ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עוד על השפעות זרות

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות פקודי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ד

עוד על השפעות זרות


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בשבוע שעבר, בפרשת ויקהל, עסקנו בהבדל בין אהליאב בן אחיסמך, שותפו של בצלאל בן אורי לבנין המשכן, לבין חירם, חוּרָם מצור, שותפו של שלמה המלך בבנין המקדש.
השבוע נעסוק בשאלת ההשפעות הזרות על מוסד המלוכה, תוך השוואת תקופת דוד המלך לתקופת שלמה המלך.
נקדים במבוא קצר. הדרך הרגילה ליצירת קשרים דיפלומטים לאורך ההיסטוריה האנושית, הייתה באמצעות חתונות דיפלומטיות. המלך החזק יותר היה נושא את בתו של המלך הכפוף לו. בתו של ה"ואסל" הייתה פותחת "שגרירות" בעיר הבירה של ה"ריבון". גם בתוך העם פנימה, הקשר בין חצר המלוכה והמשפחות החשובות מרחבי הממלכה, חוזק באמצעות קשרי חיתון. דוד המלך נשא שמונה עשרה נשים מרחבי הארץ. שש הראשונות נשאו לו עוד בהיותו מלך שבט יהודה בחברון. את השאר נשא אחרי המלכתו כמלך על כלל ישראל, בשבתו בירושלים. וזה לשון הכתוב:
"וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת" (שמואל ב ה' יג)
בנו, שלמה המלך, הרחיב מאוד את הקשרים ונשא אלף נשים ופלגשים, שחלק ניכר מהן היו כנראה נסיכות זרות. וז"ל הכתוב:
"וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:...וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת..." (מלכים א י"א א-ג).
דוד, שחשש מההשפעות הזרות, לא נשא נסיכות זרות וניצל מביקורת הכתוב על שלמה:
"וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו" (שם, שם ד).
אף על פי כן, מצאנו גם אצל דוד נסיכה זרה. ברשימת הבכורות של דוד מצאנו:
"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן ...וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר:... אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן" (שמואל ב ג' ב-ד).
חז"ל הסבירו כי מעכה הייתה "אשת יפת תואר" [עיינו תנחומא (בובר) פרשת כי תצא סימן א, רש"י מסכת סנהדרין דף קז עמוד א ד"ה אמר ליה]. במבט ראשון, מעכה נלקחה על ידי דוד אחרי נצחונו במלחמה כנגד תלמי מלך גשור. אבל העניין קשה מאוד, שהרי גשור הייתה ממלכה ארמית ששכנה בדרום רמת הגולן של היום. לא מסתבר שדוד, בזמן שמלך בחברון, ניהל קרבות כנגד הארמים באיזור רמת הגולן. לכן, נראה להסביר את חז"ל שהבינו ש"היתר" אשת יפת תואר בתורה, משמעותו היתר לשאת נסיכות זרות במלחמה או שלום, במסגרת ניהול יחסי החוץ של הממלכה. שלמה עשה זאת בעת שלום וגם דוד חיזק את מלכותו בחברון, תוך ניצול מצב של שלום. שהרי בספר יהושע כבר מצאנו:
"וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע י"ג יג).
כנראה, שבני משפחת דוד המלך שישבו בגלעד, הם שיצרו את הקשר עם הגשורי והמעכתי כדי לחזק את בן שבטם המולך בחברון. לצערנו, גם קשר זה הוביל בסופו של דבר את דוד המלך, כפי שרמוז בתורה בסמיכות הפרשיות מדין "אשת יפת תואר" לפרשיית "בן סורר ומורה". בנם של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור, אבשלום, הוא הדוגמא הכי קרובה ל"בן סורר ומורה" בכל התנ"ך.

שוב נוכחנו עד כמה השפעות זרות עלולות להיות לרועץ.
בעידן בו "רב תרבותיות" היא הלך רוח מקובל אצל שכננו האירופאים וגם לצערנו בתוכנו, נשמעים קולות שונים על תמיכה במדינה "רב לאומית" או "מדינת כל אזרחיה", עלינו לעמוד מכל משמר על שמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il