ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מרת צילה בת יחיאל צבי וצביה גולדה ע"ה
אֲבָל עַל דַּעְתִּי הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת רוֹמֶזֶת לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מַה שֶּׁיִּקְרֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁרָמַז בְּשֵׁבֶט דָּן עִנְיַן שִׁמְשׁוֹן, וּבִשֵּׂר (לוֹ) [בּוֹ] יִשְׂרָאֵל בְּאָמְרוֹ (בראשית מט טז): "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", וְאָמַר בְּ"סוֹטָה". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית שם יז): "הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר", שֶׁהוּא רֶמֶז לִשְׁנֵי הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן* עֲלֵיהֶם (שופטים טז כו), וּכְשֶׁרָאָה נָפְלוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו אָמַר (בראשית שם יח): "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". וְכֵן בִּיהוּדָה יְדַבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַהוֹדָעָה וְהַהַבְטָחָה, וְאָמַר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" – כְּלוֹמַר: שֶׁעִם הֱיוֹת* שֶׁיֶּחֶטְאוּ מַלְכֵיהֶם עֲדַיִן לֹא יַגִּיעַ עָנְשָׁם שֶׁתִּסְתַּלֵּק וְשֶׁתָּסוּר מֵהֶם הַמְּלוּכָה לְגַמְרֵי*.
חלוקת מלכות שלמה
וְהִנֵּה רָמַז לוֹ מַאֲמַר ה' יִתְבָּרַךְ לִשְׁלֹמֹה (מלכים א יא יא-יב): "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה". וּלְפִיכָךְ הִבְטִיחַ יַעֲקֹב לִיהוּדָה – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֶּחֶטְאוּ מְלָכָיו לֹא יַגִּיעַ חַטָּאתָם לְהָסִיר מֵהֶם הַמְּלוּכָה לְגַמְרֵי. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לִשְׁלֹמֹה (מלכים א שם יג): "רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי".
מלכות שאול לפני יהודה
וְהִנֵּה כָּל יְמֵי בַּיִת רִאשׁוֹן הָיוּ מְלָכִים בִּיהוּדָה וְלֹא סָרָה מֵהֶם הַמֶּמְשָׁלָה. וְכֵן מַלְכוּת שָׁאוּל אֵינָהּ קֻשְׁיָא אֶצְלֵנוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָמָיו מוֹשֵׁל בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁהוּא לֹא הִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יָקוּם לְעוֹלָם מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִשִּׁבְטוֹ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, אֲבָל* הוֹדִיעוֹ שֶׁמֵּעֵת שֶׁתַּתְחִיל מַלְכוּתוֹ לֹא תָסוּר וְלֹא תִפָּסֵק לְגַמְרֵי,
לא היה ראוי כשאול
וְלָכֵן מָלַךְ שָׁאוּל, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה רָאוּי לְמַלְכוּת כָּמוֹהוּ, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הַכָּתוּב (שמואל א י כד): "כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם", וְלֹא הִבְטִיחַ יַעֲקֹב לִיהוּדָה אֶלָּא שֶׁמֵּעֵת שֶׁתַּתְחִיל לוֹ הַמְּלוּכָה לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ, וְאֵין הַהֲסָרָה נוֹפֶלֶת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁכְּבָר הֻתְחַל.
מלכות בית חשמונאי
וְאֵין מִמַּלְכֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים עַל זֶה קֻשְׁיָא כְּלָל, כִּי לֹא יַבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה רַק כָּל יְמֵי הֱיוֹת הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל מִצַּד עַצְמָם לֹא תִכָּרֵת מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וְשֶׁהַמְּלוּכָה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בְּשִׁבְטוֹ כָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה אָדָם בִּשְׂרָרָה מִן הַשְּׂרָרוֹת אִם אֵינוֹ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אֵין מַלְכוּתָם מִצַּד עַצְמָם כְּלָל, אֲבָל הֵם כִּפְקִידִים לְמֶלֶךְ פָּרַס וְרוֹמִי • וּלְזוּלָתָם מִן הַמְּלָכִים. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה מְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה לְאֶחָד מֵאֶחָיו, אֲבָל הִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא תִפָּסֵק מִשִּׁבְטוֹ הַמֶּמְשָׁלָה לְגַמְרֵי כָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַמְּלוּכָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שַׂר, לֹא הֻבְטַח שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁתִּשָּׁאֵר לוֹ מֶמְשָׁלָה.
___________________________________
נָכוֹן – מיוסד. שֶׁעִם הֱיוֹת – שלמרות. לְגַמְרֵי – אלא נשארה מלכות יהודה על מקצת השבטים כל ימי בית שני. אֲבָל – אלא.
ביאורים
בניגוד לרמב"ן שראינו אתמול, הר"ן סובר שהחשמונאים לא חטאו בלקיחת המלוכה למרות שלא היו משבט יהודה, מכיוון שהדברים שאמר יעקב לבניו לפני מותו, "לא יסור שבט מיהודה", אינם בגדר ציווי אלא בגדר הבטחה ונבואה. כשם שבשאר השבטים דברי יעקב אינם ציווי אלא רמז למאורעות עתידיים כדוגמת שמשון הבא משבט דן, כך גם ביחס לשבט יהודה.
ההבטחה "לא יסור שבט מיהודה", פירושה שגם אם בזמן מן הזמנים המנהיגים שיקומו משבט זה לא יהיו ראויים למלוכה מצד חטאיהם, בכל זאת לא תסור מהם המלוכה באופן מוחלט. ואכן אנו מוצאים שבעקבות מעשיו של שלמה נגזרה הגזירה שתקרע הממלכה מבנו, ובמקום שימלוך על כל האומה התפצלה מלכותו לשני חלקים והתמעטה, אך לא בטלה לגמרי.
לדברי הר"ן, אין להקשות ממלכותו של שאול למרות היותו משבט בנימין, מכיוון שההבטחה של יעקב היתה " לא יסור שבט מיהודה", והסרה ניתן לעשות רק לדבר שכבר קיים במציאות ולא למה שעדיין לא התחיל להופיע. ומשום כך מלכות שאול, בהיותה המלכות הראשונה שעמדה לישראל, לא היוותה ביטול והפרה להבטחה של יעקב.
גם ממלכות החשמונאים אין להקשות, מכיוון שמלכותם לא הייתה מלכות ישראלית גמורה אלא שימשה בתור פקידות למלכות פרס ורומא, וההבטחה כיוונה רק למלכות מלאה ושלמה ולא לשאר השררות והתפקידים הציבוריים. משמעות ההבטחה שלא תסור המלכות מיהודה היא רק בזמן שיש מלכות בישראל, אך מכיוון שבזמן בית שני לא הייתה מלכות גמורה, לא ביטלו החשמונאים את ההבטחה.
הרחבות
•המלכות ושלטון העם
וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אֵין מַלְכוּתָם מִצַּד עַצְמָם כְּלָל, אֲבָל הֵם כִּפְקִידִים לְמֶלֶךְ פָּרַס וְרוֹמִי. הרב קוק נשאל: "איך נלחמו החשמונאים כנגד חילות סוריא בלא מלך", שהרי הוצאה למלחמה היא מתפקידי המלך? תשובתו הייתה ש"על המלחמה היסודית של החשמונאים, שהיתה ביחוד נגד השמד ושעת הגזירה... אין מה לשאול כלל, שהרי גם על מצווה קלה יהרג ואל יעבור, ואיך לא תהיה רשות וגם חובה להתחזק במלחמה... כדי לבטל את כח השמד ולהעמיד את כללות הדת על תילה?! ועל המלחמות הבאות אח"כ, שגם המלכים הכשרים שבהם נלחמו, אז הלא כבר היו מלכים מועמדים על פי הסכמת האומה".
בהמשך התשובה כתב הרב קוק חידוש גדול, עליו אנו מסתמכים עד היום הלכה למעשה: "בזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה ... כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, על-פי דעת הכלל ודעת בית דין, ודאי עומד הוא במקום מלך, לענין משפטי המלוכה, הנוגעים להנהגת הכלל" [משפט כהן קמד, טו-א]. בימינו, אין לנו מלך מבית דוד, אלא ממשלה שנבחרה על ידי העם. לפי דברים אלו, לממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות יש דינים של מלך לעניינים מסויימים, כמו יכולת להוציא למלחמה ועוד.
שאלות לדיון
מה יקרה אם כל מלכי יהודה ימירו את דתם חס ושלום? האם גם אז שבט יהודה ימשיך למלוך?
מדוע כל כך חשוב לר"ן להוכיח שהמלכות שייכת רק ליהודה? האם האמונה בביאת המשיח תלויה בזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
