ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וּמַה שֶּׁסּוֹבֵר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהוּא חֵרוּת מִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְרַבָּנָן מִן הַיִּסּוּרִין. כִּי לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה רוֹצֶה לוֹמַר חֵרוּת אַף מִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁהוּא הַהֶעְדֵּר בְּעַצְמוֹ. אֲבָל דַּעַת רַבִּי נְחֶמְיָה דַּוְקָא מִן הַמַּלְכֻיּוֹת הוּא חֵרוּת, שֶׁהַמַּלְכֻיּוֹת אַף שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים לְיִשְׂרָאֵל, אֵינָם בְּעַצְמָם הַהֶעְדֵּר, רַק מִתְנַגְּדִים לְיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ דַּוְקָא חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת וְלֹא מִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּלְרַבָּנָן דַּוְקָא מִן הַיִּסּוּרִין, שֶׁהֵם מִקְרִיִּים, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הֵם מִקְרִיִּים בִּלְבַד, שֶׁהֵם בָּאִים עַל הָאָדָם בְּמִקְרֶה, וְאֵין הַמִּקְרִיִּים יְכוֹלִים לִשְׁלֹט בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא שִׂכְלִית. אֲבָל הַמַּלְכֻיּוֹת, שֶׁהַמִּתְנַגֵּד הוּא בְּעֶצֶם, כִּי הַמַּלְכֻיּוֹת מִתְנַגְּדִים בְּעַצְמָם לְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ כָּךְ, כִּי אֵין הַדָּבָר שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה כְּמוֹ דָּבָר שֶׁהוּא בְּעֶצֶם. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ שֶׁכָּל אֶחָד בָּא לְהוֹסִיף. כִּי לְדַעַת מִי שֶׁאוֹמֵר חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, אֵין חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ, כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט תָּמִיד, וְהַתּוֹרָה מְבַטֶּלֶת דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹלֵט תָּמִיד. אֲבָל הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינָם תְּמִידִים, אֵין הַתּוֹרָה גּוֹבֶרֶת עַל זֶה. וּלְדַעַת מִי שֶׁאוֹמֵר אַף חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, כִּי הַמַּלְכֻיּוֹת שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם זְמַן מְיֻחָד, וּלְכָךְ אֵין שׁוֹלְטִים עָלָיו1 , אֲבָל הַיִּסּוּרִים הֵם לְפִי רֶגַע בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁהוּא עִנְיַן הַמִּקְרֶה לְפִי רֶגַע, אֵין כָּךְ. וְרַבָּנָן אוֹמְרִים, אַף יִסּוּרִים שֶׁהֵם בְּמִקְרֶה לְפִי רֶגַע, גַּם כֵּן הַתּוֹרָה מְבַטֶּלֶת, עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא שׁוּם הֶעְדֵּר.
התורה היא שלימות. ישראל במתן תורה הגיעו אל השלימות
וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה דִּבְרֵי חָכְמָה בְּאֵלּוּ שָׁלוֹשׁ דֵּעוֹת. כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא תְּלִיתָאֵי2 , מְבַטֶּלֶת אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְהָבֵן זֶה. וְהָבֵן גַּם כֵּן סֵדֶר שֶׁלָּהֶם, תְּחִלָּה קָאָמַר חֵרוּת מִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאַחַר כָּךְ חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְאַחַר כָּךְ חֵרוּת מִן הַיִּסּוּרִין. וּלְפִיכָךְ קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בֹּאוֹ וְנַחְזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁאִם לֹא חָטְאוּ הֵם אָנוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם. וְהָיָה סָבוּר הַגְּמָרָא מִפְּנֵי שֶׁכָּל הוֹלָדָה הוּא הֲוָיָה, וְכָל הֲוָיָה הוּא שִׁנּוּי3 , וְהַשִּׁנּוּי הוּא בְּדָבָר שֶׁהוּא חָסֵר4 *. שֶׁהַשָּׁלֵם בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּתוֹ הוּא מְקֻיָּם, וְאֵינוֹ בַּעַל שִׁנּוּי. וְכַאֲשֶׁר קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, אָז הָיוּ שְׁלֵמִים מִכָּל וָכֹל, וְהָיוּ רְחוֹקִים מִן הַשִּׁנּוּי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
___________________________________
את דעות החכמים, שבמתן תורה זכו, לדעת רבי יהודה בחירות ממלאך המוות, לדעת רבי נחמיה בחירות מהמלכויות ולרבנן בחירות מהייסורים, ניתן להסביר בשני אופנים. דרך אחת היא שלדעת רבי יהודה החירות היא אף ממלאך המוות, שהוא עצם החסרון. ורבי נחמיה סובר שהחירות היא מהמלכויות, שהן לא עצם החיסרון, אלא שהן מתנגדות לישראל, לכן לדעתו החירות היא רק מהמלכויות ולא ממלאך המוות. ולרבנן החירות רק מהייסורים, שהם מקריים ואינם מהותיים וקבועים. לדעתם אין המקרה יכול לשלוט בתורה, אבל המלכויות, שבמהותן הן מתנגדות לישראל, בזה אין התורה נותנת חירות, כי אין להשוות דבר שהוא מקרי לדבר שהוא מהותי. וניתן לפרש את מחלוקתם באופן אחר, שכל אחד מהחכמים מוסיף על דברי קודמו. רבי יהודה אומר חירות ממלאך המוות, שהוא נמצא ושולט תמיד, והתורה מבטלת את מי שעומד מולה ושולט תמיד. אך לא חירות מהמלכויות, שהן דבר שאינו קבוע. ורבי נחמיה מוסיף חירות אף מהמלכויות, שהן שולטות בעולם בזמן מסוים 1 ולכן התורה שולטת עליהן. ורבנן באו להוסיף עוד, חירות אף מהייסורים, שלא זו בלבד שאינם קבועים אלא מקריים וחולפים מיד, גם אותם מבטלת התורה. נמצא שהעוסק בתורה אין לו חסרון כלל.
במחלוקת זו ישנם דברי חכמה. התורה שהיא 2 משולשת [מורכבת מתורה נביאים וכתובים] מבטלת שלושה דברים. הבן דבר זה. הבן גם את הסדר שאמרו חכמים: בתחילה אמרו חירות ממלאך המוות, אחר כך חירות מהמלכויות ולבסוף חירות מהיסורים. מפני שהתורה היא השלימות המוחלטת כמו שהתבאר, לכן אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאם הם לא חטאו לא היינו באים לעולם. סברת הדבר, כל הולדה היא הוויה חדשה, 3 וכל הויה חדשה היא שינוי מהמצב הקודם. 4 משמעות הדבר שהמצב הקודם היה חסר, כי הדבר השלם אינו משתנה אלא מתקיים כמות שהוא. בשעה שקבלו ישראל את התורה היו ישראל שלמים לחלוטין, ורחוקים מהשינוי כמו שבארנו.
ביאורים
כל אדם נפגש במהלך חייו עם חסרונות המעמידים אותו בפני מצב קשה. ניתן למנות שלושה סוגים של חסרונות. הראשון הוא ה' יסורים '. מציאות שבה האדם ממשיך את חייו בעולם, אך נפגש לפתע עם דבר הגורם לו סבל. השני הוא ה' מלכויות '. המצב הטבעי לישראל הוא מצב שבו הם חופשיים ובני חורין לנהוג כרצון הקב"ה. כאשר אומה זרה שולטת בישראל, הם משתעבדים לכוח זר, וכתוצאה מכך נגרמים להם סבל וחסרונות רבים. השלישי, אותו הגדיר המהר"ל – "ההעדר בעצמו", הוא ' מלאך המוות '. מלאך המוות הוא עצם המציאות של החיסרון וההעדר – מציאות המוות בעולם.
שלושה תנאים במדרש, נדרשו לשאלה מהו החיסרון שממנו התורה מהווה 'חירות', וכל אחד מהם הסביר שהחירות היא מאחד מהשלושה הללו. המהר"ל מסביר שלפי השיטה הראשונה התורה מהווה התנגדות מוחלטת לחיסרון של מלאך המוות , ולכן מי שדבק בה, ניצל לגמרי מן המוות. השיטה השנייה סוברת שאמנם יש בתורה כוח של חירות, אך מכיוון שמכל מקום אנו בעולם הזה הגשמי, היא אינה גורמת לאדם להיחלץ מן החיסרון בעצמו – המוות, אך כן מצילה אותו מן המלכויות שמתנגדות לישראל. השיטה השלישית סוברת שגם מן המלכויות התורה אינה מצילה, מכיוון שהם מציאות קבועה בעולם של חיסרון, אולם היא כן מצילה מן הייסורים , שמהווים מציאות זמנית חולפת של חיסרון.
הסבר אחר כותב המהר"ל, שלפיו השיטה הסוברת שהתורה היא חירות ממלאך המוות סוברת שהחירות היא רק ממנו, כיוון שהוא חיסרון תמידי , אולם לא ממציאות זמנית של חיסרון כשיעבוד המלכויות, השיטה השנייה מוסיפה גם חירות ממלכויות, כיוון שגם הן מציאות של חיסרון השולטת בזמנים מסוימים שבהם אותה אומה מתחזקת ומתגברת, אך לא ממציאות שהיא זמנית ורגעית לחלוטין כייסורים, והשיטה השלישית סוברת שהדבק בתורה זוכה לחירות מושלמת מכל חיסרון.
בנוסף, מסביר המהר"ל מדוע הניחה הגמרא בתחילת דבריה שלולי החטא של אבותינו, הם לא היו יולדים ילדים. הוא אומר שלידת ילדים מכוחו של האדם היא שינוי שהוא עובר, וזה שייך דווקא בדבר שיש בו חיסרון, שהרי דבר שאין בו חיסרון הוא כבר מושלם לגמרי ולא שייך לשנותו.
הרחבות
*למה העולם נברא חסר?
וְכָל הֲוָיָה הוּא שִׁנּוּי, וְהַשִּׁנּוּי הוּא בְּדָבָר שֶׁהוּא חָסֵר . לשם מה הקב"ה ברא את העולם במצב של חוסר? האם לא היה עדיף לברוא עולם שלם?
הרב קוק מסביר ששלמות מוחלטת, כזו שמרוב גודל אין לה מה להוסיף ולהתעלות, חסרה נדבך חשוב מאוד. לפי תפיסתנו, מציאות שאין לה שום יכולת התקדמות והתעלות, היא מציאות חסרה. לכן, גם השלמות הגדולה ביותר חייבת לכלול בקרבה את יסוד ההתעלות . התעלות תתכן רק במקום שיש בו מצב של חוסר. יוצא אפוא שהמציאות השלמה ביותר חייבת לכלול מצב של חוסר, על מנת שתהיה ראויה באמת לתואר: 'שלם'. אומנם במבט ראשוני נראה שזו תפיסה פרדוכסלית הסותרת את ההיגיון הפשוט, אך לפי הסברינו - ההיגיון דווקא מחייב אותה.
הרב קוק מסביר על פי עיקרון זה את המגמה בבריאת העולם: הקב"ה יצר בעולם שלנו מצב של חוסר על מנת ליצור את מגמת ההתעלות , שמבלעדיה אין המציאות יכולה להיקרא שלמה באמת . על פי תפיסה זו, מציאות השינויים, החסרונות וההפסדים אינה מצב של 'בדיעבד'. מצבים אלו גורמים לעולם לגלות בקרבו את השלמות האמיתית, זו הכוללת בקרבה גם את יסוד ההתעלות בו עסקנו [אורות הקודש ב עמ' 530].
שאלות לדיון
מה הכוונה "יִסּוּרִים שֶׁהֵם בְּמִקְרֶה", וכי יש מקרה בעולם?
מדוע המלכויות מתנגדות 'בעצם' לעם ישראל?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
מה הייעוד של תורת הבנים?
למה באנו לעולם הזה?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
כשר קצר ולעניין!
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
