראשון שפתח הוי כזוכה מהפקר".
ברם, כאשר מדובר באוויר השייך לכולם ויש להם זכות שווה בו, לכולי עלמא אף על גב שאחד מהדיירים קדם אין לו רשות לפתוח חלון כנגד בית חברו. וכך פסק השו"ע בסע' טו:
"והני מילי במקום שאין אדם רשאי להוציא זיזין וגזוזטראות מעלייתו לרשות הרבים. אבל במקום שרשאי להוציאם, לא הוי האויר שלפני עלייתו הפקר, אלא הוי כחצר השותפין, וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עלייה שכנגדו שלא כדין פתח, כיון שגם האחר יכול להוציא בניינו לרשות הרבים".
הנידון שלנו הוא בניין דירות משותף שלכל הדיירים זכות שווה בו כמו בסעיף טו, ולכן לא תועיל קדימת דייר אחד לזכות באוויר לעצמו וגרום היזק למשנהו.
הגדרת רמת הנזק: גירי - חיציו
לכאורה הדיון שלנו דומה לסוגייה בגמרא במסכת בבא בתרא (כ' ע"ב):
"לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר; באמת, ביין התירו, אבל לא רפת בקר". רש"י מבאר שמדובר שבקומה השניה יש לדייר אוצר של יין, ואסור למי שגר בקומה הראשונה לפתוח עסק שיזיק לאוצר כגון רפת בקר משום שהריח של הרפת מזיק לאיכות היין.
אולם, אם הדייר בקומה הראשונה קדם ופתח רפת לפני ששכנו בקומה השניה פתח אוצר של יין, אין בעל הרפת צריך להרחיק עצמו משום שקדם ברשות. וכך פסק השו"ע (חו"מ קנה, ב):
"מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חבירו, לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר, ולא יכניס שם אספסתא, וכיוצא בהם מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה, מפני שהחום מפסיד פירות האוצר. לפיכך אם היה אוצר יין בא"י, שאין החום מפסידו, הרי זה עושה בחנותו כל מלאכת אש שירצה, אבל לא יעשה רפת בקר, מפני שמפסיד ריח היין... ואם הוחזקה החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו, ואח"כ רצה בעל העלייה לעשות עלייתו אוצר, אינו יכול למחות בידו".
כיצד נגדיר את הנזק שגורם ריח הרפת לאוצר היין?
עליות דרבנו יונה (מובא בשטה מקובצת) מבאר שהריח הנגרם מרפת הבקר נחשב כ-'גירי', כלומר חיציו, שהם נזק ישיר הנעשה בידיים ולא עקיף. למרות שבנזקים עקיפים הנגרמים מפעולה שעושה אדם בתוך רשותו שלו, ההלכה כרבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, מודה רבי יוסי שאם הנזק הוא ישיר על המזיק להרחיק את עצמו.
האם מועילה למזיק קדימתו לדבר הניזוק
אולם מה הדין במקרה והמזיק ב'גירי' קדם לניזק, כגון מי שמקדים ומניח גפת סמוך לגבול חברו, ואחר כך חברו בנה שם כותל שהגפת מזיקה לה. האם גם כאן אנו אומרים שהמזיק ב'גירי' צריך להרחיק עצמו:
בשאלה זו נחלקו הראשונים:
לדעת רש"י (ב"ב יח ע"ב) והרי"ף אסור לכתחילה לעשות נזק גירי אפילו שעדיין אין שם דבר הניזוק. הדעה השניה היא דעת ר"ת ור"ח שמותר להקדים, ואינו צריך להרחיק את עצמו. ודעת הרמב"ן היא דעה ממצעת שרשאי להקדים אך כאשר נוצר נזק על המזיק להרחיק עצמו.
השו"ע (חו"מ קנה, יט) פסק כדעת ר"ח ור"ת, והרמ"א הגיה "ויש חולקין בזה".
הרעק"א בתשובה (קמא סי' קנ"א) דן בארוכה בכל השיטות והעלה שהמזיק לאחר שקדם הוא המוחזק, ויכול לומר קים לי כדעה הסוברת שמותר לסמוך אפילו על דעת שלא לסלקו לעולם. אמנם, כאשר מדובר בנזק 'גירי' יכול הניזק לכתחילה למחות בו שלא יעשה כן, משום שלבוא ולחדש את הנזק נחשב למוציא ועליו הראיה.
והנתיבות (ביאורים ס"ק יג) פוסק שאפילו מי שמתיר לסומך בהיתר, "מכל מקום במקום שהנזק מתחדש בכל יום ועושה בידיים, אחר שבא הנזק כגון כותשי הריפות בסעיף טו צריך להרחיק אחר כך".
מלבד כל האמור לעיל, בבניין דירות משותף הסכמת הדיירים ודעתם סומכת על המנהג שלכל אחד זכות דיור שווה כפי המקובל וסביר, ועל דעת זה כולם באו לדור שם. לכל דייר יש זכות לרכוש קו אינטרנט ולגלוש בו, ואין היתר לשכנו לעשות פעולה הפוגעת בזכות הזו, אלא לנהוג כפי המקובל והסביר.
העולה לדינא
נזק שידור של ראוטר אלחוטי חזק המזיק לאפשרות הגלישה של השכן מוגדר כנזק 'גירי' שהוא נזק בידיים. לכן, אף לכתחילה כשעדיין אין לשכן קו אינטרנט, יכול אותו שכן למחות בו שלא ישתמש בראוטר חזק. אך אם לא מיחה בו, הוא רשאי להשתמש בו עד לרגע שבו השכן ירכוש קו אינטרנט. מכאן ואילך, על פי הדין יכול השכן לדרוש ממנו שירחיק היזקו משום שהם גירי - חיצים המתחדשים בכל יום. אולם למעשה, יש אפשרות לניזק להרחיק עצמו על ידי שיעבור לתדר אחר, ויכול המזיק לטעון: 'אני קדמתי לשדר על התדר הזה, ומה לך לגלוש על התדר שלי ולומר שאני מזיק אותך, עבור לשדר על תדר אחר'. ובאמת טענה זו היא טענה טובה, אך יוכל הניזק לומר למזיק שאינו יודע כיצד עוברים לתדר אחר והמזיק יצטרך לממן את עלות המומחה של ההעברה לתדר אחר.