ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
השתוות השב עם הצדיק
אֲבָל אִם יִשְׁתַּוֶּה* הַשָּׁב עִם הַצַּדִּיק, אֹמַר, כִּי יֵשׁ מִן הַשָּׁבִים שֶׁיִּשְׁתַּוֶּה אַחַר הַתְּשׁוּבָה עִם הַצַּדִּיק אֲשֶׁר לֹא חָטָא, וּמֵהֶם מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ יִתְרוֹן עַל הַצַּדִּיק, וּמֵהֶם מִי שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיק יִתְרוֹן עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁב.
במצוות עשה
וּבֵאוּר הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַחֵטְא בְּקִצּוּרוֹ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת, כַּצִּיצִית וְכַלּוּלָב וְכַסֻּכָּה וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְכַאֲשֶׁר יָשׁוּב הַמְקַצֵּר בָּהֶם בְּלִבּוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, וְלֹא יִשְׁנֶה קִצּוּרוֹ בָּהֶם, יִמְחַל לוֹ הַבּוֹרֵא, וְיִשְׁתַּוֶּה עִם הַצַּדִּיק אֲשֶׁר לֹא קִצֵּר בָּהֶם, וּבִכְמוֹ זֶה נֶאֱמַר: הַשָּׁב מִן הַחֵטְא כְּמִי שֶׁלֹּא חָטָא, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא פו, א): "עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מַלְאָכִי ג, ז): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם".
במצוות לא תעשה שאין בה כרת
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
121 - התשובה חלק י"ג
122 - התשובה חלק י"ד
123 - התשובה חלק ט"ו
טען עוד
חוֹטֵא זֶה הוּא שֶׁיֶּשׁ לוֹ יִתְרוֹן עַל הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא חָטָא הַחֵטְא הַהוּא וְהַדּוֹמֶה לוֹ, כִּי הַצַּדִּיק אֵין בְּטוּחִים בּוֹ שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ וְיָרֹם בְּמַעֲשֵׂהוּ. וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי יֵשׁ חֵטְא שֶׁמּוֹעִיל לַשָּׁב יוֹתֵר מִכָּל צִדְקוֹת הַצַּדִּיק, וְיֵשׁ צְדָקָה* שֶׁמַּזֶּקֶת לַצַּדִּיק יוֹתֵר מִכָּל חַטֹּאת הַשָּׁב, כְּשֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִן הַכְּנִיעָה וְדָבֵק בַּגֵּאוּת וּבַחֹנֶף וְאַהֲבַת הַשֶּׁבַח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים לְתַלְמִידָיו: אִלּוּ לֹא הָיָה לָכֶם עָוֹן, הָיִיתִי מְפַחֵד עֲלֵיכֶם מִמַּה שֶּׁהוּא גָדוֹל מִן הֶעָוֹן. אָמְרוּ לוֹ: וּמַהוּ גָדוֹל מִן הֶעָוֹן? אָמַר לָהֶם: הַגֵּאוּת וְהַחֹנֶף.
וּבְשָׁב כָּזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד, ב): "בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד".
במצוות לא תעשה שיש בה כרת
וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁב עוֹבֵר עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת מִמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִיתָה בִּידֵי אָדָם וְכָרֵת בִּידֵי שָׁמָיִם, כְּחִלּוּל הַשֵּׁם וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִן הַגְּדוֹלוֹת, וְאַחַר כָּךְ שָׁב מִטָּעוּתוֹ בָהֶם, וְהִשְׁלִים תְּנָאֵי הַתְּשׁוּבָה וּגְדָרֶיהָ.
כִּי הַמְּחִילָה לֹא תִתָּכֵן לוֹ עַד שֶׁיְּנֻסֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִמַּה שֶׁיּוּכַל לְסָבְלוֹ וְיִנָּקֶה מֵעֲוֹנוֹתָיו. וּבוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא פו, א): "עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, יִסּוּרִין מְמָרְקִין* וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פט, לג): "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם", וּכְתִיב (יְשַׁעְיָה כב, יד): "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן". וְהַצַּדִּיק שֶׁלֹּא עָבַר אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, יֶשׁ לוֹ יִתְרוֹן עַל הַשָּׁב מֵהֶם בְּלִי סָפֵק.
___________________________________
יִשְׁתַּוֶּה - יהיו שווים. סִבָּה - גורם. צְדָקָה - מעשה טוב. מְמָרְקִין - מנקים אבל לא לגמרי.
ביאורים
פרק זה, מתייחד לעיסוק בשאלה המרתקת שמצינו לה כמה התייחסויות בדברי חז"ל, והיא שאלת היחס בין ה'צדיק' - האדם שלא חטא כלל, לבין ה'בעל תשובה' - מי שחטא ושב בתשובה. יחס זה בא לידי ביטוי בדבריהם של הסוברים ש: "מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין" [ברכות לד:], ובהסברים שנתנו לכך הראשונים. ההתלבטות הגדולה בשאלה זו נובעת מכך שמצד אחד הצדיק זכה תמיד לשבת בבית ה' ולעשות את רצונו, ולא היה מלוכלך בלכלוך החטא והריחוק מהבורא. מצד שני, מי שזכה להיות בתוך החטא ולשוב ולהיטהר ממנו זוכה למספר יתרונות שאין למי שלא חטא (המאמצים שעשה, הענווה ועוד).
רבנו בחיי, מחלק בין כמה סוגי עבירות שביחס אליהם יש הבדל בין ה'צדיק' ל'בעל התשובה'. הוא אומר (על פי דברי הגמרא שדנה בעניין קבלת תשובתו של החוטא) שבחטאים קטנים יותר, 'בעל התשובה' יכול להגיע למדרגתו של הצדיק מתוך התיקון שעושה כששב בתשובה. בחטאים הקטנים הללו, כאשר חֶטאוֹ כולל אי עשיית מעשה מצוה והוא שב ומתחרט על ביטול קיומו, וחוזר לקיימו - הוא משתווה למדרגתו של הצדיק. בדומה לזה, גם בעשיית מעשה איסור, אם האדם שב ומתחרט על מעשיו - הוא משתווה לצדיק, אלא שבתשובה ממעשה איסור, נוספת נקודה אחרת שתוכל להקנות לו יתרון מסוים על הצדיק: אם אותו בעל תשובה, מתוך הידיעה שעשה מעשה שלילי יהיה יותר בעל הכנעה ולא יתגאה במצוות שהוא עושה - הוא יוכל לזכות להינצל מגאווה, שהריחוק ממנה הוא אחד מהיסודות הגדולים בעבודת ה'. זהו ההסבר לפי רבנו בחיי למאמר חז"ל על גדלותם של בעלי תשובה יותר מהצדיקים.
אולם דבר זה אינו נכון ביחס לעבירות חמורות שעליהם נאמר שעונשם כרת או מיתת בית דין. בעבירות כאלה תשובה בלבד אינה מספקת, ועליהם אמרו חז"ל שהחוטא ייענש ויתייסר לפי יכולתו לסבול, ויכופר לו רק במיתתו, ובהם לדברי רבנו בחיי הצדיק גדול מבעל התשובה.
הרחבות
•מיהו בעל תשובה?
בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים. כתב הרב צבי יהודה קוק: " 'בעל תשובה' הוא כמו הביטוי 'בעל לשון הרע' הקבוע ועסוק בכך, וכן 'בעלי תשובה' הם העסוקים תמיד בתשובה, דהיינו שתשובתם שלמה וגמורה". 'בעל תשובה' על פי הגדרה זו נמצא במדרגה עליונה שצדיקים גמורים אינם עומדים בה. "אמנם גם מי שתשובתו אינה שלמה כל כך - מועלת היא לו למחילת העוונות, וצדיק גמור הוא" [אור לנתיבתי נג].
•צדיק ובעל תשובה – מי גדול ממי?
בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד. אמרה זו של חז"ל קשה מאוד, שכן כיצד יתכן שבעל תשובה גדול יותר ממי שלא חטא?
רבנו בחיי ביאר שמעלת בעל התשובה (מחטא שאין בו כרת) גדולה, מכיוון שהוא נכלם בפני הבורא בעקבות חטאיו, ולכן אין חשש שיבוא לידי גאווה ומעשי חנופה.
הרמב"ם הסביר כי מעלתו של בעל התשובה נובעת מכך שבעלי התשובה "כובשים יצרם יותר" מהצדיקים [הלכות תשובה ז, ד]. הרמב"ם לא ביאר מדוע בעל התשובה כובש את יצרו יותר מהצדיק, וניתן לבאר זאת בשני אופנים:
א. בעל ספר חרדים ביאר שבעל התשובה נאלץ לגבור על יצר חזק יותר, שכן החטאים שעשה חיזקו את כוחו של יצר הרע. אנו לומדים זאת מדברי חז"ל: "בתחילה יצר הרע כעני בפתח, ואם אדם מסביר לו פנים נעשה אורח ואחר כך נעשה בעל הבית".[חרדים מצוות התלויות בארץ, ד].
ב. בעל התשובה כובש את יצרו יותר, מכיוון שמכיר את טעם החטא, ובכל זאת חזר בתשובה [של"ה נשא, כא].
לעומתם, המהרש"א ביאר שמדובר על בעל תשובה שרק הרהר בעבירה ולא חטא [מהרש"א ברכות, לד:].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
