בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

פרשת נח תשע"ד

undefined

הרב דב בערל וויין

תשע"ד
2 דק' קריאה
אחרי חורבן הציוויליזציה במבול, קדם דור חדש שחיפש דרך להנציח את עצמו, להבטיח שקיומו יעמוד בכל אסון טבע חדש. הדור הזה התאסף בעמק שבין הפרת והחידקל ובנה שם עיר גדולה ששמה נינווה. על מנת להבטיח שההישגים שלהם ייזכרו לעד, החלו אנשי הדור הזה בבניית מבנה אדיר - מגדל גדול שפונה לעבר השמים ולכאורה אפילו נוגע בהם.
היה זה האב הקדמון של גורדי השחקים המודרניים. התרחשה אז קפיצה טכנולוגית אדירה בגילוי וביצירת הלבנים כחומר בנייה, קפיצה שבזכותה אפשר היה להגות ולבצע את הפרויקט הזה. התורה מספרת לנו במפורש שהמטרה היחידה של המגדל מרקיע השחקים הזה הייתה "נעשה לנו שם" - לבנות להם יד זיכרון, אנדרטה נצחית לטכנולוגיה וליכולת של בני האדם שהדורות הבאים יביטו בה ביראת כבוד ובהערצה.
זאת היתה עדות לאגו האנושי וליוהרה הנלווית אליו. אולי לזה המדרש רומז כשהוא אומר שהם אמרו "נעשה לו סמוכות". דור הפלגה רצה לתמוך ולהחזיק את השמים בעזרת המגדל. הם חשבו שבני האדם הזעירים יכולים לפעול בניגוד לרצון האל והטבע ולהשיג להם חיי נצח בעזרת פלאי הטכנולוגיה ושאפתנות שאינה יודעת גבול.
כל רודן בהיסטוריה שאף להנציח את הישגיו באבן ובשיש פן תישכח גדולתו בדורות הבאים. כמעט כל האנדרטאות האלה לא הצליחו לשרוד ולהשיג את המטרה שלשמה נבנו. העבדים שבנו את הפירמידות של מצרים מפורסמים יותר מאדוניהם הפרעונים.
הפרתנון והקולוסאום חרבים, ונינווה עצמה נעלמה ממפת העולם זה מכבר. גם מגדלי התאומים הגדולים של מרכז הסחר העולמי בניו יורק אינם עמנו עוד.
האירוניה שבכל זה היא שלא הייתה אפילו אחת מכל האנדרטאות העצומות שהוקמו בתקופה העתיקה, בימי הביניים או בעולם המודרני שנהרסה על ידי הטבע. לא היה צורך לתמוך בשמים כדי להציל את נינווה מחורבן. את נינווה וכל שאר האנדרטאות הגדולות של העולם העתיק החריבו בני אדם שהיו בעצמם נחושים להקים אנדרטאות משלהם להנציח אותם ואת הישגיהם.
זה חלק מהטבע התחרותי של בני האדם, הצורך להרוס את הנצחיות של הזולת כאמצעי להבטיח את הנצחיות שלנו. מסיבה זו גם אנחנו ממשיכים לרדוף אנשים שכבר הלכו לעולמם בחיפוש אחרי שערוריות והאשמות. התורה עצמה מספרת לנו שבניית המגדל בנינווה לא הושלמה מעולם מפני שהאנשים שם לא הבינו זה את שפתו של זה. למעשה, הם לא הצליחו להמשיך לשתף פעולה.
הפלגנות והקרתנות של בני האדם כלפי בני אדם אחרים היא המכשול האמיתי שעומד בפני הנצחיות של האדם. הרב ישראל ליפקין מסלנט סיכם את הלקח הזה בהערה קולעת כשאמר "הדאגה לצורכי הזולת בעולם הזה היא כרטיס הכניסה שלי לעולם הבא". שמירת ערכי התורה, קיום מצוותיה ועשיית מעשים טובים - לא אנדרטאות אבן - הם הדרך להשיג חיי נצח.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il