ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(לט: במשנה – מא. 9+)
חלק א – מצבים שבהם אין החמצה
א. מי פירות
- 1.ותיקא –(לט: למטה)
במים אסור (דבי ר' שילא), בשמן מותר (ברייתא). - 2.לגבי כשחורך גרעינים ביחד (מ. 9+)
רבא – מי פירות לא מחמיצים,
אביי – מי פירות מחמיצים –
ב. נוזל מועט –
אישה לא תשרה את המורסן במים, אך כן תשים על גופה הרטוב.
(אך רוק לעומת זאת כן מחמיץ, ולכן לא ילעוס חיטים ויניח על מכתו).
ג. חליטה של הגרעינים או הקמח במים רותחים
- 1.במשנה – חולטים מורסן במים כדי לתת לתרנגולים.
- 2.בברייתא – חלוט שחלטו ברותחין.
אבל –(לט: למטה)
רב יוסף – כשחולט גרעינים, צריך לחלוט אחת אחת, כדי שבטוח המים יגיעו לכל צדדי הגרעין.
ד. אפייה/קליית גרעינים
בברייתא בתחילת הגמרא
בישול לעומת זאת כן מחמיץ כיון שאינו רותח מיד, ומה שכתוב שם גם "מבושל" הכוונה שאם אפוי אינו מחמיץ גם אם אחרי זה יבשלו במים).
אבל–
- 1.קמח קלוי (אבישנא) –(לט: למטה)
מר זוטרא –לא ישים קמח כזה בקדירה, שמא יש חלקים שלא נקלו טוב.
רב פפי (מ: 4 לפני המשנה, לפי רש"י) הרשה לעשות בלילה מקמח מחיטים קלוים (רש"י,
(לנחתומים של הריש גלותא. רבא – 1. התפלא שסומך בזה על עבדים. 2. הוא עצמו עשה כך).
- 2.כשחורך גרעיני חיטה –
האם צריך לחשוש שיצא נוזל מהגרעין ויחמיץ את שכניו או אותו עצמו?
רבא – מי פירות לא מחמיצים,
אביי – מי פירות מחמיצים –
בהתחלה –לא לחרוך 2 ביחיד מהחשש הנ"ל.
רבא – אז גם באחד תחשוש שיחמיץ את עצמו!
בסוף – אין חשש, כי הנוזל בתנועה.
(וכפי שאמר אביי שאם הכד שבו קולים הפוך – מותר, ורק אם הוא ישר אסור, כי הנוזלים מתאספים בתחתיתו).
ה. מים בתנועה
- 1.תניא (לט: למטה) – רי"ס בר"י – קמח שנפל לתוכו דלף, רב פפא – דוקא שטיפות תדירות.
- 2.אביי (מ. רבע עליון) כאמור לעיל (ג,ד) - הכד שבו קולים הפוך – מותר, כי הנוזלים שבו בתנועה, ישר - אסור, כי הנוזלים מתאספים בתחתיתו.
ו. חומץ
- 1.רי"ס (מ. שליש עליון) – אם לתת שעורים והתבקעו, ישרה בחומץ וזה ימנע חימוץ עתידי (רש"י), ושמואל לא פוסק כך.
- 2.ת"ר (מ: 9+) – אין מוללים קמח לקדירה (שיתבשל איתה, כי יחמיץ), אך עלידי חומץ מותר –
ת"ק – יתן קמח ומיד אח"כ חומץ.
אחרים – גם להפך – חומץ ואז קמח.
[מי זה (ולמה מועיל)?
- a.רב חסדא – ר"י שסובר שחומץ מבשל גם בכלי שני.
מועיל כי מזרז הבישול לפני שיחמיץ, אפילו כשהוא כבר בתבשיל.
- b.רי"ס (לעיל 1) –
מועיל כי חומץ מונע חימוץ.
דחייה– רי"ס התייחס לחומץ בעין, ולא בתבשיל.
עולא–לא יסמוך על זה– "סחור סחור ולכרמא לא תקרב".
- 3.מצד שני – רב כהנא סובר שחומץ מזרז החמצה:
במשנה (מ:) - אין נותנים קמח לתוך חרוסת או חרדל,
ואם נתן –
לחרדל (מים, אין חומץ) – מחלוקת תנאים – חכמים – יאכל מיד, ר"מ – יישרף,
לחרוסת (יש מים וחומץ) – רב הונא בר"י – מחלוקת כנ"ל.
רב כהנא – יישרף מיד לכו"ע, כי החומץ מזרז החמצה.
רב אשי – מכך ששמואל (1) לא פסק כרי"ס שחומץ מונע החמצה, מסתבר שהוא כרב כהנא שגם מזרז, אך הדמרא דוחה – לא מונע ולא מזרז.
(מ. שליש עליון)
חלק ב – לתיתה
היו לותתים את הגרעינים (שופים במים), כדי לנקות ולהקל על הורדת הקליפות, וכך הלחם נקי יותר. כיון שזה לזמן מועט, עקרונית לא מחמיץ, אך בכל זאת יש חשש (לרש"י) שיגרום לכך שיהיה קל יותר להחמיץ מאוחר יותר בלישה.
א. בשעורים – ברייתא –לא לותתים
כי מנפח אותם ומקל על החמצתם אח"כ.
ובדיעבד אם נתבקעו – לא ישתמש.
רב חסדא– גם אם כמעט נתבקעו.
שמואל– רק בנתבקעו ממש.
גם בנתבקעו, לרי"ס יש פיתרון – שורה בחומץ, וזה מונע את החימוץ העתידי (רש"י), ושמואל קובע שאין הלכה כך).
(מ. באמצע)
ב. חיטים
(סברא - מצד אחד קשים יותר, מצד שני יש חריץ).
רבה–בעל נפש לא ילתות גם חיטים.
רבא–
- A.אסור.
והרי בברייתא כתוב רק שעורים?
הברייתא התכוונה שאפילו שעורים, אך בחיטים עוד יותר אסור כי יש בו חריץ.
- B.מותר
דתניא – יוצאים בפת נקיה, והרי אם לא לתתו – איך היא נקייה?
דחיית רב פפא – גם פת שלא לתתו אותה יכולה להיקרא נקייה –
- 1.ברייתא – הקמחים והסלתות, של כפרים טהורים (כי לא לתתו אותם), ושל כרכים טמאים (כי לטטו).
מכאן שגם של הכפרים נקרא סולת (=נקי).
דחייה – קמחים-כפרים, סלתות – כרכים. - 2.מר' זירא - לא לותתים חיטי מנחות, בכ"ז נקראים בתורה "סולת".
- C.מצווה
שהרי יש מצוות "ושמרתם את המצות" (למצת מצווה של ליל הסדר),
וזה לא מדבר על השמירה אחרי נתינת המים (כי אינו נחשב שמירה כלדהלן),
אלא זה מדבר על השלב הקודם, ואם לא לותתים – ממה יש לשמור?[1].
A. מניין ששמירה מהלישה אינה שמירה?
מדברי רב הונא – שבצק של נכרים נחשב לא שמור.
הגמרא מניחה שאם השמירה מהלישה נחשבת שמירה, אז מספיק מתישהו מהלישה, והרי יכול לשמור לפני שמכניס לתנור,
אלא מכאן שאינו נחשב שמירה.
דחייה–
אכן שמירה מהלישה נחשבת, אלא שצריך לשמור כל הזמן, ולכן בצק של נכרים לא נחשב שמור.
B. הרחבת השמירה
רבא לא חזר בו (למרות הדחייה).
ממילא, כיון שיש חובת שמירה לפני הלישה, רחב מבין שזה גם כשהחיטים יבשים, לכן אמר למהפכי ערימות התבואה לעשות זאת עם כוונה למצוות שירת המצות שלא יבואו במגע עם מים (וכן נהג מר בריה דרבינא).
(מ: 1+)
ג. אגב, מטען חיטים שנפל לים, כיון שהיה הרבה זמן במים, חמץ.
מה יעשה עם זה? רבא –
- 1.יתן לגויים.
דחיית רבה בר ליואי – הרי הגוי עלול למכור ליהודי, והיהודי לא יכול לדעת זה חמץ.
(וכמו שאסו לתת לגוי בגד שיש בו כלאיים שאינו ניכר בו).
- 2.ימכור בכמויות קטנות ליהודים
כך שממילא יגמר לפני פסח (העיטור – גם בלי להודיע, ריטב"א – עם להודיע).
(מ: 9+)
[1]יש ראשונים שמהם משמע שהמצווה היא להביא את החיטים ל"סכנת חימוץ" בכוונה, בתוס' רא"ש – אין עניין לסכן את החיטים, אלא שכיון שיש מצוות שימור אנו מבינים שהתורה הניחה שנלתות.
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני

אנחנו קודש למענך

כאב הגלות ותקוות הגאולה

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

מה המשמעות הנחת תפילין?

למה ללמוד גמרא?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה עניינו של ט"ו בשבט?

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















