ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חובה הלכתית להתחסן

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים שו"ת "במראה הבזק" Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ד

חובה הלכתית להתחסן


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

חיפה, ישראל Haifa, Israel
טבת, תשע"ד

שאלה
האם יש חובה הלכתית להתחסן – פוליו , שפעת וכו' . האם יש הבדל בין חיסון המוחלש , לחיסון מומת ? למה שאדם יחוייב להכניס עצמו לסכנה , אפילו שהיא מזערית ?

תשובה
מותר לאדם להכניס עצמו לסכנה רחוקה כדי להינצל מסכנה גדולה אפשרית. לכן אם אפשר למנוע סכנה גדולה באמצעות סיכון קטן צריך לעשות זאת ולכן צריך להתחסן. זה נכון גם אם המקרה בו הוא נכנס לסכנה קטנה הוא על מנת להציל את חבירו.

מקור: כתב בתפארת ישראל (יומא ח, ו) שמותר לעשות חיסון נגד אבעבועות שחורות, אף שאחד מאלף מת כתוצאה מהחיסון, כיון שאם יחלה הסכנה קרובה יותר. ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה כדי להציל את עצמו מסכנה קרובה.
ומביא ראיה לדבריו מהבית יוסף (חו"מ סי' תכ"ו) שכתב בשם הירושלמי שחייב אדם להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו מודאי סכנה. שם מדובר על מי שרואה את חברו טובע בנהר, והרי ברואה חברו טובע בנהר אין זה ודאי שיטבע אם לא יצילו, כי אפשר שינצל בדרך אחרת, ובכל זאת חייב האדם להיכנס לספק סכנה כדי להצילו. ואם להציל את חברו יש חיוב להכניס את עצמו בספק סכנה, כ"ש שיש לו רשות להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את גופו.

ועל זה יש להוסיף שהסיכון בזמנו היה גדול לאין שיעור בהשוואה לחיסונים של ימינו, וכשסיכון כל כך קטן אינו נחשב כלל כמכניס עצמו לסכנה. דבר זה ניתן ללמוד מדברי הגמ' במסכת שבת (קכח:) שכשמחללין שבת עבור יולדת יש להשתדל לעשות כן בשינוי מפני שכאב היולדת דבר טבעי הוא ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו בה לשנות (ע"פ הרמב"ם הל' שבת פ"ב הלכה יא ומגיד משנה שם, וראה משנה ברורה סימן ש"ל סק"ה בשם המאירי).
וכ"כ המגן אברהם בסי' שט"ז (ס"ק כ"ג) שאין להרוג שממית בשבת משום שאין בה חשש סכנה שאין זה שכיח שתיפול למאכל, וגם אחד מאלף שהיא מסוכנת בתוך המאכל. מבואר שחשש רחוק של אחד לאלף לא נחשב סכנה.

א"כ מצד מה שהאדם מכניס את עצמו לסכנה אין כל סיבה לחשוש, ובפרט שברובם המוחלט של החיסונים החשש הוא מאוד רחוק.

לגבי הצורך בחיסון נגד מחלת השפעת נראה שכיון שהסכנה ממחלת השפעת אינה אלא חשש רחוק, שהרי ספק אם בכלל יחלה במחלה, וגם אם יחלה ספק אם יגיע למצב של פקוח נפש, וגם כעת ההמלצה לחיסון זה היא בגדר המלצה בלבד ולא בגדר חיוב, אין חיוב על פי ההלכה לעשות זאת. אולם אם החיסון הוכח כמסייע לבריאות הגוף, הרי שזה בכלל שמירה על בריאות הגוף שהיא חלק מעבודת השם (רמב"ם דעות ד, א).

לגבי החיסון נגד פוליו שהיו עושים עד כה, נראה שודאי יש חובה הלכתית לעשותו. חובה זו נובעת מהעובדה שחיסון זה הוא יעיל ביותר למניעת מחלה קטלנית זו, ומניעת הדבקה של אחרים. יתכן שיש גם גדר של רודף למי שיכול להתחסן ואינו מתחסן, ועקב כך הוא נדבק במחלה, ועל ידי זה הוא מדביק אחרים ולעתים הנדבק עלול להיות חולה עם הפרעה חיסונית, וההדבקה תביא למותו. כמו כן יכול הנדבק לחלות בצורה קשה, ויצטרך לטיפול הנשמתי במסגרת יחידה לטיפול נמרץ, ויתפוס את מקומו של חולה אחר שיכול היה להינצל. על פי טיעון זה יש לכאורה גם מקום לכפות חיסון, בעיקר במחלות הגורמות למגיפה. אין להימנע מחיסונים בגלל טענה השקפתית של ''תמים תהיה עם ה' אלקיך'', שכן הוכח שזו דרך יעילה, וזה הפך להיות דרכו של עולם (תשובת פרופ' אברהם שטינברג).

אצטט את דברי הרב שלמה אבינר בנוגע לכך "רוב הרופאים בעולם ובארץ ישראל אומרים בצורה נחרצת שיש לחסן, ולא רק רוב אלא כמעט כולם, לכן זו ההלכה. בכך נגמר הדיון, זו הלכה ככל הלכה, ואפילו יותר, כי כידוע חמירא סכנתא מאיסורא (חולין י.) (ראה באתר ספריית חוה).

לגבי חיסון הפוליו החדש, כידוע משרד הבריאות הורה שיש לעשותו, ונראה שהשיקול העיקרי הוא שיקול ציבורי, כיון שגילו את הנגיף בכמה מקומות בארץ וחוששים מהתפשטות המחלה חלילה, שעלולה לפגוע בעיקר באלו שיש להם מערכת חיסונית חלשה. ולפיכך נראה שיש לעשות את החיסון. וכן הורה הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף שליט"א, ורבנים נוספים (ראה עוד באתר דין).

לגבי השאלות הראשונות, מצאנו בפוסקים שדנים בחובה להתחסן כפיקוח נפש, כן כתב הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן לא) שדן על חיסון בשבת מחשש להתפשטות מחלה, ומכריע שזה תלוי ברופאים, ואם הם אומרים שהמחלה עלולה להתפשט יש לחסן אפילו בשבת גם אם החיסון כרוך במלאכות מדאוריתא. וכן כתב הציץ אליעזר (חלק יז סי' טו).

ולכן כיון שהרוב המוחלט של הרופאים סבורים שיש לעשות את החיסונים המקובלים (ע"פ משרד הבריאות וקופ"ח) ודאי שיש חובה לעשותם, ואף לגבי חיסונים שיש לגביהם מחלוקת בין הרופאים אם הן נצרכים או לא, נראה שאף אותם יש לעשות, שלהלכה אנו אומרים שכל ששני רופאים אומרים שיש בדבר משום פיקוח נפש אפי' מאה רופאים אומרים שאין בזה פיקוח נפש, שומעים לשניים, מפני שזה ספק פיקוח נפש (כך עולה ממסקנת הגמ' ביומא פג. כ"פ הרמב"ן הרא"ש הר"ן הטור והש"ע (תריח ד) וכן פסק הציץ אליעזר (שם).

אם כן נמצא שבדברים הללו יש לשמוע להוראות הרופאים ומשרד הבריאות, וכל החיסונים שמוגדרים כחובה על ידי גורמים אלו נראה שצריך לעשותם. חיסונים שהגורמים הנ"ל אינן מחייבים לעשותם ומשאירים את ההחלטה ביד האדם, רשאי האדם לשקול את הדברים ולהחליט לעצמו.



בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל

חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il