25. בביאור עניין עולם הבא

הקשר שלנו - של עמ"י להקב"ה, אינו מתגלה רק לאחר החיים בעוה"ב, אלא כבר כאן בעוה"ז - עמ"י קשור בהקב"ה, והקב"ה מתגלה ומשגיח על ישראל, ומנהיג את ישראל כהנהגה על-טבעית, הנהגה אלוקית גלויה. חוקי הטבע הקיימים בכל העולם כולו, חוקים עוורים לכאורה שאינם תלויים בהנהגה אנושית, אינם נוהגים בישראל. אלא מצבו של עמ"י בבריאות, בעושר, ברווחה, בניצחון על אויבים, בכל תחומי החיים, תלוי בהתנהגותו: "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה וכו' ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ואולך אתכם קוממיות" ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה אז תימנע מכם כל הטובה ותענשו.

כלומר: חוקי הטבע של הגשמים וכדומה, שלכאורה יורדים בלי כל קשר למעשי האדם, לא נוהגים בישראל. אלא בישראל הטובה באה כאשר ישראל הולכים בחוקות ה'. וכל זה נתקיים בהיות ישראל על אדמתם, עד אשר גלו מהארץ בעוונות. לאמור: הקירבה שלנו אל ה' אלוקינו קיימת כבר בעוה"ז, בהיותו משגיח עלינו ומתגלה אלינו ומקרב אותנו אליו. הוא התגלה אלינו ביציא"מ באותות ובמופתים וביד חזקה, הוא קרע לנו את הים והצילנו והטביע את המצרים, הוא האכילנו מן במדבר 40 שנה, והוא נתן לנו את התורה, את שני לוחות הברית, ושלח לנו את משה נביאו אשר השכינה שרתה עליו, וזה היה ניכר ונראה לעין כל שהרי קרנו פני משה ואור גדול האיר מפניו עד אשר לא יכלו להביט בפניו. ואח"כ שלח לנו הקב"ה עוד נביאים שהתנבאו בשמו ודבריהם נתקיימו עד אחד, ועל ידם האיר דבר ה' אלינו ואנו נתחברנו אליו בעבודת ה', בקיום כל המצוות, כחיי תורה ומצוות שהם חיים אלוקיים: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". כאן בעוה"ז אתם דבקים, כולכם דבקים, היום ובכל יום.

זאת בניגוד לדתות אחרות שמדברות על קירבה לה' ועל שכר רק לאחר המוות, רק בעוה"ב בגן-עדן, וכאן בעוה"ז אין כל הוכחה לכך, אין כל גילוי השראת שכינה. לא כן בישראל, הקרובים אל ה' בחיים ואור השכינה מאיר עליהם וממלא אותם וכבר כאן הם בני עליה, ואך טבעי הוא שמעלה זו תימשך גם לאחר המוות. לאחר החיים פה, ימשכו החיים לאחר מכן בעוה"ב.

בימים בהם שרתה שכינה בישראל והקב"ה ניגלה עליהם בבירור, לא התעוררה השאלה מדוע צריך לעבוד את ה'? מה השכר? מה יהיה אחר המוות? כי הסיבה היתה ברורה לעין כל: להידבק בה' אלוקינו, הדבקות בגדולה האלוקית היא האושר בעצמו. לא התעוררה השאלה מה קורה אחר החיים כאשר החיים היו כל כך מרוממים, היה ברור שהם נמשכים ועולים מהעוה"ז לעוה"ב. רק עם ירידת הדורות התעוררה השאלה והתעורר הצורך לעסוק בברור העוה"ב המובטח לישראל. "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב".