ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אַךְ מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁאֲבָאֵר מֵהֶם מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לִי, וְאֹמַר, כִּי הָעִנְיָנִים הַמַּצְרִיכִים לְהֶעָרַת הַתּוֹרָה גַּם כֵּן הֵם שִׁבְעָה.
חיבור נפש וגוף
אֶחָד מֵהֶם, כִּי הָאָדָם מְחֻבָּר מִנֶּפֶשׁ וָגוּף, וּבְמִדּוֹתָיו מַה שֶּׁיְּבִיאֵהוּ לְהִתְמַסֵּר לַהֲנָאוֹת וְלִשְׁקֹעַ בַּתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת וּלְנַתֵּק קֶשֶׁר הַשֵּׂכֶל מֵעָלָיו, וְיֶשׁ בּוֹ מִדּוֹת* שֶׁיְּבִיאוּהוּ לִמְאֹס בָּעוֹלָם וּלְהַנִּיחַ יִשּׁוּבוֹ, מִפְּנֵי הִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בּוֹ* וְהַתְמָדַת הַפְּגָעִים וְהַיְּגוֹנוֹת עָלָיו, וְלִנְטוֹת אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
28 - עבודת ה' חלק ו'
29 - עבודת ה' חלק ז'
30 - עבודת ה' חלק ח'
טען עוד
וּשְׁתֵּי הָעֵצוֹת אֵינָן מְשֻׁבָּחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהָאַחַת* מְבִיאָה לְהַפְסָדַת סֵדֶר הָעוֹלָם, וְהַשֵּׁנִית* מְבִיאָה לְהַפְסָדַת עִנְיָנֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא*. וּמֵחֶמְלַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְעֹצֶם טוֹבָתוֹ עַל הָאָדָם, שֶׁחֲנָנוֹ מַה שֶׁיְתַקֵּן בּוֹ עִנְיָנָיו וְיִכּוֹנוּ בוֹ דְרָכָיו בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים בְּסֵדֶר אֶמְצָעִי* בֵּין הַשֵּׂכֶל וְהַתַּאֲוָה, וְהִיא הַתּוֹרָה הַנֶּאֱמָנָה הַשּׁוֹמֶרֶת הַצֶּדֶק בַּגָּלוּי וְבַנִּסְתָּר*, שֶׁמַרְחֶקֶת הָאָדָם מִתַּאֲווֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשׁוֹמֶרֶת לוֹ גְמוּלוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי כב, יז): "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי, כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ, לִהְיוֹת בַּייָ מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה, הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמוֹעֵצוֹת וָדָעַת, לְהוֹדִיעֲךָ קשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ".
הצבת גבולות
וְהַשֵּׁנִי, כִּי הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת* חִיּוּבֵי מַעֲשֵׂי עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים מִתְּפִלָּה וְצוֹם וּצְדָקָה וּמַעֲשֵׂר וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְאֵין אָדָם מַגִּיעַ בָּהּ לִידִיעַת גְּבוּלֵי* הָעֳנָשִׁין אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב בָּהֶם הַמְקַצֵּר בָּעֲבוֹדָה, וְהֻצְרַךְ לְמַעֲמָד וּגְבוּל בְּכָל זֶה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהוֹרָאַת הַנְּבוּאָה, כְּדֵי שֶׁיְּסֻדַּר לָנוּ הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן מִמֶּנּוּ* בְּהִתְקַבְּצָם*, וְהִיא עֲבוֹדַת יְיָ יִתְעַלֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ג, יד): "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו".
לא כולם מגיעים להערה שכלית
וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית אֵינֶנָּה כּוֹלֶלֶת כָּל הַמְצֻוִּים* מִפְּנֵי קֹצֶר מַחֲשֶׁבֶת קְצָתָם, וְיִתְרוֹן הַכָּרַת קְצָתָם עַל קְצָתָם, וְהַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה כּוֹלֶלֶת כָּל מִי שֶׁהִגִּיעַ לִתְנָאֵי הַצִּוּוּי עַל דֶּרֶךְ שָׁוָה, וְאִם הֵם חֲלוּקִים* בַּהֲבָנָתָם אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ בְּסוֹף הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה.
העבודה אינה מתחלפת
וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם* מְקַצֵּר* בִּקְצָת עִנְיָנָיו וּמוֹסִיף* בִּקְצָתָם, וּמִתְחַלֶּפֶת הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל בּוֹ בְּהִתְחַלֵּף הַכָּרָתוֹ, וְהַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה אֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּעַצְמָהּ, אֲבָל צוּרָתָהּ צוּרָה אֶחָת לַנַּעַר וְלַבָּחוּר וְלַיָּשִׁישׁ וְלַזָּקֵן וְלַמַּשְׂכִּיל וְלַכְּסִיל, וּמִתְחַלֵּף הַמַּעֲשֶׂה* שֶׁיִּהְיֶה מֵחֲמָתָהּ בְּכָל אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַסֵּפֶר בִּכְלִילַת הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה לְכָל הָעָם (דְּבָרִים לא, יב): "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ", וְאָמַר שָׁם (דְּבָרִים לא, יא): "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם".
___________________________________
וְיֶשׁ בּוֹ מִדּוֹת – הנובעות מהשכל-הנשמה. הִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בּוֹ - אין יציבות בחיי החומר שבעולם. שֶׁהָאַחַת – ההתמסרות המוחלטת לחיי רוח. וְהַשֵּׁנִית – ההתמסרות המוחלטת לחיי חומר. וּבַבָּא – ובעולם הבא. בְּסֵדֶר אֶמְצָעִי – בצורה מאוזנת. בַּגָּלוּי וְבַנִּסְתָּר – במעשה ובמחשבה. אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת – קובעת גבולות, אינה מגדירה את פרטי החיובים. גְּבוּלֵי – שיעורי. הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן מִמֶּנּוּ – מימוש מטרתנו כנבראים. בְהִתְקַבְּצָם – של פרטי המצוות. הַמְצֻוִּים – בני האדם. וְאִם הֵם חֲלוּקִים וכו' – אף אם ישנם הבדלים בין האנשים במידת ההבנה בתורה. וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם – האדם הפועל מתוך התעוררות שכלית בלבד. מְקַצֵּר – מחסיר. וּמוֹסִיף – מפריז. וּמִתְחַלֵּף הַמַּעֲשֶׂה – אופן עשית המצוות בדקדוקיהן משתנה כפי מדרגת האדם (אך בציווי העיקרי כולם שווים).
ביאורים
למרות שההתעוררות השכלית לעבוד את ה' מתוך הבנה היא עליונה יותר מאשר ההתעוררות על ידי התורה, יש בהתעוררות על ידי התורה גם כן מעלות גדולות על פני ההתעוררות השכלית:
1. איזון : עבודת ה' מתוך הכרה שכלית היא חשובה ומשובחת, אך טמונה בה גם סכנה. אדם שעובד את ה' מתוך התבוננות שכלית יכול להגיע למסקנה שאין צורך בעולם הזה וצריך להקדישו רק לעבודת ה'. כמשקל נגד לתאוות ולהנאות הוא יזניח את גופו ולא יפרנס את משפחתו. הוא לא יבנה את העולם אלא יהיה עסוק רק בעבודת ה' לפי הבנתו. לכן חשוב שהאדם יעבוד את ה' על פי התורה אשר מאזנת בין הנטיות השונות באדם. בין הרצון לממש את תאוותיו ובין הרצון להתנתק מהעולם הזה.
2. גדרים : עבודת ה' מתוך הכרה שכלית דוחפת אותנו לעשות מעשים טובים וישרים. להתפלל, לתת צדקה ולצום. אך היא אינה נותנת לנו שיעור מדויק כמה צריך לעשות מכל דבר. יתכן שהאדם יחשוב שמכיוון שצום זה דבר טוב המכניע את תאוות האכילה, צריך לצום פעמיים בכל שבוע. התורה הופכת את עבודת ה' מהמיית לב אנושית לעבודה מסודרת ומדויקת. היא נותנת לנו את המינון הנכון והרצוי לפני הקב"ה בעבודת ה'.
3. קביעות : עבודת ה' מתוך הבנה שכלית היא שונה מאדם לאדם. יש אדם שהגיע בגיל צעיר להכרה שצריך לעבוד את ה' ולהודות לו, ואילו האחר יגיע לבירור זה רק שנים רבות אחר כך. וגם באותו אדם שהתעורר לעבודת ה' מעצמו, ישנן מצוות שהוא יקיים, אך תִּתַכֵנָּה מצוות שהוא לא יתעורר לקיימם. זו עבודת ה' שנתונה לתנודות נפשיות. לעומת זאת, התורה פונה לכלל עם ישראל. היא מורה לכל עם ישראל מהי הדרך לעבוד את ה'. יש נתיב סלול וברור לעבודת ה' שאינו משתנה בין נער לזקן, לחכם או לטיפש. כולם מקבלים הדרכות ברורות לעבודת ה'. כמובן, שכל אחד יקיים את המצוות בחשק ובהתלהבות בהתאם לתשוקת ליבו, אך ישנה נקודת פתיחה השוה לכולם.
הרחבות
•עבודת התפילה והשכל
הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנָּה גוֹדֶרֶת חִיּוּבֵי מַעֲשֵׂי עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים מִתְּפִלָּה. רבנו בחיי כותב שבעזרת השכל בלבד האדם לא היה מתפלל. כך כותב 'טוב הלבנון ' (ממפרשי חוה"ל): "הנה לולא התורה אין השכל מבין תועלת התפילה, כי האל יתברך לא ישתנה ולא יתפעל מחמת תפילתו ואם אינו כדאי על הטוב מצד מעשיו, איך יפתוהו בדברים, לומר לפני: 'תן לי משאלותי', ואם הוא כדאי מצד מעשיו, ודי שהאל לא יעוות משפט, ולא ייתן מוט לצדיק. אך מצד התורה אנו רואים שהאבות והנביאים נענים בתפילתם...".
הרב קוק גם הוא עומד על מתיחות זו שבין השכל והאמונה שבאדם: "האמונה יודעת להתפלל, לבקש מאלוהים את כל החסר לאדם, ויודעת את גודל ערכה של התפילה ופעולתה העצומה להוציא אל הפועל את כל מאויי הלב הטובים והישרים, ואינה נזקקת כלל לתן דין וחשבון לפני השכל האנושי, איך הדברים הללו נעשים, באיזה אופן הם פועלים... רק תמימות אמונה זו תוציא את התפילה מן הכוח אל הפועל, ותשלים את כל מגמותיה" [פנקסי הראי"ה א, ה, ח]. "האמונה איננה נזקקת לתת דין וחשבון לפני השכל מפני שהיא מכירה כי השכל מוגבל ואינו יכול להשיג את כל עומק הנהגת ה'" [שם ז].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
