מפסיד ג': החברה הרעה

וְהַמַּפְסִיד הַשְּׁלִישִׁי, הוּא הַחֶבְרָה, דְּהַיְנוּ, חֶבְרַת הַטִּפְּשִׁיםוְהַחוֹטְאִים, וְהוּא מַה שֶּׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי יג, כ), "וְרֹעֶהכְסִילִים* יֵרוֹעַ", כִּי הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים פְּעָמִים רַבּוֹת,אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁנִּתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם חוֹבַת הָעֲבוֹדָה וְהַזְּהִירוּתבָּהּ, יִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה אוֹ יַעֲבֹר עַל אֵיזֶה דְבָרִים מִמֶּנָּה, כְּדֵישֶׁלֹּא יִלְעֲגוּ עָלָיו חֲבֵרָיו אוֹ כְּדֵי לְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם. וְהוּא מַהשֶּׁשְּׁלֹמֹה מַזְהִיר וְאוֹמֵר (משלי כד, כא), "עִם שׁוֹנִים* אַלתִּתְעָרָב".

כִּי אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, "לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָםמְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת" (כתובות יז ע"א), אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ,בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂי אָדָם, אַךְלֹא בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂי בְּהֵמָה. וּשְׁלֹמֹה מַזְהִיר עוֹד(משלי יד, ז), "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל", וְדָוִד הַמֶּלֶךְאָמַר (תהלים א, א), "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ" וְכוּ',וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יח ע"ב), "אִםהָלַךְ סוֹפוֹ לַעֲמֹד וְאִם עָמַד סוֹפוֹ לֵישֵׁב". וְאוֹמֵר, (תהלים כו, ד-ה),"לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא", "שָׂנֵאתִי קְהַלמְרֵעִים" וְכוּ'. אֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לִטַּהֵר וְלִנָּקוֹת בְּעַצְמוֹוְלִמְנֹעַ רַגְלָיו מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן הַשְּׁקוּעִים בְּהַבְלֵי הַזְּמַן,וְיָשִׁיב רַגְלָיו* אֶל חַצְרוֹת ה' וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתָיו. הוּא שֶׁדָּוִדעַצְמוֹ מְסַיֵּם וְאוֹמֵר (שם פסוק ו), "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיוַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'".

וְאִם יֶאֱרַע לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּחֶבְרַת מִי שֶׁיַּלְעִיג עָלָיו, לֹאיָשִׁית לִבּוֹ אֶל הַלַּעַג הַהוּא, אַדְּרַבָּא יִלְעַג עַל מַלְעִיגָיווִיבַזֵּם,

וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי לוּלֵי הָיָה לוֹ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה,הֶהָיָה מַנִּיחַ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָזֶה מִפְּנֵי חֲבֵרָיו שֶׁלֹּאיִלְעֲגוּ? כָּל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִרְצֶה לֶאֱבֹד נִשְׁמָתוֹ מִפְּנֵי לַעַג.וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה, כ), "הֱוֵי עַזכַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶשֶׁר רָץ כַּצְבִי וְגִּבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹןאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם". וְדָוִד אָמַר (תהלים קיט, מו),"וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ", שֶׁאַף עַלפִּי שֶׁרֹב הַמְּלָכִים עִסְקָם וְדִבּוּרָם בְּדִבְרֵי גְּדוֹלוֹת וַהֲנָאוֹת,וְדָוִד שֶׁהָיָה גַם כֵּן מֶלֶךְ, לִכְאוֹרָה תִּהְיֶה לוֹ לְחֶרְפָּה אִםבִּהְיוֹתוֹ בְּחֶבְרָתָם יִהְיֶה הוּא מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי מוּסָר וְתוֹרָה,תַּחַת סַפְּרוֹ מִן הַגְּדוֹלוֹת וּמִתַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם כְּמוֹהֶם,הִנֵּה לֹא הָיָה חָשׁ לָזֶה כְּלָל, וְלֹא הָיָה לִבּוֹ נִפְתֶּה בַּהֲבָלִיםהָאֵלֶּה, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג הָאֱמֶת, אֶלָּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר,"וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". וִישַׁעְיָהכְּמוֹ כֵן אָמַר (ישעיה נ, ז), "עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁוָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ".

_____________________________________

וְרֹעֶה כְסִילִים – הנעשה רֵע (=חבר) לחוטאים. שׁוֹנִים– המתנהגים בשונה מהדרך הטובה. יָשִׁיב רַגְלָיו –יכוון דרכו.

ביאורים

חברהשאינה טובה משפיעה לרעה. הסיבה לכך היא שהאדם חברתי בטבעו. אדם רוצה להיות מקובלומוערך בחברה, ולכן חלק מהטבע שלו הוא להיות קשוב לרחשי הסביבה ולדעותיהם שלחבריו. זו הסיבה שצריך להתרחק מחברה שלילית.

חברהכזו מתחלקת לשניים: טיפשים – דהיינו אנשים שאין להם תורה, ועוסקים רקבהבלים ושטויות. אלו יכולים להיות אנשים אינטלקטואלים וחכמים מאוד, אך מרכז עולמםהוא הצדדים החיצוניים של החיים ולא ערכי הנצח של התורה. אדם שנמצא בחברתם ישיםבמרכז מחשבותיו בדיוק אותו דבר זמני וחולף שהם שמים במרכז. למשל, אם הם מדברים כלהזמן על פלאפונים ושדרוגים הוא ינסה להיות 'מבין' באותו נושא וימצא את עצמו מתעסקבו ללא הרף.

הסוגהשני של חברה שלילית הוא החוטאים. אלו אנשים שעולם הערכים שלהם רקובומקולקל, ולכן הם עוברים על דבר ה' באופן ממשי. כדי להצדיק את מעשיהם הם הופכים אתהעברה למשהו מתוק ומזלזלים בעולם הערכים שהתורה מציבה. אדם שנמצא בחברתם, גם אםהוא שומר תורה ומצוות, מושפע ממעשיהם. החטא כבר לא נראה לו חמור ונורא כמו לפנישפגש את חבריו, וכן משהו מחרדת הקודש שלו כלפי התורה ונושאיה מתעמעם. שלהבת אשהקודש שלו מוקטנת, ומכאן הדרך לכיבויה היא קצרה מאוד.

צריךלהתנתק מחברים כאלו במהירות האפשרית. אדם שנקלע לחברה כזו ינהג כך: מגננה מעשית– יתעלם מהלעג שהוא סופג על עבודת ה' שלו. התקפה – ילעג להם בחזרה, ואפילו,אומר הרמח"ל, יבזם! זה יחזק גם אותו וגם את כל הסביבה שלא לקבל את דברי הלעגשל אותם מלעיגים. עבודה פנימית – לחשוב ששווה לוותר על התמיכה החברתיתהעכשווית ולזכות לתמיכה רחבה הרבה יותר – העולם ומלואו, עם ישראל לדורותיו,הקב"ה וכל פמליה של מעלה איתך בדבקותך בעבודת ה'!

הרחבות

•ההשפעההחברתית

וְהַמַּפְסִיד הַשְּׁלִישִׁי, הוּאהַחֶבְרָה. לחברה יש השפעה גדולה על אופי האדםומעשיו. לכן הדגישו חז"ל: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" [אבות א,ז]. ומסביר שם רבנו יונה: "ואוי לרשע אוי לשכנו כי הוא חוטא... כלהמדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם".

הדגשת הריחוק כה גדולה עד שהוסיפו חכמים להרחיק את האדם מרשעים אפילו למטרת לימוד תורה: "אל תתחבר לרשע ואפילולְתורה" [אבות דרבי נתן ט, ו].

לעומת זאת מדריכים חז"ל"קנה לך חבר" [אבות א, ו], ומסביר הרמב"ם בפירושו:"הכוונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמושאמרו [תענית כג.] או חברותא או מיתותא. והחברים – שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה. אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלךוחייליו. ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר ביטחון. אמנם חברההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. ואמנם חבר הביטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו,הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש ביטחון באיש עד לזה השעור – תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. ואוהבהמעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזרבחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב".

לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו