ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקבצן האלוקי ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשע"ד

הקבצן האלוקי


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
עם ישראל

בערב שבת קודש הגיע רבי אברהם אבן עזרא לעיר רחוקה. כדרכו בנדודיו הגיע כעני מרוד הלבוש בבגדים בלויים. הוא ישב על אבן ברחוב היהודים מתוך תקווה שמישהו יזמינו לביתו ויארחו בשבת. אולם עברו כמה שעות ואיש לא פנה אליו. סמוך לשבת עבר איש זקן ונכבד ושאל: "האם אתה יהודי?"
"כן, יהודי אני", ענה אבן עזרא, "אבל חושבים שאני נוכרי ולכן איש אינו אוסף אותי לביתו".
"האם רצונך לבוא עמי לביתי ולאכול ממה שזיכה אותי השם יתברך?", הציע הזקן.
"ברוך תהיה", אמר אבן עזרא, קם ממקום שבתו והלך עם הזקן.
בסיום סעודת ליל שבת שאל אבן עזרא: "האם יש לכם תבשיל נוסף בבית?"
"כן", ענה הזקן, "יש לנו עוף מבושל לסעודת שבת בבוקר".
"נאכל אותו כעת", ביקש אבן עזרא, "ומחר ירחם השם".
"ומה נאכל מחר?!" הקשתה האישה על בעלה.
בעל הבית, שחיבב את האורח העני והיה רך באופיו, שכנע את אשתו כי מצוות הכנסת אורחים גוברת, ולבסוף היא נעתרה והגישה את העוף שהיה מיועד לסעודת היום.
בסיום אכילתו אמר האורח: "האם יש לכם תבשיל נוסף לענג בו את השבת?"
בעל הבית הנדהם אמר כי נותר להם רק מה שמיועד לסעודה שלישית. הפציר בו אבן עזרא שיגיש את התבשיל לכבוד שבת, ובעל הבית נעתר והגיש לאורח כל מה שנותר בביתו.
אשת בעל הבית לא יכלה לעמוד בכך והחלה לצעוק על בעלה: "מדוע הבאת לביתנו את הזולל והסובא הזה שאכל את כל תבשילי השבת? מה נעשה מחר, הרי אסור להתענות בשבת?!"
אבן עזרא פנה לבעלת הבית ואמר ברוך: "אל תיראי, בתי, מחר יהיה ביתכם מלא מברכת השם". בני הזוג הביטו לעברו בתימהון ולא הבינו מנין הוא שואב את ביטחונו הרב.
בשבת בבוקר יצא אבן עזרא מבית מארחיו ושם פעמיו לבית הכנסת. הוא התיישב על כיסאו של הרב המקומי שהיה פנוי. כאשר הגיעו המתפללים והבחינו בקבצן היושב על כיסא רבם גערו בו: "חצוף, קום מכיסאו של הרב! איך אתה מעז לשבת על כיסאו המיוחד של מורנו ורבנו?!"
אך אבן עזרא לא שמע להם והמשיך להתפלל במקום שבתו.
הרב הגיע וכל הקהל עמד על רגליו לכבודו. הקבצן לא נע ולא זע מהכיסא. ניגשו אליו כמה מתפללים זועמים, גידפוהו והחלו למושכו בכוח ממקומו.
"עזבו אותו לנפשו", ציווה הרב, "כנראה מדובר באדם חסר דעת - 'כסיל לא יבין את זאת'".
הקבצן המשיך לשבת על כיסא הרב עד להוצאת ספר התורה מהארון.
לפתע ניגש הקבצן, נעמד ליד התיבה ולתדהמת כולם החל לדרוש. הוא פתח בדברי הרב "כסיל לא יבין את זאת", ודרש עליהם דברים נפלאים ומתוקים שלא שמעתם אוזן.
למרות שרבי אברהם אבן עזרא בחר בדרך הייסורים והביזיונות לנפשו, התיר לעצמו לגלות את חוכמתו הנפלאה במקום שבו אינו מוכר כלל. הקהל והרב תמהו על רוב חוכמתו והבינו מיד כי תורת אלוקים בקרבו.
בתום התפילה ניגש הרב בלוויית מתפללים רבים והפצירו באבן עזרא שיבוא עמם לסעוד בביתם. ענה להם רבי אברהם: "כתוב על אברהם 'וילך למסעיו', ומפרש רש"י 'שלא שינה מאכסניה שלו'. בעל הבית הזקן הכניסני אמש בסתר כנפיו, למרות שלא ידע שמץ מחוכמתי. אלך אצלו והוא יהיה האכסניה שלי גם עתה".
הרב וקהל רב הביאו עמם בשר ודגים ויין טוב ומיני מגדים והלכו לביתו של בעל הבית הזקן ומילאו אותו בכל טוב.
בתום הסעודה אמר רבי אברהם לבעל הבית ולאשתו: "הלוא אמרתי לכם אמש, אל תדאגו. הקדוש ברוך הוא תמיד יעזור לנו על דבר כבוד שמו".
בעלת הבית הנבוכה לא הייתה מסוגלת להביט בפני רבי אברהם ופנתה למטבחה.
"אל תבושי ואל תיכלמי", אמר לה רבי אברהם אבן עזרא, "בואי שבי ליד בעלך ותתענגו, כי יום זה מיוחד מכל הימים ובו שבת צור עולמים", ואז החל לשיר את שירו "כי אשמרה שבת א ל ישמרני" בקול נעים ונפלא מאוד, כשבעל הבית מצטרף אליו ברוב דבקות ושמחה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il