ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שלושת הנערים החטופים
" כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת " (מעשר שני ה, יג) – יַחַשׂ* אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לְהַבְטָחַת הָאָבוֹת הוּא מְכֻוָּן מְאֹד, כִּי לְעַם שָׁפֵל* אֵין צָרִיךְ הַרְחָבַת הַחַיִּים וְעוֹד תַּזִּיק לוֹ בִּרְכַּת הַטֶּבַע הַיְתֵרָה וְהַגְּדוּשָׁה, שֶׁתִּתְּנֵהוּ לָנוּם בְּחֵיק הָעַצְלוּת בַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ מְעוֹרֵר הֶכְרֵחִי, אוֹ שֶׁתּוֹצִיאֵהוּ לְתַרְבּוּת רָעָה*.
אֲבָל עַם נַעֲלֶה וְגוֹי קָדוֹשׁ רָאוּי הוּא שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל הַרְחָבַת הַדַּעַת•, לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ כִּי אִם עַל כָּל בִּרְכַּת ד', חַיֵּי הַתַּעֲנוּג הַנִּלְקָח לִתְעוּדַת* רוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ*, הוּא מְרוֹמֵם גּוֹי*, עַל כֵּן לְאוֹת עַל מַצַּב יִשְׂרָאֵל הָרָם שֶׁלְּסוֹף כָּל סוֹף* יַגִּיעוּ אֵלָיו, בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי אַרְצָם תִּהְיֶה בְּרוּכָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.
וּבָזֹאת נִתְבַּשְּׂרוּ הָאָבוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵיהֶם אֲנָשִׁים רָמֵי מַעֲלָה, שֶׁבִּרְכַּת ד' הָרוּחָנִית תִּתְגַּבֵּר בָּהֶם עַל יְדֵי חַיֵּי הַשַּׁלְוָה וְהָעִדּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּאַשְׁמַת הַדּוֹרוֹת שֶׁהֵרֵעוּ בְּחִירָתָם נִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנֵינוּ "וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים לא, כ), מִכָּל מָקוֹם זֹאת הִיא מַחֲלָה עוֹבֶרֶת, וְיִתְעַכֵּל הָרַע עַל יְדֵי צֵרוּף הַגָּלֻיּוֹת* וְכוּר הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ, אֲבָל הַגּוֹי שֶׁנּוֹצַר לִגְדוֹלוֹת יִשָּׁאֵר עַל אָפְיוֹ, לִהְיוֹת מָלֵא זִיו הַחַיִּים, וְעַם הַנּוֹצָר לְחָכְמָה וָדַעַת, וּלְהָפִיץ אוֹרָה וּבִינָה רַבָּה בָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל צִמְצוּם בְּאֵין דָּבָר הַמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ, וְכֵן זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא גְּזֵרָה לְהַקִּישׁ* עַל יֶתֶר נֹעַם הַחַיִּים כְּפִי הַדָּרוּשׁ לְנֶפֶשׁ גְּדוֹלָה שֶׁל עַם גְּדֹל דֵּעוֹת, וּפוֹנֶה רַק לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל "מְתִיקָה*, מַרְגֶּלֶת אֶת הַלָּשׁוֹן לְתוֹרָה" (ירושלמי תענית פרק ד, הלכה ה).
עַל כֵּן יְסוֹד אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֵינוֹ מְצַיֵּן אֶת הָרִבּוּי הַכַּמּוּתִי* שֶׁל הָעֹשֶׁר הַחָמְרִי, שֶׁעֲדַיִן אֵין בּוֹ מְפֹרָשׁ הַיִּתְרוֹן שֶׁל הָעָם הַצָּרִיךְ לִבְרָכָה זוֹ, כִּי אִם הַיִּתְרוֹן הָאֵיכוּתִי, שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת, כְּלוֹמַר טַעַם נָאֶה וְעָרֵב, מְעַדֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְשַׂמְּחָהּ.
זֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל וְעִקָּרִי בָּעָם אֲשֶׁר פְּנִיָּתוֹ הַיּוֹתֵר אַדִּירָה הִיא שְׁלֵמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אֶת ד', שֶׁזֹּאת הָיְתָה מְגַמַּת שְׁבוּעַת ד' לָאָבוֹת.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
34 - ארץ ישראל חלק ג'
35 - ארץ ישראל חלק ד'
36 - ארץ ישראל חלק ה'
טען עוד
___________________________________
יַחַשׂ וכו' – ישנו קשר בין העובדה שה' הבטיח את הארץ לאבות ולזרעם לבין העובדה שהארץ היא משובחת בריבוי חלב ודבש.
שָׁפֵל – מבחינה מוסרית ורוחנית. לְתַרְבּוּת רָעָה – של שקיעה בחומר ובתאוות. לִתְעוּדַת – למען, לצורך. רוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ – העונג יכול "להרחיב דעתו של אדם" ולהביאו לרגשות עדינים ואציליים. מְרוֹמֵם גּוֹי – יכול להביא להתרוממות לאומית רוחנית. שֶׁלְּסוֹף כָּל סוֹף – לעתיד לבוא. צֵרוּף הַגָּלֻיּוֹת – הגלות מזככת את ישראל כאש המצרפת את הזהב מסיגיו. גְּזֵרָה לְהַקִּישׁ – ניתן להשליך וללמוד ממנו דברים נוספים. מְתִיקָה – מאכל טעים. הָרִבּוּי הַכַּמּוּתִי – בכמות השפע של ברכת הארץ.
ביאורים
התורה מדגישה שארץ ישראל היא זבת חלב ודבש. אם הערך העיקרי של ארץ ישראל הוא המעלה הרוחנית שבה, למה זה חשוב שהפירות שלה יהיו מתוקים?
ארץ ישראל מלמדת אותנו על היחס שצריך להיות בין עם ישראל לבין הטבע. שפע גשמי עלול להיות מסוכן עבור מי שעמוד השדרה הרוחני שלו אינו יציב. אוכל טעים והרבה כסף עלולים להסיט אותו מדרך הישר ולגרום לו להתנהג בצורה שאינה מוסרית. בנוסף, הם יכולים לגרום לו לניוון ושקיעה בשגרה, מהסיבה שאין שום מצוקה ומחסור שמעוררים אותו לעסוק בעבודה רוחנית.
הקדושה והרצון אצל עם ישראל לעבוד את ה' מובנים עמוק בתוכו. זו המטרה שלשמה הוא נמצא כאן בעולם, והוא אינו יכול לזנוח אותה. לעם כזה, מנה גדושה של גשמיות לא תגרום נזק, אלא אדרבה, תרחיב את דעתו. הוא יוכל להתפעל מהיופי של עולם הטבע ולהתענג על המתיקות שלו, ובהתאמה ייפתחו גם האפיקים הרוחניים שלו. הוא לא יחוש איום וסתירה בין קיום המצוות לבין המציאות בעולם עמוס בחומריות, אלא יחיה איתם בהרמוניה. החיים שלו יזרמו בטבעיות בלי צורך להתנזר ממנעמי העולם, כך שכל כוחות החיים שלו משוחררים ולא מכווצים. השפע הגשמי שארץ ישראל התברכה בו מלמד על הגודל הרוחני של העם שיזכה בארץ הזו, ולכן חשוב כל כך להדגיש אותו.
זה נכון שהיו תקופות במהלך ההיסטוריה, שבו עם ישראל השתעבד לרווחה חומרית ושקע בתאוות, אבל זו היתה מעידה זמנית שאינה מצביעה על חוסר התאמה. יש זמנים של חולשה, אבל כשנלמד להתגבר ולהתמודד מול הפיתויים – נוכל להתחבר אל הטבע המלבב של ארץ ישראל, ויחד איתו לעבוד את ה' בשמחה וברוחב לב.
הרחבות
•תורת הרחבת הכוחות
אֲבָל עַם נַעֲלֶה וְגוֹי קָדוֹשׁ רָאוּי הוּא שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל הַרְחָבַת הַדַּעַת. הרב קוק מחדש כאן שהמצב הבריא של עם ישראל הוא בנתינת דרור לכוחותיו ולא בצמצומם.
בתהלים נאמר "הרחב פיך ואמלאהו" [פא, יא] ומבאר רש"י: "הרחב פיך: לשאול ממני כל תאוות לבך. ואמלאהו: ככל אשר תשאל – אמלא" אם כן, אפילו תאוותיו של האדם הינם דבר חיובי שניתן לקשרו בעבודת ה'. הדרכה בנושא זה ניתן למצוא בדברי הרב קוק : "והנה זה ישכיל כל אדם שהרחבת הרגשות הסוערים בלבב האדם אל הענינים החומריים וכל השייך להם, אין טוב לאדם כי אם כשיהיו מודרכים על פי משפט דעת התורה הנותנת צדק בכל אֹרחותיה ומדרכת את האדם בדרך טובה וישרה. אמנם, בהעזב נפש האדם לשאיפותיה הטבעיות החומריות וכל התלוי בהן בלא מסורת התורה, הלא יפול בנופלים וידרך דרך אבדון ומות." [עין איה שבת א, ז]. כלומר: היחס החיובי אל החומריות צריך להיות מודרך על פי התורה. אולם כאן מתעוררת השאלה: מדוע התורה מחשיבה בכלל את רצונותיו של האדם? הרב קוק מבאר: "עיקר תכלית מציאות עולם הזה הוא בשביל הבחירה כדי שיהיו אנשים בעלי בחירה עושים רצון השם יתברך והטוב בעיניו בבחירתם" [מדבר שור עמ' קמה].
עלינו להרחיב את הדעת ולהיות עובדי ה' בכל הכוחות כולם.
שאלות לדיון
במה שונה היחס המתואר בפסקה מהיחס הסטנדרטי לעיסוק במותרות החומר?
מדוע מצווה לענג את הגוף ברגל?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
למה עובדים כל כך קשה לפני פסח?
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מגדירים כללי מלחמה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה באנו לעולם הזה?
מה עניינו של ט"ו בשבט?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
