ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס. הִנֵּה יֵשׁ הָרַגְזָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו (עיין שבת קה ע"ב, רמב"ם הלכות דעות ב, ג) "כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים", וְהוּא הַנִּכְעָס עַל כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ וּמִתְמַלֵּא חֵמָה, עַד שֶׁכְּבָר לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ* וַעֲצָתוֹ נִבְעֲרָה, וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה כְּדַאי לְהַחֲרִיב עוֹלָם מָלֵא אִם יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל שׁוֹלֵט בּוֹ כְּלָל, וְהוּא סָר טַעַם מַמָּשׁ כְּכָל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב יח, ד), "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ", וְהוּא קַל וַדַּאי לַעֲבֹר כָּל מִינֵי עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם חֲמָתוֹ תְּבִיאֵהוּ לָהֶם, כִּי כְּבָר אֵין לוֹ מֵנִיעַ אַחֵר אֶלָּא כַּעְסוֹ, וְאֶל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ – יֵלֵךְ.
וְיֵשׁ כַּעֲסָן רָחוֹק מִזֶּה, וְהוּא שֶׁלֹּא עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְבוֹאֵהוּ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל יִבְעַר אַפּוֹ, אַךְ בְּהַגִּיעוֹ לְהַרְגִּישׁ – יִרְגַּז וְיִכְעַס כַּעַס גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה, יא), "קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת", וְגַם זֶה רָע וַדַּאי, כִּי כְבָר יְכוֹלָה לָצֵאת תַּקָּלָה רַבָּה מִתַּחַת יָדוֹ בִּזְמַן הַכַּעַס, וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.
וְיֵשׁ כַּעֲסָן פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל נְקַלָּה,* וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִכְעֹס יִהְיֶה כַּעְסוֹ כַּעַס קָטָן וְלֹא יָסוּר מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אַךְ עוֹדֶנּוּ יִשְׁמֹר עֶבְרָתוֹ*, וְהִנֵּה זֶה רָחוֹק מִן הַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְאַף גַּם זֹאת וַדַּאי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִהְיוֹת נָקִי, כִּי אֲפִלּוּ זָהִיר אֵינֶנּוּ עֲדַיִן, כִּי עַד שֶׁהַכַּעַס עוֹשֶׂה בוֹ רֹשֶׁם, לֹא יָצָא מִכְּלַל כַּעֲסָן.
וְיֵשׁ עוֹד פָּחוֹת מִזֶּה, וְהוּא, שֶׁקָּשֶׁה לִכְעֹס וְכַעְסוֹ לֹא לְהַשְׁחִית וְלֹא לְכַלֵּה, אֶלָּא כַעַס מוּעָט, וְכַמָּה זַעְמוֹ? – רֶגַע וְלֹא יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ, מִשָּׁעָה שֶׁהַכַּעַס מִתְעוֹרֵר בּוֹ בַּטֶּבַע עַד שֶׁגַּם הַתְּבוּנָה תִּתְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) "קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת". הִנֵּה זֶה חֵלֶק טוֹב וַדַּאי, כִּי טֶבַע הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לְכַעַס, וְאִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס עַצְמוֹ לֹא יִבְעַר הַרְבֵּה, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתוֹ הַכַּעַס הַקַּל לֹא יַעֲמֹד בּוֹ זְמַן גָּדוֹל אֶלָּא יַעֲבֹר וְיֵלֵךְ, וַדַּאי שֶׁרָאוּי לְשֶׁבַח הוּא, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט ע"א), "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" (איוב כו, ז) – "עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה", וְהַיְנוּ שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר טִבְעוֹ בְּכַעַס וְהוּא בְּהִתְגַּבְּרוּתוֹ בּוֹלֵם פִּיו.
אָמְנָם מִדָּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן עוֹלָה עַל כָּל אֵלֶּה, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כַּעַס לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ (עיין שבת ל ע"ב), זֶה הוּא וַדַּאי הַנָּקִי מִן הַכַּעַס מִכֹּל וָכֹל.
וְהִנֵּה אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה הִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שבת קה ע"ב) שֶׁלֹּא לִכְעֹס, וַאֲפִלּוּ הָרַב עִם תַּלְמִידוֹ וְהָאָב עִם בְּנוֹ וְלֹא שֶׁלֹּא יְיַסְּרֵם, אֶלָּא יְיַסְּרֵם וִייַסְּרֵם, אַךְ מִבְּלִי כַּעַס, כִּי אִם לְהַדְרִיךְ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהַכַּעַס שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם, יִהְיֶה כַּעַס הַפָּנִים* וְלֹא כַּעַס הַלֵּב. וְאָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז, ט), "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר (איוב ה, ב), "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סה ע"ב), "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָאָדָם נִכָּר – בְּכוֹסוֹ בְּכִיסוֹ בְּכַעְסוֹ".
___________________________________
לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ – אינו שולט ברגשותיו. עַל נְקַלָּה – בקלות. עֶבְרָתוֹ – כעסו. כַּעַס הַפָּנִים – בפנים בלבד, חיצוני.
ביאורים
אף הכעס היא מידה שלילית מאוד. אולם גם בכעס יש שורש טוב – הוא נובע מהרצון לתיקון המצב. ההפך של הכעס הוא האדישות. אדם יכול לשמוע שמבזים ומחרפים אותו באופן אישי, את מדינת ישראל בפן הלאומי או כל דבר אחר המחייב תגובה כלשהי ולהישאר אדיש לכך. הכעס הוא המזכיר לנו שזה מצב לא נכון ושיש לפעול לתיקונו. בכל זאת הכעס הוא שלילי ביותר, כיוון שהוא לא רק מזכיר לאדם היכן צריך להגיב אלא הוא גם שולט על התגובה עצמה. הוא יכול לגרום לאדם להתפרץ ללא שליטה, ולא השכל הוא המורה לו כיצד להתנהג אלא רגש הכעס הספונטני.
יש כמה דרגות בכעס. יש מי שכועס בקלות ואינו שולט על דיבורו ועל מעשיו. עליו אומרים חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", משום שהוא אינו שוקל את מעשיו בשכל ישר, אלא כאילו אל אחר שולט בו, וזהו הכעס. ייתכן שלאחר מעשה אף הוא עצמו יצטער על מה שעשה, אך את שנעשה אין להשיב. מה שאמר כבר נאמר, ומה ששבר כבר שבור. הרמח"ל מונה עוד מדרגות נוספות, ובסופו של דבר אומר כי מידת הנקיות היא שלא תהיה לאדם שום התעוררות של כעס כלפי האחר. אם מישהו יעליב אותו, הוא לא ישיב לו ואף לא יכעס עליו כלל בליבו. הוא יודע שנעשה כלפיו מעשה רע, אבל הוא לא לוקח זאת באופן אישי. אדם כזה רוצה בתיקון המצב גם בלי צורך בכעס, ואפילו לא התעוררות קטנה של כעס, כזו החולפת לאחר רגע.
הרמח"ל מוסיף שיש מצבים שבהם צריך להראות כעס, אך רק כלפי חוץ. לפעמים, לצורך חינוך ילדים, למשל, יש להראות פנים כעוסות כדי שיבינו שעשו מעשה לא טוב.
הרחבות
•הכעס – ביטוי לחוסר אמונה
כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים. מקור הדברים מופיע בגמרא: "המקרע בגדיו בחמתו... – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד" [שבת קה ע"ב]. רבי שניאור זלמן מלאדי מבאר מדוע דווקא על הכעס נאמר ביטוי כה חמור: "הטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל" [איגרת הקודש כה].
•התרחקות עד הקצה
זֶה הוּא וַדַּאי הַנָּקִי מִן הַכַּעַס מִכֹּל וָכֹל. הרמב"ם כותב שלמרות שבדרך כלל יש לנקוט בעבודת המידות את דרך האמצע, בעניין הגאווה והכעס יש להתרחק אל הקצה. אלו הם דבריו בעניין הכעס: "וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו... ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס" [הלכות דעות ב, ג].
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
