ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אַךְ מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁאֲבָאֵר מֵהֶם מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לִי, וְאֹמַר, כִּי הָעִנְיָנִים הַמַּצְרִיכִים לְהֶעָרַת הַתּוֹרָה גַּם כֵּן הֵם שִׁבְעָה.
חיבור נפש וגוף
אֶחָד מֵהֶם, כִּי הָאָדָם מְחֻבָּר מִנֶּפֶשׁ וָגוּף, וּבְמִדּוֹתָיו מַה שֶּׁיְּבִיאֵהוּ לְהִתְמַסֵּר לַהֲנָאוֹת וְלִשְׁקֹעַ בַּתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת וּלְנַתֵּק קֶשֶׁר הַשֵּׂכֶל מֵעָלָיו, וְיֶשׁ בּוֹ מִדּוֹת* שֶׁיְּבִיאוּהוּ לִמְאֹס בָּעוֹלָם וּלְהַנִּיחַ יִשּׁוּבוֹ, מִפְּנֵי הִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בּוֹ* וְהַתְמָדַת הַפְּגָעִים וְהַיְּגוֹנוֹת עָלָיו, וְלִנְטוֹת אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
28 - עבודת ה' חלק ו'
29 - עבודת ה' חלק ז'
30 - עבודת ה' חלק ח'
טען עוד
וּשְׁתֵּי הָעֵצוֹת אֵינָן מְשֻׁבָּחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהָאַחַת* מְבִיאָה לְהַפְסָדַת סֵדֶר הָעוֹלָם, וְהַשֵּׁנִית* מְבִיאָה לְהַפְסָדַת עִנְיָנֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא*. וּמֵחֶמְלַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְעֹצֶם טוֹבָתוֹ עַל הָאָדָם, שֶׁחֲנָנוֹ מַה שֶׁיְתַקֵּן בּוֹ עִנְיָנָיו וְיִכּוֹנוּ בוֹ דְרָכָיו בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים בְּסֵדֶר אֶמְצָעִי* בֵּין הַשֵּׂכֶל וְהַתַּאֲוָה, וְהִיא הַתּוֹרָה הַנֶּאֱמָנָה הַשּׁוֹמֶרֶת הַצֶּדֶק בַּגָּלוּי וְבַנִּסְתָּר*, שֶׁמַרְחֶקֶת הָאָדָם מִתַּאֲווֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשׁוֹמֶרֶת לוֹ גְמוּלוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי כב, יז): "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי, כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ, לִהְיוֹת בַּייָ מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה, הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמוֹעֵצוֹת וָדָעַת, לְהוֹדִיעֲךָ קשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ".
הצבת גבולות
וְהַשֵּׁנִי, כִּי הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת* חִיּוּבֵי מַעֲשֵׂי עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים מִתְּפִלָּה וְצוֹם וּצְדָקָה וּמַעֲשֵׂר וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְאֵין אָדָם מַגִּיעַ בָּהּ לִידִיעַת גְּבוּלֵי* הָעֳנָשִׁין אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב בָּהֶם הַמְקַצֵּר בָּעֲבוֹדָה, וְהֻצְרַךְ לְמַעֲמָד וּגְבוּל בְּכָל זֶה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהוֹרָאַת הַנְּבוּאָה, כְּדֵי שֶׁיְּסֻדַּר לָנוּ הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן מִמֶּנּוּ* בְּהִתְקַבְּצָם*, וְהִיא עֲבוֹדַת יְיָ יִתְעַלֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ג, יד): "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו".
לא כולם מגיעים להערה שכלית
וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית אֵינֶנָּה כּוֹלֶלֶת כָּל הַמְצֻוִּים* מִפְּנֵי קֹצֶר מַחֲשֶׁבֶת קְצָתָם, וְיִתְרוֹן הַכָּרַת קְצָתָם עַל קְצָתָם, וְהַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה כּוֹלֶלֶת כָּל מִי שֶׁהִגִּיעַ לִתְנָאֵי הַצִּוּוּי עַל דֶּרֶךְ שָׁוָה, וְאִם הֵם חֲלוּקִים* בַּהֲבָנָתָם אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ בְּסוֹף הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה.
העבודה אינה מתחלפת
וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם* מְקַצֵּר* בִּקְצָת עִנְיָנָיו וּמוֹסִיף* בִּקְצָתָם, וּמִתְחַלֶּפֶת הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל בּוֹ בְּהִתְחַלֵּף הַכָּרָתוֹ, וְהַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה אֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּעַצְמָהּ, אֲבָל צוּרָתָהּ צוּרָה אֶחָת לַנַּעַר וְלַבָּחוּר וְלַיָּשִׁישׁ וְלַזָּקֵן וְלַמַּשְׂכִּיל וְלַכְּסִיל, וּמִתְחַלֵּף הַמַּעֲשֶׂה* שֶׁיִּהְיֶה מֵחֲמָתָהּ בְּכָל אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַסֵּפֶר בִּכְלִילַת הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה לְכָל הָעָם (דְּבָרִים לא, יב): "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ", וְאָמַר שָׁם (דְּבָרִים לא, יא): "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם".
___________________________________
וְיֶשׁ בּוֹ מִדּוֹת – הנובעות מהשכל-הנשמה. הִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בּוֹ - אין יציבות בחיי החומר שבעולם. שֶׁהָאַחַת – ההתמסרות המוחלטת לחיי רוח. וְהַשֵּׁנִית – ההתמסרות המוחלטת לחיי חומר. וּבַבָּא – ובעולם הבא. בְּסֵדֶר אֶמְצָעִי – בצורה מאוזנת. בַּגָּלוּי וְבַנִּסְתָּר – במעשה ובמחשבה. אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת – קובעת גבולות, אינה מגדירה את פרטי החיובים. גְּבוּלֵי – שיעורי. הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן מִמֶּנּוּ – מימוש מטרתנו כנבראים. בְהִתְקַבְּצָם – של פרטי המצוות. הַמְצֻוִּים – בני האדם. וְאִם הֵם חֲלוּקִים וכו' – אף אם ישנם הבדלים בין האנשים במידת ההבנה בתורה. וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם – האדם הפועל מתוך התעוררות שכלית בלבד. מְקַצֵּר – מחסיר. וּמוֹסִיף – מפריז. וּמִתְחַלֵּף הַמַּעֲשֶׂה – אופן עשית המצוות בדקדוקיהן משתנה כפי מדרגת האדם (אך בציווי העיקרי כולם שווים).
ביאורים
למרות שההתעוררות השכלית לעבוד את ה' מתוך הבנה היא עליונה יותר מאשר ההתעוררות על ידי התורה, יש בהתעוררות על ידי התורה גם כן מעלות גדולות על פני ההתעוררות השכלית:
1. איזון : עבודת ה' מתוך הכרה שכלית היא חשובה ומשובחת, אך טמונה בה גם סכנה. אדם שעובד את ה' מתוך התבוננות שכלית יכול להגיע למסקנה שאין צורך בעולם הזה וצריך להקדישו רק לעבודת ה'. כמשקל נגד לתאוות ולהנאות הוא יזניח את גופו ולא יפרנס את משפחתו. הוא לא יבנה את העולם אלא יהיה עסוק רק בעבודת ה' לפי הבנתו. לכן חשוב שהאדם יעבוד את ה' על פי התורה אשר מאזנת בין הנטיות השונות באדם. בין הרצון לממש את תאוותיו ובין הרצון להתנתק מהעולם הזה.
2. גדרים : עבודת ה' מתוך הכרה שכלית דוחפת אותנו לעשות מעשים טובים וישרים. להתפלל, לתת צדקה ולצום. אך היא אינה נותנת לנו שיעור מדויק כמה צריך לעשות מכל דבר. יתכן שהאדם יחשוב שמכיוון שצום זה דבר טוב המכניע את תאוות האכילה, צריך לצום פעמיים בכל שבוע. התורה הופכת את עבודת ה' מהמיית לב אנושית לעבודה מסודרת ומדויקת. היא נותנת לנו את המינון הנכון והרצוי לפני הקב"ה בעבודת ה'.
3. קביעות : עבודת ה' מתוך הבנה שכלית היא שונה מאדם לאדם. יש אדם שהגיע בגיל צעיר להכרה שצריך לעבוד את ה' ולהודות לו, ואילו האחר יגיע לבירור זה רק שנים רבות אחר כך. וגם באותו אדם שהתעורר לעבודת ה' מעצמו, ישנן מצוות שהוא יקיים, אך תִּתַכֵנָּה מצוות שהוא לא יתעורר לקיימם. זו עבודת ה' שנתונה לתנודות נפשיות. לעומת זאת, התורה פונה לכלל עם ישראל. היא מורה לכל עם ישראל מהי הדרך לעבוד את ה'. יש נתיב סלול וברור לעבודת ה' שאינו משתנה בין נער לזקן, לחכם או לטיפש. כולם מקבלים הדרכות ברורות לעבודת ה'. כמובן, שכל אחד יקיים את המצוות בחשק ובהתלהבות בהתאם לתשוקת ליבו, אך ישנה נקודת פתיחה השוה לכולם.
הרחבות
•עבודת התפילה והשכל
הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת חִיּוּבֵי מַעֲשֵׂי עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים מִתְּפִלָּה. רבנו בחיי כותב שבעזרת השכל בלבד האדם לא היה מתפלל. כך כותב 'טוב הלבנון ' (ממפרשי חוה"ל): "הנה לולא התורה אין השכל מבין תועלת התפילה, כי האל יתברך לא ישתנה ולא יתפעל מחמת תפילתו ואם אינו כדאי על הטוב מצד מעשיו, איך יפתוהו בדברים, לומר לפני: 'תן לי משאלותי', ואם הוא כדאי מצד מעשיו, ודי שהאל לא יעוות משפט, ולא ייתן מוט לצדיק. אך מצד התורה אנו רואים שהאבות והנביאים נענים בתפילתם...".
הרב קוק גם הוא עומד על מתיחות זו שבין השכל והאמונה שבאדם: "האמונה יודעת להתפלל, לבקש מאלוהים את כל החסר לאדם, ויודעת את גודל ערכה של התפילה ופעולתה העצומה להוציא אל הפועל את כל מאויי הלב הטובים והישרים, ואינה נזקקת כלל לתן דין וחשבון לפני השכל האנושי, איך הדברים הללו נעשים, באיזה אופן הם פועלים... רק תמימות אמונה זו תוציא את התפילה מן הכוח אל הפועל, ותשלים את כל מגמותיה" [פנקסי הראי"ה א, ה, ח]. "האמונה איננה נזקקת לתת דין וחשבון לפני השכל מפני שהיא מכירה כי השכל מוגבל ואינו יכול להשיג את כל עומק הנהגת ה'" [שם ז].
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך עושים קידוש?
שבועות מעין עולם הבא!
האם מותר לפנות למקובלים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
